מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

מטרו ימין 4
ברקום
מתחת לשורת MENU מטרו
אינסטגרם
עופר אבניר קוביה שמאל
מטרו באנר שמאל הכי עליון
הווסקוורנה באנר שמאל
קונה אופנוע
לרט
פרפקט קוביה שמאל
rok-straps רצועות קשירה 140
ברקום שמאל
סטפן
אישימוטו באנר קוביה שמאל
לרט
KTM עליון קוביה
תמוז
HJC
מתלה לקסדה
מונדיאל קוביה
הארלי שמאל
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון

קצת לפני המלחמה

קצת לפני המלחמה

דובי מילר

 

1939, רוחות מלחמה מנשבות בשמי אירופה. גרמניה הנאצית הופכת לקולנית מרגע לרגע באשר לכוונותיה הרשמיות והלא-רשמיות. תעמולה נאצית נמצאת בכל מקום, כחלק מתוכניתו המפלצתית של אדולף היטלר להוכיח את עליונותו של הגזע הארי בעולם.
הספורט המוטורי בגרמניה היה בשיא תהילתו בזכות מרוצי המכוניות של התקופה, ובאמצעות קבוצות המרוצים של מרצדס ואוטו-יוניון שימש כבסיס נוסף לתעמולה הנאצית. כל ניצחון על מסלול המרוצים תורגם באופן מיידי למטרה זו ומרוצי האופנועים לא היו יוצאים מן הכלל.
קבוצות המרוצים הגרמניות של DKW,NSU ו-ב.מ.וו היו משויכות, ממש כמו אלו של המכוניות, ליחידה הממונעת של ה-SS שנקראה – National Socialist Motorized Transport Corps. מטרתה הנוספת, מלבד זו התעמולתית, הייתה הכשרת רוכבים מנוסים לטובת היחידה הצבאית הזו, הכשרה בה יעשו שימוש בעת הצורך, בזמן מלחמה. כמובן שכל רוכב רשמי גרמני היה משויך לארגון הזה.
בקיץ של אותה השנה, חודש יוני, הגיעה קבוצה של רוכבי אופנועים מגרמניה לאי מאן, אחד מאיי התעלה הבריטית, במטרה להתחרות באחד ממרוצי האופנועים הקשים ביותר באותה התקופה, מרוץ ה-TT המפורסם.
גרמניה הנאצית שלחה את מיטב האופנוענים שלה למרוץ באי מאן. קבוצות רשמיות של DKW, NSU ו-ב.מ.וו הגיעו אל האי, כאשר במקביל קבוצת המרוצים הבריטית הרשמית של נורטון בחרה תחילה שלא לשלוח את קבוצת המפעל הרשמית ורק קרוב למועד המרוץ הוחלט על משלוח צוות עם האופנועים שהתחרו בעונה הקודמת.
הקטגוריה הראשונה שיצאה אל המסלול ההררי, המפותל והקשה באי הייתה קטגורית הג'וניור, שם זכו הבריטים להישגים נאים אל מול הרוכבים הגרמנים. סטנלי וודס שרכב על אופנוע מדגם Velocette זכה בניצחון העשירי שלו במרוץ זה (שהסתבר מאוחר יותר גם כאחרון). את הגרמנים ייצגו בקטגוריה זו שני רוכבים מקבוצת DKW והם זכו רק במקומות שלישי עבור היינר פליישמן ושישי עבור זיגפריד וונטשה.
יומיים לאחר מכן יצאו אל המסלול במזג אויר בריטי סוער ותחת גשם שוטף, רוכבי קטגורית ה-LIGHTWHEIGHT. ראשון הגיע במפתיע אל קו הסיום הרוכב האנגלי טד מלורס שרכב על אופנוע רשמי של קבוצת בנלי. גם בקטגוריה זו התחרו שני רוכבים גרמניים של קבוצת DKW, אדווד קלוג שסיים את המרוץ במקום השני וזיגפריד וונטשה, שהתחרה גם במרוץ זה וסיים במקום החמישי.
כולם ציפו לקרב האמיתי שהיה אמור להתקיים בכבישים הצרים של האי מאן בקטגוריה הבכירה, ה-SENIOR TT. הקרב בין קבוצת ב.מ.וו שהגיעו למרוץ עם אופנוע הטווין המוגדש שלהם לבין האופנועים הבריטיים שבחרו בתצורת סינגל בריטית קלאסית.
לרוכב הגרמני המוביל גיאורג מאייר, שהיה בעל שם במסלולי המרוצים באירופה זו הייתה הפעם השנייה באי מאן. את מרוץ ה-TT שנערך שנה קודם לכן הוא לא הצליח לסיים וזאת לאחר שמנוע ה-ב.מ.וו טווין שלו שבק חיים. כשהוא לבוש בחליפת רכיבה מעור עטויה בסמלי ה-SS וצלב הקרס הגרמני בולט עליה, יצא מאייר להקפת אימונים ראשונה, מבלי שיזכה להתייחסות משמעותית בקרב הרוכבים שהתחרו מולו. אף אחד לא חשב שבאמת יש לו סיכוי כלשהו. מאייר שידע את גודל המשימה המוטלת על כתפיו – ייצוג התעמולה הנאצית בגדולתה – החל את ההקפה הראשונה בזהירות וצבר ביטחון. בהקפה השנייה הצליח כבר לקבוע את הזמן המהיר ביותר, להפתעת רבים.
קרל גאל, רוכב גרמני מקבוצת ב.מ.וו שלא הכיר את המסלול הקשה, נהרג בתאונת אימונים ובקבוצה החלו דיונים באם להמשיך ולהתחרות במרוץ. כולם הבינו את משמעות התחרות והניצחון עבור ב.מ.וו וגרמניה בכלל וההחלטה נפלה, ממשיכים.
בהמשך מקצי האימונים קבעו האופנועים הגרמניים מהירות ממוצעת של 84 קמ"ש – שיא לאותה תקופה במסלול ה-TT – רבים מהאוהדים וגם מהרוכבים המקומיים ידעו שהסיכוי היחיד לניצחון מקומי בתחרות יהיה באם האופנועים הגרמנים לא יסיימו את התחרות.
כמיטב המסורת ויכולת הארגון הגרמנית, מוקמו נציגים של הקבוצה לאורך המסלול בן-35 הקילומטרים וזאת בכדי לעדכן את הרוכבים בתוצאות הביניים שלהם וההפרשים משאר הרוכבים.
ה-16 ביוני. תאריך המרוץ הגיע וראשון יצא אל הדרך הרוכב הגרמני גיאורג מאייר, כמי שקבע את הזמן המהיר ביותר במקצי הדרוג. מיד עם מתן אות הזינוק הוא פרץ קדימה. על פי שיטת ההזנקה במרוץ ה-TT במאן הרוכבים מוזנקים ביחידים ובהפרשים של 20 שניות האחד מהשני.
ככל שהתקדם המרוץ (שכלל שבע הקפות) הגדיל הרוכב הגרמני את הפער מיריביו ולא הותיר להם סיכוי ולו הקטן ביותר. ההפרש היה כל כך גדול שהוא יכול היה להרשות לעצמו להאט ולא לקחת סיכונים מיותרים. מאייר קיבל לאורך המסלול עדכונים שוטפים ומדויקים מאנשי צוותו על הפער שצבר. למרות עצירות התדלוק שביצע במהלך התחרות הפער רק גדל ובסיום, לאחר שעתיים ו-57 דקות של רכיבה קשה, עמד על שתי דקות ותוך כדי כך קובע שיא מהירות של 89 קמ"ש. הישג ענק לקבוצת ב.מ.וו ולתעמולה הגרמנית.
במקום השני סיים ג'וק ווסט, רוכב אנגלי שגם הוא היה חלק מקבוצת ב.מ.וו ורק במקום השלישי הגיע פרדי פריט כשהוא רכוב על גבי נורטון, שש שניות לפני רוכב אנגלי נוסף – סטנלי וודס – על גבי ה-Velocette, אותו וודס שניצח ארבעה ימים קודם לכן במרוץ קטגוריית הג'וניור.
בסיום פסטיבל המרוצים של האי מאן, פסטיבל מוטורי שנמשך שבוע שלם כולם חזרו למקומותיהם, אולם העננים השחורים כבר נישאו מעל היבשת האירופית לקראת המלחמה הגדולה שעמדה לפרוץ שלושה חודשים מאוחר יותר. הפגנת הכוח הגרמנית במאן לפחות בשלב זה הצליחה, התעמולה הנאצית השתמשה בניצחון, כמו בהצלחות אחרות על המסלול, להאדרת הטכנולוגיה הגרמנית, כמו גם יכולותיו של הספורטאי, במקרה זה רוכב המרוצים הגרמני.

