וינס מחזירים את השתי פעימות לכביש

גיא בן ברק    צילום: אריק רוזנבלום, יצרן

בתחילת שנה זו הקימו מספר מהנדסי פרארי לשעבר מיזם ליצירת אופנוע ספורט כמותו לא נראה עוד – 250 סמ"ק וי-טווין שתי פעימות בשלדת קרבון, מזלג כפול זרועות עם בולם יחיד (הוסאק גם אם לא אחד לאחד), בולם אחורי ממוקם לרוחב, כיסויי גוף מקרבון, עם הספק מרבי של 80 כוח סוס על 95 קילו מדובר ביחס הספק משקל מעולה, כאשר בעליל כאן בוחרים לא בהגדלת ההספק ל-220 כוח סוס כפי שעושים הסופרבייק כיום כדי לענות ל-200 קילו רטוב – אלא באמצעות הורדת המשקל אל מתחת ה-100 קילו כלומר פחות ממוטוקרוס ארבע פעימות רשמי … בהתאמה אין מדובר על טיל יבשתי כי מ-80 כוח סוס לא מוציאים 300 קמ"ש, המהירות המרבית של ה-250 הזה היא 200 קמ"ש. אבל זאת המהירות שהוא גם לוקח סיבובים… כפי שניתן לראות יוצרי האופנוע לא הלכו על עיצוב מחודד שימשוך מבטים אלא דווקא על עיצוב אווירודינאמי שאולי נראה פחות טוב עם הכיסוי העוטף הכול אבל עובד הרבה יותר טוב מהמחודדים היוצרים מערבולות וגרר בלי סוף.

הוינס מאתיים כפי שהוא נקרא ייוצר ביחידות ספורות גם בתקינת כביש, מי שחושב לאור תצורת ונפח המנוע שהחברה האיטלקים פשוט מצאו מחסן עם מנועי סוזוקי RGV250 בני 25 שנה (או באיטליה סביר יותר שימצאו מנועי אפריליה RSV250 שהם פחות או יותר אותו דבר), ותקעו אותם באופנוע – לא ולא, כי המנוע של וינס חדש לחלוטין ואת זה ניתן לראות במידות הבוכנה שהן "סקוור" לחלוטין כלומר קוטר ומהלך שווים, בעוד מנועי סוזוקי ואפריליה מסוג זה שככבו בשנות התשעים של המאה הקודמת היו "אוברסקוור" קיצוני. כמי שמייעדים את האופנוע לכביש ציבורי נכון יותר היה להאריך את מהלך הבוכנה על חשבון הקוטר כדי לקבל יותר דחף בסל"ד בינוני ולהרחיב ככול הניתן את רצועת הכוח יחסית לסל"ד הצרה להחריד של מנועים אלה. עם זאת ולמרות שאין מדובר במנוע RGV הרי שתפעול פורט הפליטה נעשה בדומה לסוזוקי ההוא של 1993 באמצעות מנוע סרבו, בגרסה החדשה והממוחשבת יעילותו גבוהה בהרבה לצורך הרחבת רצועת הכוח.

הוינס מאתיים הוצג בתערוכת מילאנו ומשך עניין רב, כצפוי מכול מנוע שתי פעימות שיותקן באופנוע כביש חדש, מחיר יחידה עומד על 40,000 אירו באיטליה.