fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

voge מוטו24 רביעי מתחת לתפריט
קאברג שחורי 205 על 35
cristalino מתחת לתפריט xi
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
cristalino קובית צד xi
מטרו באנר שמאל הכי עליון
תמוז
לרט
מידלנד שחורי 140 על 70
עופר אבניר קוביה שמאל
אישימוטו באנר קוביה שמאל
לרט
מוטוטאץ דקר
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
אודי דגן 140 על 70
voge מוטו24 באנר
סטפן
HJC
MV קוביה

"אחי נהרג, אחי נהרג" – ורד שביט

"אחי נהרג, אחי נהרג" – ורד שביט

צילום: עמרי גוטמן

"אחי נהרג, אחי נהרג, אחי נהרג, אחי נהרג" – אני אומרת את צירוף המילים הזה שוב ושוב ושוב, ובכל פעם מקווה שאולי הפעם אני באמת אבין, אני באמת אקלוט, אני באמת אפנים – כי זה עדיין בלתי נתפס.
אבל אני גם מקווה שאמשיך לא להבין, לא לקלוט ולא להפנים, כי אני עדיין מחכה שתיכנס בדלת בבית של ההורים כשכולנו שם, ואני מפחדת לאבד את ההרגשה הזו.

שמעתי את טל פסטרנק מספרת על שני אחיה, איתי ואבירם, שנהרגו בהתרסקות מטוס קל ב 2008, ומצאתי את עצמי חושבת מחשבות מוזרות כמו "איזה מזל (עד כמה שאפשר להגיד מזל בהקשר הזה, כמובן) שנהרגת עם אופנוע, ולא עם מכונית או מטוס".

הספר האחרון בסדרה The wheel of Time  יצא – זוכר שסיפרתי לך ב 2007 שרוברט ג'ורדן נפטר, ושנינו דאגנו מה יהיה עם הסדרה? אז החדשות הטובות הן שסופר אחר סיים אותה, והוא עשה עבודה טובה, אתמול סיימתי לקרוא אותה. והחדשות הרעות הן – הספר האחרון יצא – קראת כמעט את כל הסדרה – מה, לא תקרא אותה עד הסוף?

כשנולדתי, היית בן 18. כשלמדתי לקרוא, היית בן 24 בערך? חיכיתי בקוצר רוח לפעם הבאה שתבוא הביתה, כדי להדגים בפניך שאני כבר יודעת לקרוא. כשבאת, הקראתי לך בהתרגשות רבה את "בייגלה" של מרגרט ריי. כשהצלחתי לקרוא את כל הסיפור והייתי גאה בעצמי, אמרת לי "יופי, אבל עכשיו תנסי בלי האצבע מלמטה". נורא כעסתי עליך על זה. אבל עכשיו, עם כל הסיפורי פרפקציוניזם ששמעתי עליך מאז, אני מבינה שעוד יצאתי בזול  .

שמעתי את פסקל ברקוביץ', הספורטאית האולימפית, מרצה, והיא תיארה איך כששכבה בשלג על מסילת הרכבת לאחר שקרון קטע את שתי רגליה, בשלב מסוים היא חוותה אור גדול שהתקרב אליה ועטף אותה, וקרא לה בקול שאי אפשר היה לעמוד בפניו "פסקל, בואי!" והיא התפתתה ועלתה למעלה, ומצאה את עצמה בעולם  מ ו ש ל ם .
אני מקווה שהשנה אמצא בתוכי את הכוח לסלוח לך על כך שהתפתית לקול הזה, כי פסקל אמרה שאי אפשר שלא. ואני מקווה שאמצא את היכולת להאמין שאתה נמצא בעולם המושלם ההוא, ושאנחנו נמצא את הכוח להמשיך לחיות בעולם הלא מושלם הזה.
פסקל אמרה שאחרי שהפסיקה לפחד מהמוות, היא התחילה לפחד מהחיים. ואני מבינה אותה. לחיות הפך למפחיד מאז מותך.

חשבתי שאחרי שמצליחים לשרוד את השנה הראשונה נהיה יותר קל, אבל במובנים מסויימים השנה השנייה היתה יותר קשה.
עם מותך נפער בור, בתוכי וסביבי, ואת השנה הראשונה העברתי בלנסות לטפס החוצה ממנו. דווקא מתוך זה שטבעתי השנה, יצא שביקשתי וקיבלתי עזרה, ולמדתי שהבור הזה אף פעם לא יתמלא, אבל אולי אפשר ללמוד לחיות לצידו, ולא בתוכו.
ובשנה הבאה אני מקווה שאמצא את הדרך לחיות ליד העצב, ולא בתוכו.
בספרו של דוד גרוסמן "נופל מחוץ לזמן", אומר האיש ההולך לבנו: "אני רוצה ללמוד להפריד את הזיכרון מהכאב, או לפחות את חלקו, את מה שניתן, שלא כל העבר יהיה ספוג כל כך בכאב. כך אוכל גם לזכור אותך יותר, אתה מבין: לא אפחד כל פעם מכווית הזיכרון"
ואני מאחלת בעקבותיו לעצמי, ולשאר אוהביך, כמו שדנה אמיר אמרה, שנלמד להפריד את הזיכרון מהכאב: לזכור בלי למות, לשכוח בלי להמית. 

בהרצאה ששמעתי על bushfires באוסטרליה, פתאום הבנתי, שזה מה קרה: המוות שלך חולל bushfire אנושית. זו לא היתה שריפת קוצים, שריפת שדה או שריפת חורש. זה היתה שריפת יער עצומה, שהשאירה אחריה המוני אנשים חרוכים. למדתי בהרצאה הזו מושג שהיה חדש עבורי – Epicormic Growth. מסתבר שלעצים מסוימים, ובמיוחד לאקליפטוסים, יש את היכולת ללבלב ולהוציא ענף חדש וירוק מתוך גזע חרוך. אז אני רוצה לאחל לכולנו, לכל מי שמצא את עצמו שרוף, חרוך, מפויח או כווי כתוצאה ממותך, שיוציא ענף ירוק וחדש מתוכו, וזה לא מובן מאליו בכלל.

אני אוהבת אותך, ודרך האהבה שלך אליהם ושלהם אליך, אוהבת את האנשים שאספת לתוך חייך וחיינו, בחייך ובמותך.

ורד

(ורד שביט מודה לד"ר דנה אמיר שאישרה לה לצטט מהרצאתה "מחומה בצורה לחלון פתוח")

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל