קיוואי סיטיבלייד במבחן ארוך טווח – דיווח שני

בחנו: ניסים ברדה, אריק רוזנבלום, אסף לביא, עמית משיח | צילום: אריק רוזנבלום

שורה תחתונה: קטנוע קטן מימדים ומרווח עם גלגלי 14" וקסם אישי.

כמעט אלפיים ק"מ בחודש אחד, זה מה שעבר על הסיטיבלייד המערכתי. הוא הצליח לחוות שלושה רוכבים עיקריים בזמן הזה – שני ממהרים ושומר נפשו אחד; אצל כולם הוא מניע בנגיעה – בלי גז בכלל, אם נותנים גז תוך כדי הנעה הוא דווקא ישתעל ויכחכח – מנפלאות (ויתרונות) מערכת הזרקת הדלק. בקרבורטורים, לרוב זה היה הפוך.. עניין של כיוונון מול חיישן.

מרווח רגליים טוב, רצפה שטוחה עם אפשרות להניח ארגז קרטון בין הרגליים, מדרסי הרגליים הקדמיים נוחים וממוקמים היטב – לבעלי גובה 1.80 מ' וגם יותר, בעיקר בזכות מקום מרווח בקדמת המדרס – עד כדי כך שאנחנו מוצאים את עצמנו יושבים פחות קדימה ועם רגליים ב-90°, כהרגלנו בקודש, ויותר בפוזיציה של קרוזר, רחמנא ליצלן.

אם אמרנו שיש מקום רב לרגלי הרוכב, המורכב נאלץ לעוות רגליו בצורה מאוד לא נוחה שגרמה לנו לא פעם להניח רק את קצה העקב, שכן "רגליות" המורכב אינן נשלפות כפי שהורגלנו בקטנועים רבים והן חלק מגוף הקטנוע – וממוקמות גרוע.

תגובת המנוע והוריאטור לינארית ועקבית. הקיוואי הקטן מטפס בנחישות ובהתמדה במעלה הסל"ד. כשהוא מספק תאוצה ראשונית שתביא אותו לסביבת המהירות העירונית המותרת (50 קמ"ש, להזכירכם), סבב התאוצה הבא כבר יקפיץ את המחוג אל כיוון ה-75, 80 קמ"ש ומשם ימשיך המחוג ויעלה עד לסביבות 100 הקמ"ש המיוחלים, שם תעצור ההזרקה את החגיגה, בסוג של מנתק הצתה.

קצת מעט מדי לכביש בינעירוני אמיתי (כשאינו פקוק) אבל לפרברי הכרך ונבכיו, אין עליו! עם גלגלי "14 ובלמים טובים, מספק הקיוואי סיטיבלייד אחיזה טובה, היגוי מדוייק והתנהגות כביש מהנה, יכולת זגזוג ויציבות כיוונית. בלימה כאמור, מספקת. היינו רוצים ABS, בנוסף למערכת הבלימה המשולבת (לחיצה על הבלם הקדמי תפעיל את בלם הקדמי במלואו ואת האחורי באופן חלקי ולהיפך). עוד נתונים שעולים בבדיקות שערכנו: מחוון המהירות מתגלה כמדוייק 'עד לרמת הקמ"ש הבודד' – יותר משנוכל לומר על קטנועים יקרים ומפוארים הרבה יותר. מד הדלק, לעומתו, רגיש וקופץ למעלה ולמטה – קוביה לכאן, קוביה לשם. המושב נוח, גם אחרי יום שלם באוכף. החומר המוקצף ממנו עשוי הכסא צפוף מספיק כדי לתמוך ולא קשה מדי – כך שניתן לרכוב עם הסיטיבלייד שעות רצופות מבלי שתפגע הנוחות. כסא המורכב – נוח ומרווח יותר מברבים מן המתחרים, נוח יותר מב-PCX החדש שבחנו וגם יותר מבטריסיטי, קודמו ארוך הטווח.

מה עוד?

ג'ק הצד נוח מאוד לשימוש ומנתק את ההצתה בפתיחתו – לא רגיל בקטנועים ברמת המחיר הזאת. דווקא את ג'ק האמצע הצלחנו לעקם ולהחליף, פעמיים, אבל גם החדש מרגיש דק וחלש ואנחנו מחפשים דרך לחזקו (או לוותר ולהעיף אותו לגמרי). מקום מתחת לכסא אין ממש (תיק כן, קסדה שלמה – לא) ובתור צעד ראשון לקראת חדוות האכסון חיפשנו, מצאנו והתקננו ארגז מקורי (טוב, נו, של דגם 50 הסמ"ק שלהם) ותואם בצבע (כמו שתכננו לעשות מלכתחילה). התוצאה יפה אבל, הארגז מעט דק בפלטיקה שלו ומשום כך מרעיש, רוקד ומזמזם. אבל בעיקר צר מלהכיל את כל צרכינו ועל כן – על אף השאיפה למראה צר ומתואם, ואפילו חרף אהבתנו לגוון הצבע המתקרא במקומותינו 'כחול אימפרזה', נראה כי בקרוב ממש יוחלף הארגזון באחד מאחיו הגדולים, ובעלי הקיבולת המתאימה לחברת שילוח והפצה, או הובלות, או סתם מפונקים… ההיסטוריה תשפוט. עוד בסעיף השיפורים המתוכננים לפרק הבא: החלפת הצפצפה החלושה באחת אנרגטית יותר ואולי גם התקנת שקע מצית/USB שחסר פה ושכבר הפך לסטנדרט, פחות או יותר, במקומותינו.

ואיך הוא ביומיום?

ראשית – הוא נראה מצוין וברמזור הרבה מחמיאים על ה-Look שלו; משהו בין ה-Nmax והדילייט של ימאהה, עם נגיעות של PCX מתובלות בויז'ן. וזה עובד: התגובות ישר.. איך הוא? מה הוא שווה? כבר אחרי 2,000 ק"מ ראשונים כבר ברור שאם יש לכם צורך בהתניידות עירונית נטו, צריכת דלק שנעה בין 1:30 אצל השליו שבבוחנים, לבין 1:27 אצל הממהרים מן הפסקה הראשונה; סה"כ, לא רע בכלל, שילוב מוצלח בין קירור אוויר והזרקה, זריזות ומימדים קטנים בשילוב גלגלים גדולים מהסטנדרט יוצרים קטנוע שמשחק בדיוק למשבצת הזאת.

היבואן אף הכריז החודש על מחיר מבצע של פחות מ-9,000 ש"ח ואחריות מורחבת לשנתיים.