מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית
זירו SR/F במבחן דרכים – המתגרזן VS המתחסכן
צילום: גלב סמירנוב, אריק רוזנבלום, אדם בלנגה.
שורה תחתונה: אופנוע-על חשמלי ברמה הגבוהה ביותר, טווח נהדר לחשמלי – אבל עדיין לא מתקרב לזה של אופנוע בנזין.
דבר החסכן / דניאל וקנין
כשיושבים לתכנן אופנוע חשמלי, מן הסתם יש דברים שחייבים להיצמד אליהם, וכאלה שאפשר לחדש בהם. ניכר שבזירו עשו הרבה כדי שהרוכב לא ירגיש שהוא על חללית, אלא על אופנוע, וככזה נתייחס אליו. יש סוללה איפה שבדרך כלל יש מנוע, ובמקום מיכל דלק, תא אחסון נהדר. מעבר לכך, אופנוע נייקד עוצמתי ומרגש.
כבר דיברנו במבחן של הזירו FX על ההבדלים הרבים שבין מנוע בעירה פנימית לחשמלי, אז נתמקד בעיקר, והעיקר הוא מדהים.
ישיבה על המושב הנמוך והקשיח למדי, יחד עם רגליות הממוקמות מאחורה משדרת ישר קרביות, האופנוע הזה בא לעבוד ובא לעבוד חזק.
רבות הוזהרנו על ידי החברה מעוצמתו של המנוע המייצר למעלה מ-19 קג"מ. ישנם דווחים רבים מרחבי העולם על רוכבים בנסיעת מבחן שהתעופפו להם בחניה של הסוכנות, ומהר מאוד הבנו למה. הכוח שמופק מהמנוע הזה פשוט משוגע, מטורף, מטמטם ועוד תארים דומים. שימו לב, זה לא אופנוע למתחילים – ובקלות הזנב יזרק לכם ימינה ושמאלה אם תלחצו קצת ביציאה מכיכר למשל. זה אופנוע מהיר, חזק ומסוכן – ואם אתם ממשיכים לקרוא כנראה שאתם עשויים מהחומר שאוהב את שלושת המילים האלו.
איכות ההרכבה של אופנוע המבחן העמידה בפנינו סימן שאלה גדול והרבה תהיות. בגדול האופנוע מורכב היטב ועשוי מחומרים טובים. אבל כמה דברים מוזרים בלטו; הסיכות של אחד הצדדים בריפוד המושב היו גלויות ותא המטען לא נסגר היטב. לאחר תהיות על איכות ההרכבה הנעה בין מעולה למזעזעת, שמנו לב לשריטה בצד הימני של תא המטען, לדעתנו האופנוע הזה סבל מאותם אנשים שהחליקו עקב הכוח הרב, מה שגרם לבלגן בפלסטיקה ואנחנו לא מאמינים שזה מעיד משהו על זירו עצמה.
לחיצה על מתג ה"קיל סוויץ'" והמנוע לא מתעורר לחיים, אלא רק מוכן שתפתח את "המצערת" ותשתגר. וכן, סיבוב של המצערת זורק את הראש אחורה ומאמץ את הידיים כדי לאחוז בכידון.
התחלנו במצב סטריט הרגוע, שלא מאכזב מדי, ובעיקר מוגבל במהירות.
לאחר היציאה מהעיר וקצת הבנה הדדית של הרוכב והאופנוע, הגענו למצב ספורט, או בתרגום לעברית – מצב גרזון. וואו, המצערת היא כמו אצבע על הדק, התאוצה משוגעת, וגם ברכיבה במהירויות לא חוקיות תמיד יש כוח זמין, כבר אמרנו שמנועים חשמליים זה כיף חיים? מעל הכל, בלי לשים לב הגענו למהירות לא חוקית. אם אתם שואלים איך לא שמים לב לדבר כזה, התשובה פשוטה. המנוע לא צורח, לא מווברץ ותמיד יש לו כוח זמין. ההבדל בין 180 ל-60 קמ"ש הוא נטו הרוח. נוח מאוד בכל מהירות עם הזירו.
זירו מדווחים שאפשר להגיע לטווח של למעלה מ-200 ק"מ עם האופנוע, ואנחנו מאמינים שניתן להגיע לזה, במצב אקו בתוך העיר. במצב ספורט וכשלחצנו את האופנוע, לאחר פחות מ-50 ק"מ עמדנו על 60% סוללה והבנו שזה הזמן להיות אחראים ולהסתובב.
האופנוע יכול להתממשק עם הטלפון בעזרת אפליקציה ייעודית, לכוון למצב קאסטום שבו תשלטו על הספק, מומנט ומהירות מקסימלית, כמו גם עוצמת הטעינה החוזרת בבלימה, מהתערבות מלאה ועד לביטול שיגרום לסגירת מצערת להרגיש כאילו אתם נוסעים בניוטרל. פיצ'ר נהדר נוסף הוא היכולת לבחור ולהתאים את מסך ה-TFT הברור והקריא כדי שיציג איזה נתונים שתרצו, בין אם אתם מתמטיקאים או שהתקשיתם ב-3 יחידות ורק תרצו לדעת כמה טעינה יש לסוללה וכמה המנוע חם.
במעבר עם עורך המגזין על מצבי הרכיבה, דילגנו על הגשם, מאחר והמלקוש כבר עבר, אבל כאילו יד מכוונת רצתה שנבחן את האופנוע כמו שצריך ובדרך חזור גשם ירד עלינו ועל מעיל הקיץ. נו טוב, מצב RAIN. תגובות המצערת הפכו מתונות יותר אבל המהירות נשארת תלת ספרתית בקלות.
חלק נוסף שהפתיע אותנו היו הבלמים. הקדמי פשוט מ-ע-ו-ל-ה, עוצמתי ומלא רגש. כאילו שלא צריך אחורי בעולם, ואז האחורי פשוט היה אנמי ולא עמד בשאר הסטנדרטים הגבוהים מאוד של מכלולי ה-SR\F. בכל מקרה הקדמי פיצה על זה והיה סוף הדרך. כאילו, לא בקטע רע של סוף הדרך, בקטע טוב.
18% נשארו על הצג, ו-10 ק"מ בוויז. לא אמורה להיות בעיה כלל אבל זה בדיוק זמן לבחון את מצב האקו. עד להחזרת האופנוע בתום 10 הקילומטרים לעיל, הצג כבר הראה 28% שנבעו מטעינה שחזרה מהגלגל. מרשים.
כבר דיברנו על הסוללה של הזירו במבחן הקודם. לא, זה עדיין לא שם. לא ניתן לרדת לאילת בלי דאגות (אפשר לחשוב שאנחנו עושים את זה על בסיס שבועי), ולמרות שאפשר לשלם עוד כמה זוזים ולקבל מטען מהיר שעומד על שעתיים טעינה לעומת 4 בגרסה הרגילה, או סוללה נוספת שמגדילה את הטווח, הטכנולוגיה העומדת לרשות היצרניות כיום עדיין לא מספיקה בשביל להוות תחליף ישיר לאופנוע בנזין. למי זה כן יספיק? למי שנוסע פחות מ-150 ק"מ ביום רגיל כשהוא לא דוחף את האופנוע, או פחות ממאה ביום שכן, והאמת? זה מעל מה שרובנו עושים ביום יום. לא הייתי מפחד לרכב מת"א לירושלים וחזור על שיוט נינוח על כביש אחד. לא הייתי מפחד לנסוע איתו לעבודה ולחזור. לכן, דווקא הזירו הזה, עם הטווח הגדול ביותר מבין הדגמים המוצעים בארץ הוא אחד ששומר על כבודו למרות הגבלות הסוללה. לא סתם תסעו את הטווח לעיל, אוהו כמה שתהנו בדרך. אם אתם גרים ביישוב בצפון ונוסעים למרכז לעבודה ביום יום כנראה שזה לא בשבילכם אבל אנחנו יכולים לדמיין הרבה אנשים שלא נוסעים מרחקים משוגעים כל יום אבל כן ירצו אופנוע שהוא כל כך מרגש שצליל האגזוז לא חסר לו, ועלויות האחזקה יחד עם החשמל הזול (והנקי) לעומת דלק יכולות לצאת משתלמות. אה, וגם הביטוח זול לחשמליים.
יום יבוא והסוללות באמת יהיו מעולות, ואז לא תהיה תחרות אבל כרגע, זה אופנוע שכאשר משתמשים בו נכון יעלה לכם את הדופק גבוה גבוה.
דבר המתגרזן / צחי שף לוי
מתיישב על האופנוע ומרגיש כמו שחקן הגנה במגרש כדורסל, פתאום כל ה-1.78 מטר שלי הופכים ל-2.03, גובה הכיסא המאוד נמוך עומד על 780 מ"מ, נותן לרוכב הרגשה של קרבה לרצפה, הכידון מרגיש רחוק וצריך עוד 5-6 ס"מ באורך הידיים שלי. הבולם האחורי רך, משווה תחושה של מיטת מים, כזאת שבהתחלה עוד התלהבנו ממנה ואז אתה מגלה שזה לא נוח לזוז עליו.
קיפול של רגלית הצד. מבט על לוח השעונים מראה שבקרת האחיזה נמצאת על מצב Street ומפת הכוח גם כן על אותו מצב, סיבוב של המצערת והופ אנחנו מתגלגלים, אין צורך לחכות שיניע או יתחמם.
המטרים הראשונים בנסיעה מרגישים קצת כמו אופניים חשמליים בצורת אופנוע, גלגול קליל מייצר מעין שריקה מהמנוע החשמלי שגרם לי לראות בראשי תמונות של רוכב אופניים חשמליים צעירים בלילה כשרק השריקה של המנוע באוויר.
על מד מרחק הנסיעה האופטימי מופיעים 170 ק"מ ו-80 אחוזי סוללה, תוך כדי נסיעה עירונית השקט מאפשר לשמוע את נקישות העקב של הולכת הרגל המחוייטת שחוזרת מהמשרד.
במעבר אל צירי הכבישים הראשיים של העיר ומעבר בין המכוניות שממתינות לאור הירוק ברמזור, הזירו ששוקל 225 ק"ג מרגיש קליל ומדויק לתמרון במהירות כמעט אפסית, ואולי בזכות השקט – גם נשלט יותר.
עצירה ע"י ליטוף קליל של ידית הבלם הקדמי שפוקדת על זוג קליפרים מתוצרת J.Juan לעצור את סיבובם של צמד דיסקים בקוטר 320 מ"מ, עליהם מופקדת גם מערכת ABS מתצורת בוש, מובילה לנשיכה שמזכירה אופנוע סופרספורט.
עומד ברמזור האדום, ורק ממתין לזינוק, מסתכל במראות ורואה סוזוקי SV650 שמגיע לכיווני, הרוכב מעיף מבט קצר אל עבר האופנוע ומהר מחזיר אותו לזירו עם עיניים מופתעות ולא מבין מה עומד לידו.
כשיצאנו מהרמזור הוא רק יכל להמשיך לתהות מה זה האופנוע הזה שבינתיים הופך לכתם שהולך ונהיה קטן יותר באופק, אני לא אמור להתגאות בזה, אבל כשזה יקרה לכם תבינו, וואו. ביציאה מהרמזור הבא אני בוחן מעט יותר את לוח השעונים, ומגלה שהמצערת שלי פתוחה רק ב-10%, סיבוב וכל המספרים מתחילים להשתנות, מצערת פתוחה על 40%, מד המומנט מראה 80% (מתוך 19 קג"מ מירביים) שיורדים לגלגל ומד המהירות מתחלף בהתעטשות קלה מ-60 קמ"ש למספר תלת ספרתי שחוקי בכבישי האוטובאן.
אלו מספרים שמעלים חיוך מטופש לכל רוכב ספורטיבי כזה או אחר, אבל מהצד השני של המטבע ישנם עוד מספרים, שפחות מעלים חיוך – במשיכת מצערת חזקה ורכיבה של כמה דקות במהירות גבוהה ירד מד אחוזי הסוללה ב-10% ל-70% וטווח הנסיעה צומצם במצב זה מ-170 ק"מ ל-90 ק"מ.
מיגון הרוח המינימליסטי הקטן שמותקן ככיסוי למסך התצוגה עושה עבודה מפתיעה וטובה בכבישים בינעירוניים.
המזלג הקדמי ההפוך מתוצרת Showa מכוון רך מאוד, כמו האחורי, אבל ניתן לכיוון, ומהלך המתלה הקצר – 120 מ"מ – מורגש בכל בלימה, היו גם פעמים של סגירה מלאה של הבולם בבלימה.
הזירו מגיע עם צמיגי פירלי דיאבלו רוסו 3 כאשר האחורי ברוחב 180 מ"מ, באופנועים אחרים אולי לא היינו מיחסים לזה חשיבות, אבל מנסיון שלנו האחיזה העדיפה של הצמיגים האלו מורגשת בכל משיכה של המצערת ובחוויה שלנו מהאופנוע, אופנוע כל כך עוצמתי מחייב שליטה (וכן, זה היה פעם הסלוגן של פירלי, הוא פשוט מדוייק מאוד לסיטואציה).
יש בקרת שיוט אבל תפעולה לא נוח במיוחד, כפתור ההפעלה נמצא ביד ימין, זו האחראית על פעולת המצערת, והוא רחוק מדי מזו, כך מצאתי את עצמי מנסה לתזמן בין המהירות לבין נעילת בקרת השיוט, בחלק מהפעמים נאלצתי כשניסיתי למתוח את הבוהן בטעות שמשכתי את ידית המצערת והמהירות עלתה במקום.
גם מתג האיתות, שנמצא מתחת למתג התפריט ועובד באותה הצורה, לא עשה עמי חסד, בכל פעם שחשבתי שאני מפעיל את האיתות גיליתי שהפעלתי את מחממי הידיים או לחילופין שיניתי מפת הצתה של המנוע.
כאן תגיע הנקודה החשובה ביותר במבחן – לכלי חשמלי צריך להתייחס ככלי חשמלי, כל פעולה צריכה להתחשב בכך, כל פתיחת מצערת מחושבת וכל תאוצה גם כן – הערב יורד ואני מכוון את עצמי לביתי, מרחק נסיעה של 65 ק"מ, על הצג אני רואה שנשארו לי 50% סוללה וטווח מקסימלי של 80 ק"מ. מה כבר יכול להיות?
יצאתי לדרך, משתלב לאיילון ופתאום יש תחושה גורלית של שימוש במכשיר סלולרי תוך חישוב אחוזי סוללה, כל פעולה נענית בירידת אחוזים, משיכה של המצערת, איתותים, אורות גבוהים, כל המסך ברקע לבן בוהק (ניתן לשינוי לרקע שחור) אני מתרכז באחוזי הסוללה הנותרת ובמרחק הנסיעה האופטימלי, כשהדופק מתחיל לעלות, ולא מהמהירות או הריגוש.
לאחר כ-10 ק"מ עצרתי בצד והעברתי את מפת המנוע למצב ECO בתקווה לחיסכון בסוללה, ממשיך בנסיעה ומשתלב לכביש 4 לכיוון שבשעות אלו כמעט וריק ממכוניות, אני מצרף אל החיסכון גם את בקרת השיוט שננעלת על 80 קמ"ש. העיניים עולות ויורדות בין הכביש אל מסך התצוגה, על כל ק"מ נסיעה של האופנוע, טווח הנסיעה האופטימלי יורד בקצת יותר, שחרור של המצערת מגלה בלימת מנוע חזקה (טעינה רגנרטיבית) שלא משאירה לי ברירה אלא להמשיך 'לתת בחשמל' כדי להתקדם. אין לאופנוע מצב של ניוטרל, בשחרור של המצערת נכנסת לפעולה בלימת המנוע עד לעצירה מלאה, לפני עצירה ברמזור אני צריך לבזבז עוד חשמל כדי להגיע אל קו העצירה ולא להתגלגל אליו. כאשר הגעתי למחלף יבנה עם טווח קצר מכדי להגיע הביתה נכנסתי לתחנת הדלק הראשונה ולא נמצא שקע חשמל להתחבר אליו, עברתי לתחנה שממול, ביקשתי לתדלק חשמל בשקע שלהם ונעניתי בחיוב, במקום מיכל דלק, יש לזירו תא אחסון של 7 ליטרים המכיל גם 2 חיבורי USB לטעינה, ובמקום פתח תדלוק יש חיבור לשקע הטעינה, מחבר, מזמין קפה ומאפה ומעביר חצי שעה ואחוזי הסוללה שירדו עד 27% מטפסים ל-36%, טווח הנסיעה עלה מ-20 ק"מ ל-66 ק"מ, למרות מה שחשבתי שהיה תכנון נכון, הגעתי הביתה עם 6% סוללה ו-12 ק"מ אחרונים בהחלט.
בבוקר האופנוע על 100% סוללה וטווח נסיעה של 140 ק"מ, יש לי נסיעה של 68 ק"מ והפעם אני עושה את זה בלי עצירות…
מעביר את המחשב למצב ספורט, העוגה במרכז המסך משתנה מירוק חסכוני לאדום גירזוני.
יוצא מהחניה בידיעה שהבוקר הזה אף אחד מהשכנים שלי לא מברך אותי בקללות עסיסיות בכל השפות על הרעש שמתחיל להם את הבוקר.
היציאה מהבית לכביש המהיר די קצרה, ומהר מאוד אני מטפס למהירות הגבוהה, המצערת במצב ספורט הרבה יותר רגישה, וכמעט כל מילימטר של תנועה סיבובית מקפיץ את מד המהירות גבוה למעלה.
וכבר אחרי 20 ק"מ צנח טווח הנסיעה אל מתחת ל-100 ק"מ, אני מחליט לוותר על תחושה ונותן לעצמי להשתחרר מהסוללה. הגעתי בשלום.
לסיכום
הזירו SR/F הוא נקודת מפנה בשוק האופנועים החשמליים, למעט אולי אנרג'יקה שהיו כאן לרגע קצר, אין אופנוע חשמלי ברמתו ויכולותיו בישראל, הוא עוצמתי ואיכותי, יודע לתת גז (או חשמל), לטעמנו הוא גם יפה, ואם רוכבו ידע לנצל אותו בחוכמה, לבחור את מצב הרכיבה הנכון ולהיכנס למוד הרכיבה החסכוני כשצריך יהנה מאופנוע כייפי, עם שקט ממכר, חיסכון גדול בהוצאות ואג'נדה ירוקה. מחירו של ה-SR/F נע בין 92,985 ל-99,985 ₪ לגרסת הפרימיום, מחיר שמציב אותו אמנם במגרש עם תחרות קשה, אבל לרוכב הנכון הזירו יהיה אופנוע מתגמל יותר מכל דבר אחר. אמרנו נקודת מפנה? ה-SR/F הוא האופנוע הראשון שלא הרגשנו בכל דקה עליו כאילו אנחנו מוגבלים, ומכאן, אנחנו מאמינים, זה רק הולך ומשתפר.
"18% נשארו על הצג, ו-10 ק"מ בוויז. לא אמורה להיות בעיה כלל אבל זה בדיוק זמן לבחון את מצב האקו. עד להחזרת האופנוע בתום 10 הקילומטרים לעיל, הצג כבר הראה 28% שנבעו מטעינה שחזרה מהגלגל. מרשים."
זאת לא הסיבה שהבטריה כביכול ״נטענה״, טעינה חוזרת מהגלגל בבלימה יש בכל מצבי הרכיבה.
הסוללה מורכבת מהרבה תאים קטנים אשר שונים אחד מהשני בגלל הבדלים קטנים באיכות החומרים, אחוז הטעינה המוצג בלוח השעונים משקף את מצב הטעינה בתא הכי ״חלש״.
כאשר האופנוע במנוחה, הבטריה(המחשב שלה) מנסה לאזן בין התאים ולכן פתאום אתה תראה שאחוז הטעינה עלה.
או שבזירו המציאו פטנט שבעזרתו ניתן לשבור את חוק שימור האנרגיה.