מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

מטרו ימין 4
ברקום
מתחת לשורת MENU מטרו
אינסטגרם
קונה אופנוע
עופר אבניר קוביה שמאל
הווסקוורנה באנר שמאל
מטרו באנר שמאל הכי עליון
לרט
סטפן
KTM עליון קוביה
פרפקט קוביה שמאל
אישימוטו באנר קוביה שמאל
ברקום שמאל
לרט
תמוז
rok-straps רצועות קשירה 140
מתלה לקסדה
מונדיאל קוביה
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
הארלי שמאל
HJC

רכיבה ראשונה: אינדיאן ספרינגפילד דארק הורס

רכיבה ראשונה: אינדיאן ספרינגפילד דארק הורס

כתב: אדיר טרייטל | צילום: אדם בלנגה, אסף לביא

שורה תחתונה: סוס מתכת מזן משובח. חוויה אופנוענית טהורה עטופה בעיצוב ייחודי ואבזור רב

האינדיאן ספרינגפילד דארק הורס הוא אופנוע שאי אפשר להיות אדישים אליו, הוא יפתיע גם את הרוכבים הציניים ביותר, אם שכחתם למה אתם אופנוענים, תעלו על הספרינגפילד – הוא יזכיר לכם את האושר העילאי הזה שרק אופנוען מבין ושקיים באותם כבישים ארוכים ונידחים.

הסרט האהוב עלי בילדותי היה סרט שנקרא "הסייח השחור" (The Black Stallion). הסרט מספר את סיפורו של נער צעיר בשם אלק שהאוניה בה הפליג טבעה והוא מוצא עצמו על אי בודד עם סייח יפיפיה, שחור כפחם ופראי לחלוטין.

צפיתי בסרט הזה עשרות פעמים. העוצמה של הסוס היפיפה, האציל והפראי הזה והחיבור המדהים בין חיה כל כך אימתנית, חזקה ומהירה לבין הילד הרך בשנים הקסימה אותי.
רציתי להיות אלק, רציתי להתחבר כך ליצור כל כך מדהים, לרכב בחולות ולהרגיש שאני והסוס זה גוף אחד.
הסוס השחור של אינדיאן הזכיר לי את החלום הזה והחזיר אותי בכמה שעות של רכיבה לילדות.

אני לא חובב קרוזרים, לא התחברתי אף פעם לתנוחת הרכיבה הזו ולאופנועים 'המגושמים' והגדולים האלה. אני חובב מהירות, אופנועים קלי משקל ועם עוצמה משוגעת, בעיקר נייקדים קיצוניים.

אבל… אני אוהב כל דבר עם מנוע וגלגלים. באמת. על מכסחת דשא אני מוכן לרכב, אם יתנו לי.

כשנאמר לי שאני הולך לרכב על האינדיאן ספרינגפילד דארק הורס, הדבר הראשון שעשיתי הוא להכנס לאינטרנט ולנסות להבין במה מדובר, השם אינדיאן מיד מצייר אופנוע אמריקאי ענק ומזווד, עם מסכה ענקית ומשקל של רכב בינוני. וכשראיתי את התמונות של האופנוע נגלה בפני קרוזר מושחר, בעל צללית נמוכה וזוג ארגזי צד, הבנתי שזאת חוויה שלא יָצָא לי לחוות אף פעם.

לרכב על קרוזר ששוקל 353 ק"ג (משקל רטוב) עם מנוע וי-טווין בנפח של 1,811 סמ"ק )או 111 קיוביק אינץ' באמריקאית, כפי שמוצג לראווה על צידי המנוע) ובסיס גלגלים של 1,730 מ"מ זאת חוויה שאני חייב לעצמי. סוף סוף אולי אצליח להבין מה מושך כל כך הרבה אנשים בכל העולם לסגנון הרכיבה הזה.

אילו ידעתי איזו הפתעה מחכה לי…

במבט ראשון

אין ספק בכלל שאי אפשר להתעלם ממנו. הוא ארוך ונמוך ודומה יותר ל-Low Ride אמריקאי עם שמונה צילינדרים, 7,200 סמ"ק ו-800 כ"ס. הוא יושב צמוד לרצפה כמאיים לגרד אותה. הקווים העיצוביים שלו יוצרים זרימה שנותנת את התחושה שהאופנוע נע גם כשהוא עומד בשלווה על הרגלית. הוא נראה כמו פסל סביבתי, נאה, מרשים ומחובר לקרקע.

הוא מעוצב ובנוי באיכות וברמה גבוהה ביותר. איכות ההרכבה לא פחות ממרשימה ולא נצפו חלקי פלסטיק זולים או איזה פגם בכרום (המעט שיש ממנו) או בצבע. האופנוע בנוי למשעי כיאה לאופנוע ברמת המחיר שלו והרבה יותר מהמתחרים שמייצגים יצרנים אחרים, בנוי מחומרים מודרניים (כמו לדוגמה שלדה עשויה אלומיניום) מהם בנויים הכלים המתקדמים ביותר בשוק כיום ומשלב אותם בצורה מושלמת עם העיצוב הקלאסי המוכר.

הוא מגיע עם שני ארגזי צד עמוקים עם נעילה באמצעות שלט. מצאתי את השימוש בהם מאד נח ובאף רגע ברכיבה לא הרגשתי שהם מהווים הפרעה כלשהי. למעשה, הם משולבים באופן מושלם בגוף הכלי ובנויים באותה האיכות המרשימה שלו.

Once you go Dark you never go back

אני אוהב את הצבע השחור באופנועים. רוב האופנועים שהיו לי היו בצבע שחור אז אני חייב לומר שאני מוטה לגמרי. הדארק הורס הוא השחור האולטימטיבי והוא פשוט מהמם, כמעט כולו שחור לחלוטין, למעט מסגרת לוח השעונים ורגליות המורכב – למרות שנראה שאלו לא יוצרו במיוחד לדגם – הכל שחור מט.

בניגוד להרבה ניסיונות של יצרנים לשחזר עיצובי רטרו בכלים מודרניים, במקרה הזה אינדיאן עשו עבודה יוצאת מן הכלל.

הצללית הנמוכה, המסיכה המינימלית שעוטפת את הפנס הקדמי, פנסי הערפל, מיכל הדלק שלצורך הסימטריות מצוייד בפקק דלק בצד ימין ובפקק דמה בצד שמאל, הכידון הנקי והגדול, הכל נאמן למסורת הקרוזרים האמריקאים אבל גורם לה להיראות חדישה ויוקרתית. הוא גם זמין בגרסה שמשלבת שחור ולבן מט.

יצאנו לדרך

הסבר קצר מנציג המכירות של אינדיאן ואחריו אני יוצא לדרך. ספרינגפילד, עיר מנומנמת במרכז ארצות הברית, מתעוררת ב-1901 למציאות חדשה, ג'ורג' ואוסקר אשר עד אותו היום עסקו בבניית אופניים מקימים מפעל אופנועים אמיתי ראשון בארה"ב. לאופנועים קוראים "אינדיאן" על שם דגם האופניים הפופולרי ביותר שלהם עד אותו היום; אנחנו מריצים את הזמן מעל ל-100 שנים מאוחר יותר, אופנועי אינדיאן מיוצרים שוב, הפעם תחת בעל הבית פולריס, ובין האופנועים מיוצר גם הספרינפילד, על שם אותה העיר ממנה יצא המותג. הספרינגפילד עושה שימוש במנוע הת'אנדר סטרוק 111 של הצ'יף ושאר הדגמים הגדולים, הוא מותקן בשלדה משודרגת לעומת הצ'יף, בעלת זווית היגוי חדה יותר ובולם אחורי שניתן לכיוון ע"י משאבת אוויר. גם באבזור הוא מעט משודרג מהצ'יף עם שני ארגזים קשיחים, פנסי ערפל ובדגם הדארק הורס גם גלגל "19 מקדימה.

אחרי ההסבר אני מניף רגל ומתיישב על המושב – הוא רחב ותומך, מרופד בנדיבות ונותן תחושה של אוכף המורכב על סוס. האופנוע מצויד בשלט קרבה, ובמקום סוויץ' שמסובבים יש כפתור הדלקה גדול לצד לוח השעונים, לחיצה עליו מעירה את האופנוע לחיים, עוד לחיצה אחת – על כפתור המתנע – גם מציתה ומזיזה את צמד הבוכנות במנוע האימתני. על אופנוע המבחן מותקנים מפלטי רמוס, אמנם עם המשתיקים בתוכם, אבל הסאונד הוא תענוג לאוזניים – תענוג שמתגבר ככל שהמצערת נמשכת לאחור. פתיחת הדודים התחליפיים תאפשר למנוע הזה להפגין יותר נוכחות, אך גם עם מערכת הפליטה המקורית ועם התחליפית הסגורה האופנוע מנגן ב-BPM הנכון.

ברגעים הראשונים לקח לי קצת זמן להתרגל לתנוחת הרכיבה ולהיגוי הרחב אך ברגע שמד המהירות עבר את קו ה-10 קמ"ש נעלמה לחלוטין תחושת המשקל של הכלי. אמנם המקום הטבעי שלו זה בכביש הפתוח ולא בפקקים של איילון, אך למרות זאת מצאתי את עצמי מסתדר איתו די טוב גם בעומס העירוני והבין-עירוני הפקוק בשעות השיא. נוכחתו וצליל המנוע הבשרני גרמו לרכבים לפנות עבורי את הדרך בפקקים הנוראיים.

בתנועה האיטית בפקקים של איילון הרגשתי את חום המנוע, המושב נוטה להתחמם בנסיעה מנהלתית בתוך העיר כשהאוויר לא מפזר את חום המנוע.

אם יש תחום אחד בו קרוזרים לרוב לא מצטיינים הוא הבולמים, לרוב יותקן שם סט פשוט שלא יודע לרסן יותר מדי, מתנדנד כשהמהירות עולה ומתקשה להתמודד עם תוספת המשקל, אך בספרינגפילד, מרגע שהמהירות עולה השילוב של המושב הרך, בולם האוויר שמרכך את הזעזועים בחלק האחורי והאורך של האופנוע הופכים מהמורות לקמט קטן באספלט, התחושה מהפרונט פחות טובה בהקשר זה – בעיקר בגלל הגלגל הגדול שעוטה צמיג עם חתך נמוך – ושם חוויתי קופצניות יתר במקרים מסויימים אך אף פעם לא משהו שגרם לתחושה של אובדן אחיזה או ביטחון, פשוט לא באותה הרמה של האחורי. למעשה האופנוע מרגיש נטוע על הקרקע והבטחון שהוא משרה מאפשר לטפס למהירויות גבוהות בקלות. בהרכבה האופנוע מרגיש אפילו יותר טוב בזכות תוספת המשקל.

בכביש הפתוח

מיד כשנפתח הכביש ומספר המכוניות הלך והצטמצם החל הספרינגפילד להתעורר ולספק את מה שמצפים מכלי שכזה. משיכה של המצערת, המנוע מתעורר כמו אריה בסוואנה של אפריקה, עם שאגה שמרטיטה את הלב ומרגשת בכל פעם מחדש. העוצמה של הספרינגפילד מפתיעה, פתאום, אותם 353 ק"ג נעלמים והסייח מתחיל לדהור ולגהץ את הכביש.

מנוע ה-1,811 סמ"ק המפלצתי הזה מספק "רק" 84 כ"ס כבר ב-5,000 סל"ד, אבל מה שמייצר את החוויה זה מומנט של 16.5 קג"מ כבר ב-3,000 סל"ד. התחושה היא שהכידון חומק מהאצבעות בשנייה שמסובבים את המצערת, תחושה שחוזרת על עצמה בכל כל פעם מחדש ולא אתבייש להודות ששאגות של הנאה נשמעו בקסדה שלי וגם משל המורכב.
האופי של מנוע וי-טווין שונה מכל דבר אחר ומספיק היה לנו לרכב בערך באותו הזמן על באגר אחר, עם תצורת מנוע מאוזנת וחלקה יותר, כדי להבין איזה חלק אדיר יש לפמפום העדין הזה בחוויה.

יש לו כל כך הרבה מומנט שבין הילוכים 4 ל-5 כמעט ואין הבדל, זה פשוט מדהים איזה יכולות יש למנוע כזה לעומת מנועים שעובדים בסל"ד גבוה ומצטיינים בתחום ההספק, בכל הילוך ובכל סל"ד האופנוע הזה מסוגל להתקדם בקצב מרשים בסיבוב המצערת.

הספרינגפילד הוא לא אופנוע למהירויות גבוהות במיוחד אך הוא משייט במהירויות הרבה מעבר לחוקיות ללא כל מאמץ. הכל תלוי ביכולת הסיבולת של הרוכב להתנגדות הרוח שנוצרת, כמובן שאפשר לזרוק על האופנוע משקף גדול ולסגור עניין.

הספרינגפילד דארק הורס מצדיק את קיומו. הוא נח להפליא ברכיבות ארוכות ומצאתי את עצמי גומע מרחקים רבים בלי תחושה של מאמץ, זאת למרות תנוחת רכיבה שאני לא רגיל אליה במיוחד ובהתחלה לא הייתה לי כל כך נוחה. הכידון ומנח הידיים נוח להפליא ומצאתי את עצמי מניח את ידיי בעדינות וללא כל צורך במאמץ מתפעל את הכידון. תפעול כל הכפתורים על הכידון קל ואין עומס מיוחד, כפתור ההתנעה משולב במתג החירום, מתחתיו כפתור שלושה מצבים להפעלת בקרת שיוט ועוד כפתור קטן לשינוי מצבים, בצד השני כל הכפתורים הרגילים; הדלקת אורות הערפל אגב, ממקומם מאחורי המסכה, בצידו הפנימי של המשולש העליון.

הספרינפילד דארק הורס כולל שלושה מצבי רכיבה: סטנדרט, תיור וספורט כשההבדל העיקרי ביניהם היא תגובת המצערת. מצאתי שמצב הספורט היה עצבני מידי בתחילת סיבוב המצערת אך לא ייצר ערך משמעותי מוסף אלא רק גרם לתאוצה לא חלקה במיוחד, מצב התיור שימוש אותי בעיקר לרכיבה רגועה בכביש הפתוח שבה תגובות הגז רכות ונעימות ורוב הזמן רכבתי עם הסטנדרט שנתן את האיזון הנכון.

אחת מהיכולות המעניינות שיש לספרינגפילד היא היכולת לנתק את ההצתה בבוכנה אחת במנוע בעת עמידה ברמזורים או בניוטרל. זה נועד כדי לשפר את צריכת הדלק ברכיבה בתוך העיר והניתוק הזה מתבטל בעת משיכה של המצערת.

לסיכום

האינדיאן ספרינגפילד דארק הורס מחייה את חווית הרכיבה שבגללה שווה להיות אופנוען. הוא מזכיר לכל מי ששכח מה היא ההנאה ברכיבה. מה הוא חופש אמיתי, חופש שקיים רק על הכביש הפתוח בין הבית לשום מקום.

החיה האימתנית הזו נהנית לשעוט בכביש הפתוח ומייצרת חווית רכיבה שיש בה הרבה מעבר לצורך להתנייד ממקום למקום. הדארק הורס הוא אופנוע שיפתיע לטובה כל מי שיקח אותו לרכיבת מבחן ובמיוחד מי שלא רגיל לרכב על קרוזרים בסגנון.

הדארק הורס מציע חבילה מושלמת של חווית רכיבה בסגנון של פעם ללא פשרות על היכולת הטכנולוגית, איכות החומרים וההרכבה ועל עיצוב שמסובב ראשים. מדובר באופנוע קלאסי – כבר בשלב הירידה מפס הייצור.

ובנימה אישית

חלמתי פעם להיות כמו אלק, הנער הצעיר שמאלף את הסייח השחור והפראי והופך אותו לשלו.
אחרי יומיים של רכיבה על האינדיאן ספרינגפילד דארק הורס אני חייב להודות שהחוויה הזו הייתה הדבר הכי קרוב שהיה לי לאותו חלום. אך לא ברור לי מי אילף את מי. אני את הדארק הורס או הוא אותי ועכשיו שהוא חזר אל הסוכנות, אני כבר מתגעגע. מי יודע? אולי יום אחד יהיה לי סייח שחור משלי.

כל החדשות המוטוריות ישירות ל-WhatsApp

תעודת זהות

 

Indian Springfield Dark Horse

 

דרגת רישוי: A

 

מחיר: 203,205 ₪

 

אחריות: שנתיים ללא הגבלת ק’‘מ

 

נתונים טכניים

 

מנוע: Thunder Stroke, וי-טווין ב-49˚, מקורר אוויר

 

נפח: 1,811 סמ’‘ק

 

הספק: 84 כ"ס ב-5,075 סל"ד

 

מומנט: 16.5 קג"מ ב-3,000 סל"ד

 

תמסורת: 6 הילוכים. קלאץ' מופעל ע"י כבל. הינע סופי רצועה

 

מתלים: מזלג קדמי בקוטר 46 מ"מ, מהלך של 119 מ"מ. בולם יחיד מאחור, מהלך של 94 מ"מ

 

בלמים: מקדימה זוג דיסקים בקוטר 300 מ’‘מ, קליפר 4 בוכנות. מאחור דיסק בקוטר 300 מ"מ, קליפר 2 בוכנות, מערכת ABS.

 

מידות צמיגים: ק' 130/60-19, א' 180/65-16

 

בסיס גלגלים: 1,730 מ"מ

 

משקל יבש: 341 ק’‘ג

 

גובה מושב: 660 מ"מ

 

מרווח גחון: 140 מ"מ

 

נפח מיכל דלק: 20.8 ליטר

 

6 תגובות ל רכיבה ראשונה: אינדיאן ספרינגפילד דארק הורס

  1. למה ךהשקיע באלומיניום כאשר המשקל של האופנוע מעל 300 ק"ג. באורך כזה של אופנוע כבר עדיפה שלדת ברזל גמישה על אלומיניום קל וקשיח.
    הסך הכל זה אחד האופנועים שתוכננו לעמוד יפה על רגלית הצד ולעשות פוזות. כמו כל body builder הרבה מסה ושרירים ללא שום יכולת.

  2. מחיר בדיחה !!!!!!!!!!!!! עד מתי רדיפת הבצע בישרעעעהל תמשיך להרוג כל חלקה טובה ?

  3. טרייטל, אתה מזדקן… מכתום לזה??????? 🙂

  4. פניה לכתב ו/או לכל מביני הרכיבה.
    לפני 25 שנה הפסקתי לרכב על אופנוע. יש לי רישיון ללא הגבלה.
    אני רוצה לחזור לרכב. אני מחפש אופנוע נוח פשוט לנהיגה יציב שאוכל לשפר את המיומנות נהיגה.
    על איזה אופנוע הייתם ממליצים לחזור לכביש? והאם הייתם ממליצים על הטנרה 700 כאופנוע חזרה לכביש ולרכיבה ?

  5. אתה צריך ראשית כל להחליט מה הן מטרות הרכיבה שלך והיכן אתה הולך לבלות יותר? בשטח, בכביש, נסיעות ארוכות ,קצרות, הרבה בעיר או בין עירוני ומכאן להחליט, לבחור שניים שלושה כלים שהכי מתאימים לך כפשרה, כי בישרעהל רוב האנשים, אינם יכולים ,מסוגלים ,או רוצים להחזיק יותר מכלי אחד מסיבות ברורות .בקשר לטנרה 700 אופנוע מצוין עם יכולת שטח גבוהה יחסית , השאלה האם אתה זקוק לה בכלל? אם לא ,אתה יכול להשאר במשפחה עם טרייסר 700 שיעלה לך משמעותית פחות ,אופנוע מצוין לחזרה לרכיבה ולא רק .כמובן שזאת רק דוגמא אינני עובד בימאהה או בענף האופנועים בכלל !בסופו של דבר תחליט מה אתה הולך לבצע עם הכלי הכי הרבה תבחר מספר כלים המתאים למטרה ותלך לבצע נסיעות מבחן ראות האם יש לך כימיה איתם !

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל