מחירון אופנועים מוטו - בגרסא דיגיטלית, בחנויות ובעסקים

מטרו ימין 4
ברקום
מתחת לשורת MENU מטרו
KTM MENU
מטרו באנר שמאל הכי עליון
אבניר קוביה שמאל
קונה אופנוע
הווסקוורנה באנר שמאל
שרקו
KTM עליון קוביה
אופנוסנטר קוביה שמאל
KTM שמאל
סטפן
אישימוטו באנר קוביה שמאל
פרפקט קוביה שמאל
לרט
תמוז
רוית דדוש עליון
1 על 1
HJC
מתלה לקסדה
ברקום שמאל
הארלי שמאל
אינדיאן קוביה שמאל

פרוביני, טרקויניו פרוביני

פרוביני, טרקויניו פרוביני

דובי מילר

צילום: יצרן

כשהייתי בכיתה י' אני חושב שהייתי בין הבודדים בבית ספר (אולי גם דורפן וזנדר) שלא היה להם אופנוע. טוב, לקרוא לזה אופנוע זו קצת הגזמה. קטנוע, טוסטוס 50 סמ"ק שנראה כמו הדבר האמיתי, עושה הרבה רעש אבל לנסוע? טוב, זו כבר בעיה אחרת והתקופה היא אמצע שנות השמונים.
המבחר היה אדיר וזה עוד בולט מכיוון שהכלים היפאנים עדיין סבלו מהחרם ולא הגיעו לארץ. היו שם דרבי, פנטיק, בטא, ג'ילרה כמובן והיו גם גארלי ובנלי. באם נבדוק את השמות אחד לאחד נגלה שכולם בדרך כזו או אחרת הם שמות שפיארו את מסלולי המרוצים או את שבילי העפר בספורט המוטורי העולמי, הדו-גלגלי. הדגמים שהגיעו לארץ ( אולי למעט פאנטיק) היו חיקוי זול ופשוט. משחקים בנדמה לי, למרות שהייתי מוכן לקבל אחד כזה היום. עניין של נוסטלגיה.

נחזור עוד קצת אחורה בזמן. שנות השישים, למעשה עונת 1963 והקרב על אליפות העולם בקטגורית ה-250 סמ"ק כמעט נחשב כ"לא כוחות". אופנוע איטלקי של קבוצה פרטית, מוטו-מוריני, סינגל כפול שסתומים כנגד מכונת מרוצים יפאנית מרובעת צילינדרים ועטורת 16 שסתומים מבית היוצר של הונדה.
נותר עוד מרוץ אחד לסיומה של האליפות, שוויון בנקודות בין טרקויניו פרוביני האיטלקי על המוטו-מוריני לבין ג'ים רדמן, האלוף של קבוצת הונדה. לא כוחות, כבר ציינתי? כן, טוב, יחס הניצחונות עמד על ארבע-שלוש לטובת האנדרדוג, משהו שהיפאנים לא ממש היו רגילים אליו.
המרוץ האחרון היה הגרנד-פרי היפני בסוזוקה, המסלול הביתי של הונדה, רדמן, בטוח בעצמו, שייט לעבר הניצחון וזוכה גם באליפות נוספת לרשימה. פרוביני, בנו של מנהל מוסך קטן מחבל אמיליה-רומנה והרוכב המוביל של מוטו-מוריני מסיים את המרוץ רק במקום הרביעי, מפסיד את התואר בהפרש של שתי נקודות אבל מביא הרבה כבוד ליצרן האיטלקי הקטן.
במרוצים שקדמו לקרב ההכרעה ביפן, הצליח פרוביני לנצח במסלול הרחובות מונטג'ואיק בברצלונה, הוקנהיים, במרוץ הביתי במונזה ובבואנוס-איירס בארגנטינה. אבל הדברים יכולים היו להיות לגמרי אחרת. שביתה שפרצה במפעל של מוטו-מוריני מנעה מפרוביני להשתתף בגרנד-פרי של מזרח גרמניה, כן, פעם היה דבר כזה, וגם במרוץ באי מאן מסיבותיו הוא. אני מזכיר, את האליפות הוא הפסיד בהפרש של שתי נקודות, כן? ולמי שחושב שהמוטו-מוריני היה גימיק, בצרפת קבע עליו פרוביני את זמן ההקפה המהיר ביותר במקצי הדרוג כשהוא מנצל בלמי דיסק חדשים שהוכנסו לשימוש באופנועו.

לפני שנלחם על התואר בקטגורית ה-250 סמ"ק הספיק הרוכב האיטלקי בשנת 1957 בקטגוריה הנחותה יותר, זו של ה-125 סמ"ק כשהוא רוכב על FB  מונדיאל. שנה לאחר מכן, קפץ פרוביני לקטגורית ה-250 סמ"ק וזוכה באליפות עבור MV אגוסטה. בין השנים 1954 ל-1965 הצליח האייס האיטלקי לנצח 20 מרוצי גרנד-פרי לאופנועים אבל את התהילה הגדולה השיג בארבע זכיות ב-TT של האי מאן, מרוץ הכביש היוקרתי ביותר וזה שסיים לו את קריירת המרוצים. תאונה במרוץ של 1966 בה שבר את גבו קטעה את הקריירה שלו, שולחת אותו לתחום חדש, יצור דגמי אופנועים לאספנים. חידוש מעניין.

בשנת 2005 נפטר פרוביני והוא בן-71 ולמה אני נזכר בו דווקא עכשיו? בעונה הבאה אמורה להיפתח קטגורית ה-GP3 החדשה לאופנועי כביש בנפח 250 סמ"ק. אולי הגיע הזמן לקרוא לתואר האליפות בקטגוריה הזו על שם הרוכב האיטלקי? מה אתם אומרים?

לבלוג של דובי מילר באתר באזר

גלריה

11 תגובות ל פרוביני, טרקויניו פרוביני

  1. תמשיכו בכתבות מעין אלו. אחלה ותודה לדובי מילר.

  2. יותר מעניינת מהקודמת.
    עונג צרוף לקרוא אותך!

  3. היה מעט. למדו איך להוציא הרבה מהמעט ולכן זה כל כך מוערך. היום יש הרבה ולכן קל יותר להפיק ביצועים טובים מהאופנועים.
    כתבה מגניבה

  4. חברים
    תודה רבה לכולם על התגובות.
    זה בהחלט מעודד להמשיך ולכתוב.
    שבת שלום

תגובות

אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל 2