fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

voge מוטו24 רביעי מתחת לתפריט
פאנטיק קוביה 3 מתחת לתפריט
אודי דגן מתחת לתפריט
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
מטרו באנר שמאל הכי עליון
cristalino קובית צד xi
תמוז
לרט
לרט
עופר אבניר קוביה שמאל
אישימוטו באנר קוביה שמאל
מידלנד שחורי 140 על 70
מוטוטאץ דקר
HJC
voge מוטו24 באנר
סטפן
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
MV קוביה
אודי דגן 140 על 70

מוטו פרמיירה | טריומף בונוויל בגרסת סטיב מקווין

מוטו פרמיירה | טריומף בונוויל בגרסת סטיב מקווין

כתב: סר אלן קאת'קארטצילום: Kyoichi Nakamura

פורסם לראשונה במגזין מוטו, גיליון 287, פברואר 2012

את המשפט "קדימה קפטן הילז, אתה יכול לעשות את זה" לחשו בשנות השישים מיליוני צופי קולנוע וטלוויזיה לכוכב סטיב מקווין, ששיחק בסרט "הבריחה הגדולה" טייס אמריקני שבוי בידי הנאצים, המנסה להימלט באופנוע שגנב. החיבור הזה בין האופנוע לסטיב מקווין אינו מקרי או חד-פעמי כלל וכלל, שהרי הכוכב הענק שהלך לעולמו בשנת 1980 ממחלת הסרטן, והוא רק בן חמישים, היה מזוהה יותר מכל שחקן קולנוע אחר עם הרכיבה ועם עולם האופנועים, בייחוד רכיבת שטח. ראו את הסרט "בכל יום ראשון" בכיכובו ובהפקתו של מקווין, שכולו עוסק באופנועים ובמירוצים, ובייחוד באנשים מתחת לקסדות, סרט אייקוני שהפך לחובה לכל רוכב אופנועים בעולם ותרם רבות לקיבועו של מקווין כאגדה מוטורית אשר כל הקשור בה נאסף ונרכש במחירים מטורפים על ידי חובבי האופנועים בכל מכירה פומבית: משקפי שמש שנמכרו בשבעים אלף דולר או מעיל רכיבה – בשלושים אלף דולר. שלא כמו שחקנים רוכבים אחרים אשר הסתפקו באופנוע כתחביב, מקווין לקח את הרכיבה הכי רחוק שאפשר והשתתף במירוצי אנדורו רבים, ובראשם השתתפותו ההיסטורית בתחרות האנדורו התובענית סיקס דייז בנבחרת ארצות הברית הרשמית.

צ'אד, בנו של מקווין, הוא האחראי מטעם המשפחה למורשת האופנועים שהותיר אביו, הוא גם מי שמתעד את אהבתו של אביו לאופנועי טריומף, כולל ריאיון עם סטיב במגזין "מדע פופולארי" היוקרתי, שהוא תיאר בו את הטריומף שלו כ"מקדימים בשנות אור את זמנם, חתיכת מכונה מהפכנית, הכוח כמו של מטוס, יפה מאוד שהם הצליחו להכניס מנוע ארבע פעימות באופנוע כה קל במשקלו". סטיב מקווין אהב את הטריומפים שלו מקוריים או מבוססי מנוע טריומף, ועל כולם רכב, התעלם שוב ושוב מהנחיות האולפנים שהעסיקו אותו והורו לו שלא להתחרות במירוצי אופנועים. השיא במירוצים היה כאמור השתתפותו של סטיב מקווין בנבחרת ארצות הברית לאליפות הסיקס דייז העולמית בשנת 1964, אז רכב על טריומף TR6 סדרתי. "מירוצים הם החיים האמתיים – שאר הזמן זה ההמתנה למירוץ הבא", היה המשפט החביב על מקווין. משפט ידוע נוסף היה "לרכוב על זנב הטיגריס", שתיאר רכיבה על המגבלות, כמו שמקווין אהב יותר מכול. אופנוען עד הסוף היה האיש, בשנת מותו היו בבעלותו 138 אופנועים.

באותו סרט "הבריחה הגדולה", שנעשה שנה לפני השתתפותו של מקווין בסיקס דייז אנדורו, קבע מקווין כי סצנות הבריחה יהיו לא ברכבות אלא באופנועים וכי אותו אופנוע גרמני גנוב שהוא ניסה לברוח עליו תוך כדי קפיצה מעל גדר תיל בגובה שני מטרים יהיה כמובן טריומף בתחפושת. סטיב מקווין בעצמו – לא כפיל – רכב בסצנות המצולמות בסרט, והבעיה האמתית הייתה שהשחקנים בתפקיד הגרמנים ש"רדפו" אחרי הטייס האמריקני שניסה לברוח לא הצליחו לרכוב מהר מספיק כדי להיראות אתו באותו הפריים. לכן מקווין עצמו החליף מדים והיה לחייל גרמני וצולם שוב; בזכות טכנולוגיית העריכה החדשנית אז הוא גילם את הרודף ואת הנרדף, שניהם כמובן על טריומף 650 טווין.

לפיכך קל להבין מדוע החליטה חברת טריומף עצמה – לשנת הדגם 2012 – להוקיר את סטיב מקווין באמצעות גרסה מיוחדת של ה-T100 בונוויל, שתיוצר באישור משפחת מקווין בכמות מוגבלת ל-1,100 יחידות בלבד, המחיר שווה לכל נפש, 7,700 ליש"ט. 120 היחידות שהוקצו לשוק הבריטי כבר נמכרו, הבריטים מוקירים את האמריקני האגדי שתרם כה רבות לאופנוע הבריטי שלהם.

 

החזרה הגדולה בזמן

הבונוויל סטיב מקווין נראה נהדר, פשוט, כן וחשוף, גברי מאוד, ללא שרירים מוחצנים, חף מכל הצטעצעות, עם תחושה אמתית של שנות השישים, עם הרוח של ה-TR6 שעליו רכב מקווין בבריחה הגדולה. האופנוע שונה מ-T100 הרגיל בצבע ירקרק צבאי, מושב אחד, פנס קטן יותר, חלקים רבים הצבועים שחור, ובראשם המנוע, החישוקים, הכידון, הקפיצים מאחור, המראות והכנפיים, וכמובן הסבל. כל יחידה ממוספרת בהבלטה, הרוכשים מקבלים תעודה המעידה על האותנטיות; על מכל הדלק – חתימתו של הכוכב המנוח.

מסירות הטריומף מקווין מתוכננות לאפריל 2012, וכבר יש כלים נוסעים, ולפיכך הייתה לי ההזדמנות לרכוב על אחד מהם, ולא סתם אחד אלא על זה הממוספר 1, אותו אופנוע שיימסר לצ'אד מקווין.

הרכיבה על הבונוויל המיוחד החזירה אותי בזמן. כמו מיליוני חובבי מוטוריקה הערצתי את סטיב מקווין, והסרטים "הבריחה הגדולה" שכל תמרון אופנוע בו חרות בזיכרוני, ובייחוד הסרט "בכל יום ראשון", המתאר את חיי האופנוענים במירוצים, גרמו לו להיות מזוהה בתודעתי לגמרי עם אופנוענות איכותית; האיש השפיע רבות על החלטתי להיות אופנוען מקצועי. חשוב לא פחות מבחינתי היה הסרט "בוליט", שצולם לא רחוק מביתי בסן פרנסיסקו, ולפיכך בכל פעם שרכבתי הביתה לא יכולתי שלא לדמיין כי אני בתוך אחת מסצנות המרדפים המדהימות בעליות ובירידות של העיר.

לסיבוב החוויה שלי על הבונוויל מקווין לבשתי מעיל רכיבה במראה רטרו, שמזכיר את מה שהיה לי בשנות השבעים, זה לא הכלי לחליפות העור המודרניות והמתוחכמות מתוצרת קושיטאני או דיינז. למעיל הנוסטלגי אני הוספתי מכנסי גי'נס ליוויס, ציוד חובה בימים ההם, מגפיים הרמנס, ונראיתי ממש כמו פעם. על הראש קסדת חצי, משקפי רכיבה, והקפיצה חזרה בזמן התחילה.

גרסת הבונוויל מקווין מבוססת על ה-T100 שהוצג בשנת 2000 והיה לראשון בקו הנוסטלגי שהשיקה טריומף המודרנית. מאז מכר היצרן הבריטי המתחדש לא פחות מ-120 אלף יחידות מהנוסטלגיה הדו-צילנדרית הזו, המקוררת אוויר, בדגמי 800 ו–865 סמ"ק שחולקו בין הבונוויל, סקרמבלר, ת'רקסטון, אמריקה וספיד מאסטר; חצי מיליון טריומפים שיוצרו מאז חידוש המפעל בשנת 1990 הם הוכחה שהדגמים הנוסטלגיים אחראים לחמישית מהמכירות, וזה הישג חשוב, המעיד על הביקוש הרב לנוסטלגיה.

אני בוחן את הבונוויל מקווין, מלבד גימורי הצביעה שכבר עסקנו בהם, הוא שונה מהבונוויל המשווקים כיום בכמה פרטים חשובים: חישוקי השפיצים בגרסת מקווין לעומת חישוקי אלומיניום יצוק המותקנים על הבונוויל הרגיל, קוטר החישוק הקדמי בגרסת מקווין חוזר ל-19 אינץ' של פעם במקום ה-17 אינץ' שמותקן על הדגם הרגיל. עם הגלגל הקדמי הגדול התנוחה רגועה יותר, במיוחד שהגאומטריה של המזלג מתונה במעלה אחת לעומת הגרסה הרגילה. הגלגל הקדמי הגדול יותר אף מאריך את בסיס הגלגלים בארבעה מ"מ, ל-1,500 מ"מ.

בעקבות כל השינויים השתנתה גם תנוחת הרכיבה – ב-T100 הסטנדרטי של טריומף התנוחה אותנטית יותר לשנות השישים, פלטפורמה שטוחה ממש, אולם נוחה פחות לאורך זמן, לכן ברפליקת מקווין הם שינו זאת לתנוחה מודרנית ונוחה הרבה יותר, המושב גבוה ב-35 מ"מ ממושב ה-T100 הסדרתי, הוא גם צר יותר בחלקו הקדמי, והדבר מאפשר גם לנמוכי קומה להניח רגליים על הכביש, ונהנה מריפוד עדיף פי כמה מן המושבים של הבונוויל המקורי. הסבל הקטן שימושי ומעוצב רטרו כנדרש, אך הפריט הנאמן לאופנוע של מקווין יותר מכול מבחינת העיצוב הוא דוד המפלט מסוג "רובה אפונים" המותקן בכל צד.

מנגד, המנוע מודרני לחלוטין. אמנם הוא מקורר אוויר, אך בראשו שמונה שסתומים וצמד גלי זיזים המונעים באמצעות שילוב של שרשרת וגלגלי שיניים, הנפח הוא 865 סמ"ק – ה"בוני" של מקווין היה 650 סמ"ק, ה-T140, הבונוויל האחרון שיוצר במפעל המקורי עד שנת 1988, היה 750 סמ"ק; המפעל המחודש החל ב-2001 עם דגמי רטרו בנפח 800 סמ"ק, ועלה ל-865 סמ"ק בשנת 2005. גל הארכובה הוא בריטי אופייני מסוג 360 מעלות, כלומר שתי הבוכנות עולות ויורדות יחד, וכך מתקבל הפמפום האנגלי הנכון. הבעיה במנועים אלה היא הרעידות, אולם בטריומף מתקינים שני גלי איזון ואין רעידות כלל, לא במושב, לא בכידון ולא ברגליות. אפילו כשדוחפים את המנוע ל-7,500 סל"ד כדי להגיע לשיא ההספק – 68 כוחות סוס צנועים –הוא אינו מוחה ברעידות כלשהן. המומנט המרבי – 6.8 קג"מ – מתקבל ב-5,800, אולם תשעים אחוזים מהנתון מתקבלים כבר ב-2,500 סל"ד. הדחף נשמר כל הדרך עד מנתק ההצתה ב-8,000 סל"ד, לשם ממש לא צריך להגיע עם אופנוע כזה. התאוצה רציפה וחלקה, בזכות מערכת ההזרקה היעילה – בטריומף התאמצו לשוות לגופי המצערת חזות של מאיידים. אבל כמובן שהמערכת נקייה הרבה יותר מכל מאייד, ועומדת בתקן יורו 3 המחמיר, וחשוב לא פחות – בדרישות המטורפות של קליפורניה, ולפיכך יוכל הכלי להימכר בארצות, שם השוק העיקרי שלו. התאוצה טובה וחלקה גם בזכות תיבת ההילוכים בת חמשת ההילוכים העובדת היטב. למעשה זו התיבה הטובה ביותר שפגשתי על טווין בריטי כלשהו, כולל הטריומפים המודרניים, כך גם פעולת המצמד, ולפיכך האופנוע הוא כלי שימושי גם בתנועה עירונית. מנופי המצמד והבלם מתכווננים, על הבלימה מופקד דיסק 310 מ"מ יחיד מלפנים עם קאליפר דו-בוכנתי, הצירוף עובד מעולה, בוודאי עבור סגנון הרכיבה המתון הצפוי לאופנוע זה.

אופי המנוע, הנינוחות שהאופנוע משדר בכלל, משרים על הרוכב רגיעה נעימה, והוא נישא על רוח הגעגועים לעולם של פעם ולסטיב מקווין, שמת צעיר כל כך. אין לי ספק שהגרסה המיוחדת הזו תימכר בזמן קצר מאוד, עדיין יש לסטיב מקווין מעריצים רבים כל כך בארצות הברית וביפן, שם ישתו את הפריט הזה בצמא.

 

במשפט אחד – טריומף בונוויל סטיב מקווין

עיצוב: קלאסי עד הפרט האחרון

נוחות: מודרנית, למרות המראה הנוסטלגי

שימושיות: גמיש ליום יום ויש אפילו סבל

ביצועים: סבירים ביחס לאופי העצל

התנהגות: לא היעוד שלו, אבל מתקבלת על הדעת

תמורה למחיר: פריט אספנות אמיתי במחיר שפוי

בשורה התחתונה: מחווה ראויה לאיש ענק

תעודת זהות

רישיון המרוצים של סטיב מקווין משנת 1964
 

נתונים טכניים

 

מנוע: שני צילינדרים, קירור אוויר, גל זיזים כפול, 4 שסתומים לצילינדר

 

נפח: 865 סמ"ק

 

הזנת דלק: הזרקת דלק אלקטרונית

 

הספק מרבי: 68 כ"ס ב- 7,500 סל"ד

 

מומנט מרבי: 6.8 קג"מ ב- 5,800 סל"ד

 

תיבה: 5 הילוכים

 

מתלה קדמי: מזלג 41 מ"מ, מהלך 120 מ"מ

 

מתלה אחורי: זרוע כפולה, שני בולמי זעזועים

 

בסיס גלגלים: 1,500 מ"מ

 

בלם קדמי: דיסק 310 מ"מ

 

בלם אחורי: דיסק 255 מ"מ

 

צמיג קדמי: 110/90-19

 

צמיג אחורי: 130/80-17

 

מיכל דלק: 16 ליטר

 

גובה מושב: 775 מ"מ

 

משקל רטוב: 230 ק"ג

 

גלריה

  • Title: GREAT ESCAPE, THE ¥ Pers: McQUEEN, STEVE ¥ Year: 1963 ¥ Dir: STURGES, JOHN ¥ Ref: GRE013EX ¥ Credit: [ MIRISCH/UNITED ARTISTS / THE KOBAL COLLECTION ]

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל