מחירון אופנועים מוטו - בגרסא דיגיטלית, בחנויות ובעסקים

מטרו ימין 4
ברקום
ייעוץ קניה – עליון מתחת ללוגו
אינדיאן ימין
הווסקוורנה באנר שמאל
שרקו
אבניר קוביה שמאל
מטרו באנר שמאל הכי עליון
קונה אופנוע
רוית דדוש עליון
סטפן
אופנוסנטר קוביה שמאל
אישימוטו באנר קוביה שמאל
תמוז
רפידו
אוגוסטה קוביה הכי עליון
לרט
סטומפ
KTM שמאל
ברקום שמאל
HJC
אינדיאן קוביה שמאל
מתלה לקסדה
הארלי שמאל

מוטו בוחן | רויאל אנפילד הימליאן 410 – התחלה טובה

מוטו בוחן | רויאל אנפילד הימליאן 410 – התחלה טובה

כתב: אסף לביא | צילום: אדם בלנגה, לנה טאובס, אריק רוזנבלום
בחנו: אחינועם הראל, אריק רוזנבלום, אסף לביא

 

שורה תחתונה: כולבויניק פשוט וזול, אופנוע חדש בטעם של פעם.

באופן די מדהים אחד האופנועים הטובים ביותר למסע מעבר רכס הרי ההימלאיה הוא מתוצרת רויאל אנפילד, מדגמיה הקלאסיים, בעל מנוע סינגל מקורר אוויר, פשוט וזול, בנפח 350 ו-500 סמ"ק – הבולט. משהו באופנוע הזה יודע להתמודד עם כל מה שיקרה בדרכו, גם באוויר הדליל שבגובה האדיר.

חברת הענק ההודית לא מייצרת ליין ענק של דגמים ומתמקדת בעיקר בדגמי הבולט, קלאסיק וקונטיננטל – כולם בעלי אותו מנוע 500 סמ"ק. כשחשפה לראשונה את ההימליאן בגרסת היצור פעם בקרבו מנוע 410 סמ"ק, חדש לחלוטין – אך בעל אופי מאוד דומה לזה של ה-500, מיד נגיע לזה.

ההימליאן הוא בעצם הגשמת חלום לכל מי שרכב אי פעם על אנפילד במזרח, אופנוע קלאסי ושימושי, חף ממערכות מיותרות או מכלולים שעלולים להתקלקל ולעצור את הטיול, שכאן, להבדיל מהדגמים הקיימים, בעל יכולות שבילים אמיתיות וקצת יותר, תלוי ברוכב. תנוחת רכיבה של אדוונצ'ר אמיתי, איבזור רב הכולל לוח שעונים מפורט ואפילו מצפן. אגב, סט מזוודות אלומיניום מקוריות וגדולות יעלו עוד כ-3,000 ש"ח.

בשנים האחרונות ראינו את הקטגוריה הזאת של האדוונצ'רים הקטנים בנפחי 250-400 סמ"ק קמה לתחייה, זה התחיל ב-CRF250 ראלי של הונדה ששם את תחום השטח במקום הראשון, אחריו הגיעו הקאוואסאקי וורסיס 300, ב.מ.וו G310GS והסוזוקי וי-סטרום DL250 שהיו כבר הרבה יותר מוטי כביש, האנפילד מתברג בדיוק באמצע, גם ביכולות וגם במחיר – 33,000 ש"ח, זול בכ-8,000 ש"ח מהב.מ.וו, כ-6,000 מההונדה, כ- 4,000 מהקאוואסאקי ויקר מהסוזוקי בכ-2,000 ש"ח.

ההימליאן נראה כשילוב בין אופנוע אדוונצ'ר לאופנוע רטרו, פנס, לוח שעונים ומגן רוח יושבים על שלדת פיירינג שמתחילה בצידי מיכל הדלק, עליה מתנוסס לוגו היצרן, כנף גבוהה בנוסף לכנף צמודת גלגל, זנב גבוה וצר עליו יושבים מתקנים לארגזים מקוריים של היצרן. המנוע חשוף ומתחתיו שוכן מגן גחון שמרמז על יעודו העיקרי של האופנוע – לגלות את הדרך הלא סלולה. למרות המראה הגבוה גם רוכב נמוך יוכל להגיע בקלות לקרקע בזכות מושב לא גבוה במיוחד וצר, רוכב גבוה ימצא גם מספיק מרחב על האופנוע, אם כי אולי יעדיף כידון מעט גבוה יותר, לרכיבה בעמידה. תנוחת הרכיבה מצויינת, הכידון רחב והופך את הניהוג של האופנוע למאוד קל ונשלט. מיגון הרוח מסיט מעט את הרוח אך לא מספיק. המראות מווברצות את עצמן למוות בסל"ד נמוך וגבוה, אך יציבות באופן מפתיע ושימושיות במהירות שיוט כשהמנוע בסל"ד בינוני.

כבר עם שחרור הקלאץ' מורגש האופי של רויאל אנפילד, רק במינון נמוך יותר, בשביל לקסום לשני סוגי הרוכבים – אלו שיגיעו מאנפילד קלאסי ולאלו שמחפשים אדוונצ'ר קטן – עם ערך מוסף של תחושת אולד סקול.

המנוע, למרות הנפח הגבוה בקטגוריה, הוא לא החזק ביותר, הוא לא מפוצץ בכוח, ולא מרגיש חלש מדי, כמובן שהיינו שמחים לעוד 5 כ"ס אבל זה לא משנה את דעתנו החיובית על המנוע, גם המסביב לו נהדר, מערכת הזרקה חסרת השתנקויות, חלוקת הילוכים טובה – למעט ראשון נמוך מדי, החלפת הילוכים חלקה ועם מהלך רגלית קצר, גם הקלאץ' רך "כמו חמאה" – אבל באמת, לא סתם קלישאה. ויברציות קלות מלוות את התאוצה ככל שהסל"ד עולה ובשיוט של כ-100 קמ"ש הן כמעט ולא קיימות, אם תנסו למשוך אותו מעבר למהירות הזאת תגלו שאין יותר מדי הן להתקדם, כל דבר מעל ל-120 פשוט לא נעים על האופנוע, הפרונט מתנדנד קלות בגלל הכנף הגבוהה, והמנוע מתחיל לאבד את שלוותו.

185 ק"ג רטובים מרגישים קלילים על הכביש וגם בשטח, על כל סוגי הדרכים הופתענו – בכביש האופנוע נשלט וקליל, ההיגוי מדוייק למרות גלגל "21 מקדימה, המתלים רכים ורכיבה אגרסיבית תוציא את האופנוע מכליו, הוא נוח מאוד ברכיבה מנהלתית ארוכה ובולע את רוב תחלואי האספלט. ירידה מאספלט לדרך לא סלולה הפתיעה אותנו עם הרגשת ביטחון גבוהה – לרוכבים בכל הרמות, האופנוע מגהץ כמעט כל סוג שטח, כל עוד הוא לא אתגרי ונעשה בקצב הנכון. רכיבה בעמידה מרגישה טבעית וללא הפרעה לתפעול האופנוע, בכל מצב. הפגם היחיד שמצאנו בחבילת ההתנהגות של האופנוע נמצא במערכת הבלימה, מתוצרת BYBRE, שם המוכר לנו מרוב האופנועים ההודים כיום, ליתר דיוק – הבלם הקדמי, חוסר רגש ועוצמת בלימה לא מספקת פגמו ביכולת שלנו לרכוב מהר עם ההימליאן, בכדי להניב תאוטה מספקת נאלצנו למשוך את מנוף הבלם הקדמי בחוזקה כשהתחושה היא שאנחנו סומכים על המזל, למרות מערכת ה-ABS הטובה. הבלם האחורי דווקא עובד טוב.

העיצוב הוא אולי הדבר הכי שנוי במחלוקת באופנוע הזה, אנחנו אהבנו מאוד את קו ה-"נאו-קלאסיק אדוונצ'ר" שכבר מתחיל להיות פופולרי יותר ויותר (ב.מ.וו אורבן GS, מוטו גוצי V85 והארלי דוידסון פאן אמריקאן). הוא נראה בו זמנית כמו מכונת אדוונצ'ר אמיתית, אבל גם כמו אופנוע קלאסי. בכל מקום נשאלנו עליו וגבות עלו כשאמרנו שהוא "רק 410", הוא גם לא דומה לשום דבר אחר.

הרכיבה על הימליאן שמה אותך ב-"סטייט אוף מיינד" אחר לגמרי מרוב האופנועים, רמת הלחץ יורדת ואתה לא ממהר, הנוף נראה צבעוני וברור יותר והסקרנות לגלות דרכים חדשות משגעת אותך. עם יד על הלב, כמה מאיתנו היו יורדים לדרך לא סלולה ולא מוכרת עם אופנוע אדוונצ'ר "אמיתי", פול-סייז, שעולה כמו 4 או 5 אנפילדים? כאן נמצאת החוזקה הגדולה ביותר של האנפילד: בזכות תחושת הביטחון, עלות החלקים והשרידות שלו (מעט חלקי מעטפת ושום דבר שעלול להפגע בנפילה על קרקע ישרה – וכן, בדקנו) הוא מאפשר לרוכב לצאת להרפתקה, אחת כזאת אמיתית שמביאה אותך למקומות חדשים ולמצבים שבחיים לא היית בהם, כאלו שמעטים האנשים שהיו מגיעים אליהם על משהו כל כך יקר כמו אופנוע אדוונצ'ר פרופר.

זהו בעצם סוד הקסם של ההימליאן, הפשטות הנהדרת הזאת בשילוב אופנוע שעושה הכל, באיזי, אבל עושה, יוצרים חוויה ששום אופנוע אחר לא מסוגל לספק, בטח שלא ב-33,000 ש"ח, בטח שלא בצריכת דלק נמוכה, ובטח שלא במהירויות של ההימליאן – האופנוע הזה נועד לחצות את רכס ההרים הגבוה בעולם, אז למה שהכרמל או הגלבוע יהוו אתגר בשבילו?

התגובות סגורות לפוסט זה.

אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל 2