תא"ל אריק עזוז ז"ל; ציוני, טייס קרב, אופנוען. הספד גב"ב

בתחילת שנות התשעים של המאה העשרים התוודענו במגזין מוטו לחבורה יוצאת דופן של רוכבי אופנועים, אליטיסטית וסגורה לטייסי חיל האוויר בלבד. מועדון "אווירופאן" מנה למעלה ממאה אופנועים, מגוון של ב.מ.וו קלאסיים עם סוזוקי R750, הרלי ספורטסטר והונדה CBR600F, ועל כולם רוכבים טייסי חיל האוויר בלבד, קצינים בכירים, רובם טייסי קרב עתירי הפלות, ונשותיהם בבק סיט.

מדי חודש ערך המועדון טיול בן יומיים לחלקים שונים של ארץ ישראל, תמיד מרוחקים, סוף העולם, כאנשי מוטו הוזמנו באופן ייחודי לרכב עם המועדון, כך יכולנו להתוודע למשמעת העצומה בה פעל המועדון, לארגון המופתי שכלל פקודת מבצע מוקדמת עם פירוט של כול קילומטר כול שעה מהיומיים, הפסקות ופעילויות, מתחם לינה, ארוחות ותמיד איזו הרצאה של מומחה לציפורים, טילים, מנועי אופנועים, ובני אדם. ובטיול עצמו איזו משמעת רכיבה, רק מי שמכיר את רמת הפעולה של חיל האוויר יכול היה להעריך כיצד תורגמה זו אחת לאחת למועדון אופנועים, טור מדורג של עשרות אופנועים עולה לפנות בוקר את מכתש רמון, כמו מבנה במפגן בחצרים במסדר כנפיים, אף אחד לא זז, אף אחד לא מבצע שטות, וכולם מדוגמים במיטב ביגוד הרכיבה כפי שמוודאים במסדר היציאה לגיחה. רק אדם אחד יכול היה לעשות את התרגום הזה, מהתו"ל של חיל האוויר למועדון אופנועים – ענק ושמו תת אלוף מיל' אריק עזוז, היום נוספו האותיות ז"ל לאיש הגדול הזה עת נקבר בנהלל מושב בו נולד ובו חי כול ימיו.

אריק עזוז קם מבשרה של ארץ ישראל, יליד נהלל 1937, שנים קשות בחקלאות הפרימיטיבית והקשוחה של עמק יזרעאל המחשלות את ההר אדם הזה בגוף ובנפש לעוצמות, משרת כמ"פ בצנחנים וצונח במתלה עם רפול במלחמת קדש, זה לא מספיק לו ואריק מתנדב בגיל 22 לקורס טייס והופך טייס קרב. כך הקים את מועדון אווירופאן, עבור טייסים רוכבי אופנועים, ניהל והוביל אותו במשך כמעט עשרים שנים, רוכב על סוזוקי GSX-F1100 ומאוחר יותר על קאוואסאקי ZZR1100, כן תמיד על הפנטומים מבין האופנועים, החזקים הגדולים והמהירים, ממש כמו ה-F4 פנטום אותו הטיס אריק במלחמת יום הכיפורים, עת גם טס משימות וגם פיקד על בסיס רמת דוד בשעות הקשות ביותר של מדינת ישראל כאשר גם מפקד הבסיס זוריק לב ז"ל יצא לגיחה במצרים ממנה לא חזר. אריק הוביל את כנף אחת המדממת בנחישות ובאומץ הלב המטורף שאפיין אותו, יחד עם האהבה העצומה לארץ ישראל אותה הכיר לפני ולפנים גם מהשירות כקצין בצנחנים, וגם כלוחם טייס קרב, מקים ומפקד טייסת 105 בבסיס חצור, וגם עם האופנוע באינספור טיולים ומסעות, תמיד עם הרעיה רחלי במושב האחורי, ואיתה דגלי מדינת ישראל וחיל האוויר.

עשרות רבות של טיולים הוביל אותנו אריק עזוז, את מוטו הוא אהב במיוחד וחיבר אותנו למועדון אווירופאן על ידי פנייה ישירה לטל שביט ז"ל בבקשה שיבוא עם רוכבי מוטו, גידי, הלל ואני, להדריך את רוכבי האווירופאן. אלפי קילומטרים רכבנו איתם בטיולים המושקעים שארגן עזוז, זכור במיוחד אחד לגבול הצפון, לאחר רכיבה על הכביש הצבאי הסגור העולה לחרמון, בין ערמות ענקיות של שלג, כי אין כביש שסגור בפני המועדון העילאי של תת אלוף עזוז… ואז הוא משכן אותנו בכפר הנופש באכזיב שעתיים אחרי שביקרנו בגף מסוקי קוברה, כמובן ביקור מסווג שרק אריק עזוז יכול היה לארגן, וטייסי הקוברה מראים לנו סרטים סודיים ביותר מלפני כמה שעות איך הם חיסלו במכת טילים איזה בכיר בחיזבאללה שהתאדה במרצדס שלו… הם צוחקים כשאנחנו אומרים להם שאנחנו נשארים לישון בצפון כי צפויה תגובה. את אריק עזוז החיזבאללה לא מדאיגים ואנחנו עשרות אנשים בכפר הנופש באכזיב כאשר מתחילה הפגזה של מרגמות ואנחנו תחת אש עם האופנועים שלנו חשופים בבקתות הקש… "אריק בוא נברח מפה" מתחננים חלק מהרוכבים, במיוחד אלה שהילדים שלהם באו במכוניות איתנו, אבל עזוז מסנן "לא נוטשים אדמה תחת אש…". שינוי מגיע רק כאשר הצבא סורק ונדהם לראות שיש אזרחים בכפר הנופש הוא מגרש אותנו וגוער באריק, שלא מתרגש ומוביל אותנו למלון חוף התמרים בעכו, שם הוא מודיע בשתיים בלילה לפקיד הקבלה שאנחנו מתיישבים לו עד הבוקר בלובי ושיוציא קפה…

כזה היה אריק עזוז ז"ל, נזכור את הלוחם האמיץ הזה, על מצערות הפנטום ועל מצערת הארבעה צילינדרים ליטר פלוס, מוביל אותנו עשרות אופנועים צייתנים אחריו באחד מכבישי המדינה. ארץ ישראל נפרדת הערב מאחד מגדולי אוהביה ולוחמיה, כך גם קהיליית רוכבי האופנועים ומגזין ומוטו לדורותיו. יהי זכרו ברוך.