** פורסם לראשונה ב-debuzzer.com
 

כולם ציפו לקרב האמיתי שהיה אמור להתקיים בכבישים הצרים של האי מאן בקטגוריה הבכירה, ה-SENIOR TT. הקרב בין קבוצת ב.מ.וו שהגיעו למרוץ עם אופנוע הטווין המוגדש שלהם לבין האופנועים הבריטיים שבחרו בתצורת סינגל בריטית קלאסית.
          
 

 (דובי מילר- אוטו-דידקט)

 

גלריה

18 תגובות ל קצת לפני המלחמה

  1. מצד אחד נורא ואיום.. מצד שני – הם אלופים וצריך להודות בזה.

  2. רוסי היה נותן להם בראש…ואז היטלר היה מתאבד.

  3. מדהים איך הטכנולוגיה התקדמה בעשורים האחרונים.
    בכל תחום ותחום.
    מה יהייה בעוד 50 שנה…?
    יופי של כתבות שנותנות מעט היסטוריה דו גלגלית….למרות שמדובר בצוררים הגרמנים.

  4. איזה פייטרים היו.. ציוד הגנה ששווה לכלום ברמות של היום.. ואומץ של שוורים, יפה!

  5. מה זה אין להם ציוד הגנה ועוד הם "עפים" באוויר……

  6. שמח שהכתבות מעוררות עניין.
    הפסקתי לרכוב על דו-גלגלי (ממונע) לפני ארבע שנים ועכשיו, שאני כותב על זה (ויש עוד בדרך) ממש בה לי לחזור, לשפץ איזה אופנוע לרכיבות של שישי-שבת.
    אם מישהו מכיר מטו-גוצי V35 ,

  7. הכתבות שלך מעניינות מאוד וכיף לקרוא אותן. תחזור לדו"ג בים הפתוח. יש אופנוענות שפויה!

  8. קרל גאל לא הכיר המסלול ונהרג באימון.. היום נהוג ללמוד את המסלול עוד מבעוד מועד, החל מללכת ברגל וללמוד התוואי וגם בכל מקום בעולם האינטרנטי ניתן ללמוד על המסלול, מספר הפניות, מהירות הפניה, וכו'.
    אחלה

  9. שמע הכתבות מאלפות.
    יפה לדעת שיש אנשים שמכירים את ההיסטוריה של הדו גלגלי.
    תאריך לנו שנים ותמשיך להפציץ אותנו בכתבות.
    ואל תעז לרדת מדו גלגלי…..

  10. יש מקום לעבר, זה נחמד מאוד ומתבקש באתר מקצועי שכזה, תמשיך.

  11. נכנסתי בסקרנות לא ידעתי על הפעילות – כל הכבוד. בהצלחה וחג שמח

  12. כבר קראתי את הכתבה הראשונה.
    גם כתבה זו מעניינת יותר מאשר איזה כלי חדש שהוציאו היפנים לאחרונה.
    מר מילר. אנא תעלה כתבוות נוספות.
    תודה

  13. כתבה מאלפת.
    חומר מעניין.
    אנא . אל תפסיקו עם המדור הזה.
    תודה לכותב.

  14. איזה קלאסה לנסוע בכזה בשישי אחרי הצהרים למועדון בגאווה.

  15. האים לא הייתה שם קומבינה ע"י הגרמנים על מנת להשיג תוצאות.
    כל הכבוד לכותב ולאתר.
    אוהב כתבות של ההיסטוריה של דו"ג.

  16. מוטי
    למה אתה חושב שהייתה קומבינה של הקבוצות הגרמניות?
    ממה שאני יודע הקבוצות הגרמניות בספורט המוטורי פשוט היו יותר מקצועיות מכולם – ברמה ובגישה שלהן לספורט.
    הן הכניסו סטנדרטיים חדשים לספורט המוטורי

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל