מסירות דו"ג 2010: סוף עצוב לשנה קשה

2010 הסתיימה עם מסירות של 14,958 כלים, ירידה של 15.7% לעומת 2009. האם התחזיות השחורות לאור העלאת תעריפי הביטוח התממשו? מצד אחד אפשר לומר "לא נורא", ועושה רושם שהשוק התייצב גם אם על רמה נמוכה מבעבר. מצד שני – המצב בפירוש לא בריא, ולגבי חלק מהעוסקים בענף קשה בהחלט. המספרים רחוקים מלספק את כל התמונה. השוואה נכונה תהיה לתקופה שקדמה למאבק המאד-פומבי למניעת העלאת תעריפי הביטוח, מאבק שעלה לכותרות בספטמבר 2009. בשמונת החודשים שקדמו למאבק נמסרו בממוצע 1,675 אופנועים וקטנועים חדשים מדי חודש. בשמונת החודשים המקבילים של 2010 נמסרו בממוצע 1,322 כלים חדשים בחודש. זו ירידה של 21%.

האפקט בפועל היה חמור יותר. על כל כלי דו-גלגלי שנמכר היה על היבואנים להתאמץ יותר – בשינוי היצע הדגמים לטובת כלים עממיים יותר, בהורדות מחירים, בהטבות בעלות ערך כספי, בתנאי תשלום וכן הלאה. במלים אחרות, לא רק הכמויות ירדו, גם הרווחיות. בחלק מהמקרים הורדת המחירים הביאה לתוצאות מידיות – פיאג'ו היא דוגמה לכך – בעוד אצל אחרים, דוגמת הונדה, האפקט היה פחות יעיל
העול הכספי המעיק על בעלי הכלים הורגש גם באופן אחר: יותר ויותר שימוש בקניות באינטרנט ממקורות בחו"ל להורדת עלויות – של ציוד רכיבה, של חלפים. כתוצאה מכך ניכרת תופעה מענינת: עסקים ותיקים בתחום יבוא ציוד ואבזרים פותחים צינורות שיווק מוזלים באמצעות חנויות "אאוטלט" זולות (חלקן וירטואליות באמצעות הרשת), בעוד אחרים ביצעו חיתוך מחירים משמעותי והחלו לשווק במתחי רווחים נמוכים ביותר, כדי לתת מענה למחירי-האינטרנט מחו"ל. מבחינה צרכנית-נטו, זו בהחלט תופעה חיובית.

עוד תופעה חיובית – גם אם מפתיעה – היא התווספות מותגים חדשים לשוק. דווקא בתקופה לא-קלה זו החליטה לובינסקי לחדש את יבוא קטנועי פיז'ו לישראל, וזה אומר שמישהו שם בונה על שוק בעל יסודות בריאים שצפוי להתאושש. הופעת אופנועי רויאל-אנפילד ההודיים כאן היא לא יותר מקוריוז, שאינו קשור כלל למגמות השוק ולא ישפיע בשום צורה על הענף, אך מן הסתם יהיו כמה אוהדי-רטרו שיהנו מהאפשרות לרכוש אופנועי נוסטלגיה בייצור עכשווי. עוד קודם לכן הגיע לכאן מותג (בפרשנות רופפת של המילה) HM האיטלקי, למעשה דגמי שטח מקצועיים של הונדה שעברו הסבה כדי שיוכלו להיות חוקיים לכביש. בהעדר (עדיין!) ספורט מוטורי חוקי בישראל, ההחלטה לייבא מותג-נישה יקר זה נראית תמוהה, וגם המכירות מדשדשות למדי בשלב זה – רק 29 כלים בתוך כחצי שנת פעילות. אפילו מותג סיני או שניים לא נרתעו מהנסיון העגום שנרשם עם תוצרת סין עד עתה (כלים סיניים נעלמו כמעט לגמרי מהשוק ב-2010) והצטרפו לשוק. הופעת המותגים החדשים מעודדת על רקע הדילול שחל בשוק במהלך 2009, כאשר הופסקה פעילות היבוא של מספר מותגים – רובם מהמזרח – ביניהם TGB, יוסאנג, ווקטריקס ו-PGO.
בנישה זו של אופנועי-שטח, גם יבוא הוסקוורנה תחת כנפי "קמור", יבואנית ב.מ.וו, לא זכה להצלחה מסחררת. 38 כלים בשנה – ירידה של כ-30% – אינו מספר שיש להתגאות בו, במיוחד לאור המספר המדהים בו יכולה לנפנף המתחרה המסורתית מאוסטריה, KTM: לא פחות מ-231 כלים שנמסרו ב-2010 מהווים הצלחה מסחררת למותג זה, עליה של 40% יחסית ל-2009 דווקא בשנה קשה לשוק בכללותו.

קטגוריית הנפח הפופולרית ביותר היא כמובן 125 סמ"ק, שאחראית ל-54.6% מהשוק, שיעור דומה ל-2009. כלים גדולים בנפח מעל 500 סמ"ק – רובם אופנועים – אחראים ל-5.4% בלבד, ירידה קלה לעומת 5.9% ב-2009. הכלי הדו-גלגלי הנמכר ביותר בישראל הוא הג'וירייד 125 של סאניאנג, וגם השני ברשימה שייך לאותו מותג (שמוביל את השוק ביד רמה): ג'וימקס 250. האופנוע הנמכר ביותר ב-2010, צר לנו לדווח, הוא ככל הנראה הקאוואסאקי ZX250 הצנוע, "בייבי נינג'ה", ממנו עלו כ-100 יחידות על הכביש בשנה החולפת.

ואילו מותג סאניאנג הטאיוואני ממשיך לשלוט בשוק, ואף מחזק את אחיזתו. נתח השוק של סאניאנג עלה מ-40.8% ב-2009 ל-43.5% ב-2010. אצל המתחרה הקרוב, קימקו, ירד נתח השוק מ-30.1% ל-28.4%. שני המותגים הללו נמצאים הרחק לפני כל היתר ויחד מחזיקים בלמעלה מ-70% מהשוק. אחיזתם של היבואנים המעורבים בדבר בשוק איתנה עוד יותר: מטרו, המייבאת בנוסף לסאניאנג גם את ימאהה וקאוואסאקי, מחזיקה בנתח של יותר ממחצית, כמעט 53% (לעומת 49.3% ב-2009); ואילו עופר-אבניר, המייבאת בנוסף לקימקו את סוזוקי ואת מותגי קבוצת פיאג'ו, מחזיקה ב-37.9% (שיעור דומה ל-2009). יחד מדובר על למעלה מ-90% מהשוק!