מוטו בוחן | קאוואסאקי Z900RS – קאובוי

כתב: רביב כהן | בוחנים: אריק רוזנבלום, רביב כהן | צלם: יואב זהר

שורה תחתונה: קאוואסאקי שולפים אס נוסף מהשרוול, בהצגתו של אחד מאופנועי הרטרו-ספורט המוצלחים בתקופה האחרונה, עם מנוע מעולה ומכלולי קצה, ביצועיסט לא קטן – לרוכב המחפש לחזור למראה של פעם מבלי להקריב דבר באמינות או בביצועים.

לונג שוט – בית קפה טיפוסי בערב קריר, כמה ברנשים מפוקפקים, עטויי מעילי עור דהויים ומגפיים גבוהים, עומדים ליד הכניסה.

על כתפם תלויה עלמת חן נעימה למראה ובלבוש תואם, קוראים תיגר אחד על השני, מקניטים זה את אופנועו של האחר, התקהלות קטנה סביבם והחלטה – מרוץ! עד לבית הקפה בצד השני של העיר – שיקבע מי הרוכב הטוב ביותר, על האופנוע הטוב ביותר. כל אחד מהם עולה על האופנוע, מסובב מפתח ומניע, אגזוזים רועמים בזמן שהמנועים מתחממים והם כבר מתיישרים על קו הזינוק המדומה, במורד הרחוב.

עלמת חן בשמלה צמודה מניפה צעיף צבעוני אל על, מצערות נפתחות והאופנועים מזנקים קדימה בשאגה אדירה. רוכבים ללא חת, שועטים במורד הרחובות העמוסים, מתגרים לא אחת באלת המזל רק כדי להגיע ראשונים אל קו הסיום.

'קפה רייסרס' הם היו נקראים, ממלאים את בתי הקפה, עם אופנועים ייחודיים לתקופה שאיננה עוד.

בשנים האחרונות ניתן לראות ניסיונות של מעצבי האופנועים להחזיר לכותרות את האופנועים האלו, את המראה הבסיסי עם הקווים המעוגלים, עיצוב רטרו על אופנוע מודרני.

בתחילת 2018 השיקו בקאוואסאקי את ה–Z900RS, המבוסס על ה-Z900 המעולה בעיצוב רטרו ספורט, וקיבלו משהו שספק ציפו לו ספק לא – בנוף בו האופנועים התפתחו לכדי מראה רובוטריקי משהו, הגיח אופנוע שטורף את הקלפים, כזה שפונה אל מעמקי הלב הרומנטי וגורם לך להתרגש כמו בסרט ישן. אבל, למרות מראהו המעוגל של ה-RS, אין לטעות בו כאופנוע מיושן. מתחת לחזות המיושנת פועלים מכלולים חדישים מן השורה הראשונה שהופכים אותו לא רק לאופנוע יפה ונוח, אלא גם לכזה שיוכל להגיע מבית קפה אחד לשני כהרף עין או לפתח קצב מהיר בכבישים המפותלים.

במבט ראשוני אי אפשר שלא להבחין בדמיון ל- Z1 האגדי – שאמנם לא שכן בבתי הקפה אלא על מסלולי המרוץ ונחשב לאחד האופנועים פורצי הדרך של שנות השבעים, אנשי קאוואסאקי עיצבו מכונה יפה, הומאז' אמיתי למכונה מופלאה.

עם מושב בגובה של 835 מ"מ, רגליות הממקמות את כפות הרגלים מתחת לרוכב וכידון גבוה, תנוחת הרכיבה ישרה וניטרלית המאפשרת לרוכב המון מרווח תנועה וללא עומס על הידיים, עם המון מקום לרגליים גם לרוכב גבוה. פנס לד עגול וגדול, לוח שעונים המבוסס שני מחוגים אנלוגיים בתוך מסגרות ניקל מבריקות, השמאלי למהירות והימני לסל"ד, וביניהם תצוגה דיגיטלית של חום המנוע, מד דלק, הילוך, מצב בקרת אחיזה ושאר סטטיסטיקות רכיבה כגון מד אוץ, צריכת דלק ממוצעת, שעון ועוד.

לאופנוע בקרת אחיזה בעלת שלושה מצבים (גבוה – נמוך – כבוי) ו-ABS, שהרגיש שנכנס לפעולה מוקדם מדי ולא מאפשר בלימה חזקה. אופנוע המבחן הגיע בצבע מט, שילוב של שחור וירוק שהזכיר צבע מעט צבאי, עם ה-900 באותיות קידוש לבנה על צידו, כיתוב מיותר וגורע, לדעתי.

צבעים זמינים נוספים הם שילוב של חום וכתום, או לחילופין שחור מבריק, בשני הדגמים האלו מגיע משתיק הנירוסטה במראה מבריק, בשונה ממראה המט\מוברש של האגזוז באופנוע המבחן.

התיישבות על האופנוע מגלה מושב שטוח וגבוה, מיכל מעוגל בין הרגלים, כידון גבוה ורחב ונוח ולוח שעונים מעוגל ומבריק שזורקים את הרוכב כארבעים שנים לאחור, לימים בהם הכל היה פשוט יותר.
ארבע צינורות פליטה מבריקים המחוברים למשתיק וממיר קטליטי נסתרים, ומשם למשתיק נירוסטה מעוצב ברוח התקופה, אי אפשר שלא להתרשם מהעובדה שלמרות תקנות יורו4 המחמירות, הצליחו קאוואסאקי לפתח מערכת פליטה שלא רק עומדת בתקנים, אלא גם נראית מעולה.

ואם במערכת הפליטה עסקינן, כשפיתחו בקאוואסאקי את מערכת הפליטה של ה-RS, הושם דגש רב על צליל האופנוע. בסל"ד סרק המנוע מגרגר בטון נמוך, באס מתגלגל המרטיט את כלוב הצלעות, שולח זרמים במעלה עמוד השדרה אל גזע המוח, משם כפקודת סיבוב יד ימין לפתיחת המצערת, המניבה נביחה אימתנית דרך מערכת הפליטה החדישה. אני לא יודע את מי היו צריכים קאוואסאקי לשחד על מנת להעביר את האופנוע בתקן הרעש יורו4 , אבל זה עבד להם, האופנוע נשמע מעולה עם מערכת הפליטה המקורית – שמשלימה את המראה הייחודי.

בלב השלדה פועם מנוע 948 סמ"ק, מקורר נוזל, הדומה לליבו של אחיו, ה-Z900, עם שינויים קוסמטיים קלים – כדי להקנות את המראה מקורר האויר, שינויי יחסי העברה בהילוך הראשון והשישי, והחלפת מכלולים נוספים במנוע כדי ליצור אפילו יותר מומנט בסל"ד נמוך, בהשוואה לענק הירוק – על חשבון הכוח הסופי. עם 111 כ"ס ו-10 קג"מ מומנט, המנוע הזה מובטח לספק ריגוש בכל הזדמנות.

כבר בתחילת התנועה היה ברור – האופנוע הזה הולך להיות מעניין, עם צלילי מוזיקת הקרב היפנית הבוקעת מהמשתיק, תחושות המנוע ותגובת האופנוע, מהר מאוד מבינים שאין מדובר בעוד אחד מרוב הכלים שנעים על הכביש אלא על מכונת רטרו-ספורט אמיתית.
בהשוואה לאחיו, שודרגו המתלים הקדמיים ב-RS לכאלה המתכוונים בצורה מלאה; הן לשיכוך כיווץ, החזרה ועומס קפיץ. (הבולם האחורי מתכוונן לעומס קפיץ ושיכוך החזרה בלבד).
תנועה בתוך העיר קלה, האופנוע מרגיש זריז ויציב, עם זוויות צידוד גבוהות המאפשרות להשתחל בקלות בין רכבים. עמידה ברמזור ומבט על לוח השעונים גורמת לרוכב לרצות לפתוח את המצערת לרווחה – עד בית הקפה הקרוב.

הבולמים מספקים שיכוך מעולה למהמורות הכביש העירוני אך פסי האטה גבוהים, למשל, בשילוב עם תנוחת הישיבה, הופכים את הזנב למקפצה. עליה על הכביש המהיר והאופנוע מאיץ, מגיע למהירויות לא חוקיות כהרף עין, אך לא ממש נעים לרכוב במהירויות האלו; חוסר מיגון הרוח ותנוחת הישיבה הגבוהה הופכים את הרוכב למפרש ומקשים על ההנאה שברכיבה במהירויות האלו. נראה שהאופנוע אוהב לשייט במהירות של כ-130-140 קמ"ש ולמרות שניתן לרכוב איתו גם במהירות של כ-220 קמ"ש, זה רחוק מלהיות נעים.

גם על הכביש המהיר הבולמים מספקים שיכוך מעולה, לא הורגשו נדנודים או תגובות לא רצוניות מהאופנוע גם בכבישים משובשים.
על הכביש המפותל האופנוע מספק הנאה צרופה, נראה שקאוואסאקי תכננה את האופנוע להיות רבגוני ורב שימושי, והצליחה בכך, מיתון זווית ההיגוי ל-25.4 מעלות, טרייל קטן יותר ובסיס גלגלים ארוך בכשניים וחצי סנטימטרים, הניבו אופנוע זריז אך יציב שמגיב היטב לפקודות היגוי ונוטע ביטחון ברוכב.

המנוע שהותאם לאופנוע משלים את התמונה, מספק גלי מומנט בכל פתיחת המצערת גם בסל"ד נמוך, למעט נקודה אחת שהתבררה כמעט בעייתית – תגובת המצערת של ה-RS קופצנית מעט. מקשה לשמור על גז קבוע בפניות, דבר שדרש הסתגלות והתאמות.
הבלמים שודרגו אף הם – יחדיו עם הבולמים המתכווננים , זוג קאליפרים רדיאלים, בעלי ארבע בוכנות כל אחד, נושכים דיסקים בקוטר 300 מ"מ ומספקים כוח בלימה אדיר, עד הרגע בו נכנס ה-ABS לפעולה, אך נראה שזה נכנס מעט מוקדם מדי. בידיים של רוכב מיומן, ה-RS יפתח קצב מעולה בכבישים המפותלים.