fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

voge מוטו24 רביעי מתחת לתפריט
פאנטיק קוביה 3 מתחת לתפריט
cristalino מתחת לתפריט xi
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
מטרו באנר שמאל הכי עליון
cristalino קובית צד xi
לרט
לרט
מוטוטאץ דקר
אישימוטו באנר קוביה שמאל
תמוז
עופר אבניר קוביה שמאל
מידלנד שחורי 140 על 70
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
MV קוביה
סטפן
HJC
voge מוטו24 באנר
אודי דגן 140 על 70

רכיבה ראשונה: אסקול Pro 70

רכיבה ראשונה: אסקול Pro 70

כתב: אסף לביא | בחנו: רון לב, עמית משיח, אסף לביא | צילום: אריק רוזנבלום

 

שורה תחתונה: הינע חשמלי, גלגלים גדולים, מינימום פלסטיקה ואיכות גימור גבוהה, לא רואים שום סיבה שהוא לא יחנה מחוץ לכל פיצריה בארץ

 

09:06, יום חמישי – פיצרייה ברחוב כצלנסון בגבעתיים.

מסתבר שפיצריות לא פותחות כל כך מוקדם, מי ידע? הם בדיוק מרדדים בצק ומקפיצים אותו באוויר כמו בסרטים, אבל עובד מבוגר – ספק בעל העסק – קולט אותנו ושואל על "הטוסטוס", כמו שהוא הגדיר אותו ואף הגדיל ושאל אם זה כמו הפיז'ו פוקס שהיו לו לפני 20 שנה. סיפרנו לו שזה כלי חדש בישראל, הוא פתאום קלט שאין אגזוז וצעק "חשמלי!", נכון ענינו, חשמלי. הוא ניגש ודפק על הפלסטיקה, ואמר "אבל כל אלו צעצועים, היה לי פה אחד נראה כמו הפתעה במקדונלדס, סליחה – בבורגראנץ', זה לא סיני?" נכון, איטלקי, וגם מרגיש איכותי מכמה הדקות שרכבנו עליו, "אז תסעו עוד קצת ותחזרו אלי, בא לי לשמוע עליו", אמר לנו וחזר למטבח להעיף בצק באוויר, כמו בסרטים.

הקווים העגלגלים, המינימליזם והזרוע החד צידית מבדלים את עיצובו של האסקול מכל כלי אחר.

נסענו לכיוון תל אביב, תפסנו גם שליח על מובי והחלטנו לשבת לו על הזנב. פונים שמאלה לכיוון יגאל אלון, הכביש בשיפוצים בגלל הגשר החדש שהם בונים שם, רק להולכי רגל מסתבר – חבל, הגלגלים הגדולים של האסקול מצליחים לרסן את רוב הבורות ופגעי האספלט, הבולמים קצת קשיחים וקצרי מהלך ואנחנו מצליחים לשמור על קצב עם המובי רק בגלל שהוא היה צריך להוריד את שלו כשראה את איכות הסלילה.

כשאנחנו מגיעים לרמזור בצומת של יצחק שדה המובי כבר ממש מתרחק מאיתנו ונעלם אבל בין המכוניות הארגז הגדול שלו מאט אותו, אנחנו שמים לב שגם כל הדרך נסענו במצב אקו, ומעבירים לסטנדרט, פתאום הקטנוע לא נעצר ב-40 קמ"ש כמו במצב הקודם, אבל זה לא מספיק אז אנחנו משחררים את כל הכח שיש למנוע ה-2,700W להציע בעזרת מצב פאוור – שם הקטנוע מגיע אפילו ל-70 קמ"ש, המובי עדיין מתרחק אבל אנחנו נשארים עליו, עושים איתו את המסלול השכונתי שלו והוא לא שם לב לזנב החשמלי שלו, הוא עולה על מדרכה – גם אנחנו, הוא עובר באדום – אנחנו לא.

משתדלים לשמור את החוק. חזרנו לבעל הפיצריה שכבר סיים עם הבצק ועבר לרוטב, "נו?" הוא שואל, "איך מרגיש?", "טוב" ענינו לו, "אפילו יותר טוב מרוב קטנועי השליחים, אבל קצת חלש", "לא נורא. נוח? זה הכי חשוב", וואלה ב-20 דקות שרכבנו היה נוח, אבל זה לא יום עבודה שלם של שליח. "נחזור לצהריים" צעקנו לו מבעד לקסדה והמשכנו לרכב.

 

10:11, יום חמישי – איפשהו בין גבעתיים לתל אביב.

רכבנו בלי יעד או מטרה, רק להרגיש את הקטנוע כמה שיותר ואולי גם לגמור לו את הסוללה (זה הרגל מוזר, אבל על כל כלי חשמלי שאנחנו רוכבים או נוהגים עליו אנחנו מתפללים להיתקע בדרך כדי לזעוק לשמיים שחשמלי זה גרוע וכך להגן על כבוד מנועי הבעירה הפנימית. מוזר? מאוד. מובן? טיפה).

הממטרות בגבעתיים ממשיכות לעבוד גם בשעה 10:30 ביום סגרירי, מטופש ולפעמים גם מסוכן, הקטנוע לא מתלונן מהמים מתחת לגלגלים ואנחנו לא התחשמלנו, הברקסים אפילו עבדו כמו שעבדו עד עכשיו – עוצמה סבירה, נשיכה בינונית. אה, זה המקום להזכיר שהקטנוע יודע לייצר אנרגיה בבלימה ולהטעין איתה את הסוללות. 

הקטנוע קטן, מאוד, הוא משתחל בקלות בעיר ומרסן את מפגעי האספלט, אין משימה עירונית שהוא לא נכון לה.

לא נשמעו שום תלונות במהלך רכיבה של כשעתיים נוספות למעט הטוסיק שאיבד תחושה, המושב אולי קשיח מדי ולא נוח ליום עבודה שלם של שליח. אבל כל השאר – כולל הטווח הספיק לנו, חזרנו רגע הביתה, להפסקת צהריים, לקטנוע יש רק ג'ק מרכזי, בלי ג'ק צד, לנו זה היה בסדר, לשליח שעושה בשעתיים האלו מעל ל-20 כתובות זה יחזק את שרירי הרגליים. נעמדנו מול הדלת והסתובבנו, חזרה לקטנוע ובחזרה לפיצרייה. על המסך בערך 10% סוללה, העברנו למצב אקו. רכיבה קצרה לפיצרייה עלתה לנו בעוד כ-3% סוללה.

"נו, אחרי 3 שעות, מה אתם חושבים?" שאל הפיציונר (יש כזה מונח? כי אם לו אנחנו טובעים אותו עכשיו – בעל פיצה יקרא "פיציונר"), "התח… טוסיק הורג אותנו, וגם לא נשארה לנו יותר מדי סוללה", "אה, אז לא טוב?" הוא שאל בחשש, "דווקא מצוין" אמרנו, "הוא עשה את כל מה שנדרש, הרגיש לנו נכון למשימה. אנחנו לא נכונים לה, שליחים כבר היינו, בעבר, ולא עצרנו מספיק פעמים, שליח לא נוסע שעתיים רצוף בעיר, הוא גם יכול לעצור פה ולהטעין בין משלוח למשלוח". "להוציא לכם כבל?", "כן, תודה, "יש לנו בערך 7% סוללה", "ומה לגבי פיצה?" הוא שאל ולא חיכה לתשובה.

סביבת רוכב מינימליסטית, אין תאי אחסון ופינוקים.

לפני שיצאנו חזרה הביתה הוא ביקש שניתן לו קצת פרטים על "הטוסטוס", אבל לא היו לנו יותר מדי – הוא מיוצר ע"י חברה איטלקית שבכלל החלה בייצור משאבות לאקווריומים ומכונות כביסה וכיום עוסקת בפתרונות תחבורה פרקטיים ואקולוגיים, יש להם בארץ דגם למגזר העסקי ודגם מאובזר יותר לפרטי. הוא מוזר למראה עם מיעוט הפלסטיקה שלו, משהו בין אופניים לווספה, יש לו תאורת לד, מנוע עם הספק של 2700W שבכוחות-סוסית זה 3.6 כ"ס אבל מומנט של רכב עבודה – 13 קג"מ, כל הכוח עובר בעזרת רצועת הינע והקטנוע קל, מאוד – 70 ק"ג, הוא גם מתנהג בזריזות. האנרגיה מגיעה מזוג סוללות ליתיום-יון של סמסונג ואפשר גם לנסוע עם אחת, יש להן מטען מהיר שיושב ביחד עם הסוללות מתחת למושב כשטעינה מלאה אורכת כ-3 שעות ומספיקה ל-70 ק"מ בממוצע. אין לו יותר מדי מקומות אחסון, אבל אין צורך בטיפולים יקרים, כל 4,000 ק"מ בדיקה בלבד וב-8,000 ק"מ החלפת רצועה. יש לו שנתיים אחריות ללא הגבלת ק"מ והוא עולה 16,900 ₪.

"זה לא הרבה מידע? בואנה, אתם העיתונאים מטורללים, שלוש שעות רכבתם על קטנוע רק בשביל לענות לי על שאלה, ועכשיו תשבו לי כאן 3 שעות עד לטעינה מלאה, בואו, אני עוזר לכם לקשור את הפיצה על הסבל".

4 תגובות ל רכיבה ראשונה: אסקול Pro 70

  1. זה חמוד, אבל קניתי זאפ פולס שבאותו מחיר הרבה יותר מהיר עם סוללה גדולה יותר.

    • לא רק נראה, זה גם מרגיש כמו אסלה. חושבים שיחרבנו עלינו ולא נרגיש. אופניים חשמליים משודרגים מגיעים לביצועים יותר טובים ועולים פחות מחצי, ובלי ביטוח חובה בכלל.

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל