נפרדים מנחמיה סירקיס

תצלום: מורה לחיים – גם אחרי שהפסיק לרכוב, מפאת הגיל, המשיך והדריך. גם אצלנו.

כתב: אופיר שמואלי
בנחמיה נתקלתי לראשונה ב-85', כנראה. היה זה במקום מפגש האופנוענים הפופולרי של אותם ימים – "המילקי" בלונדון מיניסטור. בין כל הצעירים בני ה-20/30 שפקדו את המקום היה נחמיה בהחלט חריג, מבוגר באיזה 30 שנה מממוצע הגילאים שם, עם קרחת בוהקת וקרס לא קטנה, אך לבוש בחליפת רכיבה – שהייתה באותם ימים דבר שראינו רק בתמונות. מודה שבתחילה הוא נראה לי קצת "קוקו", וכשהתברר לי על מה הוא רוכב (GSX750R) כבר הייתי בטוח בזה. אבל די מהר למדתי להכיר שזהו אחד הרוכבים המנוסים ביותר על כבישי ארצנו.

כששמשתי כרכז המערכת, בימיו הראשונים של מוטו, העמיקה היכרותי עם האיש שהתגלה לי כבעל ידע בלתי נידלה, עם ניסיון וחוכמת חיים שאין שנייה לה. כשארגן מועדון האופנועים הפגנה בכיכר מלכי ישראל (היום כיכר רבין), במחאה על מחירי הביטוח ומדיניות משרד התחבורה נגד האופנוענים, שלח המועדון את נחמיה להתראיין במהדורת החדשות בטלוויזיה – להציג את ענייננו בשפתו הרהוטה.

בשישי האחרון, בעטיה של האזכרה לטל שביט ז"ל והמפגש עם חברים ומכרים רבים מימיי כחבר מערכת מוטו, עלתה בזיכרוני גם דמותו של נחמיה ותהיתי באשר לגורלו. לא עבר שבוע והנה הגיעה הידיעה על לכתו מאיתנו…יהי זכרו ברוך.