מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

מטרו ימין 4
ברקום
מתחת לשורת MENU מטרו
אינסטגרם
עופר אבניר קוביה שמאל
מטרו באנר שמאל הכי עליון
קונה אופנוע
הווסקוורנה באנר שמאל
KTM עליון קוביה
לרט
תמוז
לרט
פרפקט קוביה שמאל
ברקום שמאל
סטפן
מוטוליין עפולה
אישימוטו באנר קוביה שמאל
קריפטונייט
HJC
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
מתלה לקסדה
מונדיאל קוביה
סטומפ
הארלי שמאל

החולם המהיר בעולם

החולם המהיר בעולם

דובי מילר

צילום: יח"צ

יושב מול המסך הקטן ולא יכול להסיר את העיניים, הקמטים על הפנים החרושות של האיש עם השיער הלבן מספרות סיפור חיים. אם ישאלו אותו, לא בטוח שיגיד שזה משחק חייו ובכל זאת, אין כלל ספק לגבי יכולות המשחק של אנתוני הופקינס. ראינו אותו כבר בסרטים אחרים, קשים אולי יותר ובכל זאת, מבחינתי, הוא עושה את העבודה. עושה את העבודה בצורה הכי טובה שיש. לוקח עוד לגימה קטנה מהכוס עם הנוזל השורף שלפניי, מגלגל את זה מעט בפה לפני שבולע וחוזר להתרכז בסרט.

ברט מונרו היה בחור, מבוגר ואולי יש כאלה שיגידו זקן. גיל זה עניין של השקפה. אבל מונרו, מניו-זילנד, בחר להתעלם ממגבלות הגיל שאולי אף פעם לא היו שם, לבנות אופנוע מתוצרת עצמית ברובו ולצאת ולהתמודד מול האתגר הגדול מכולם – שבירת שיא המהירות לאופנועים. זו לא משימה פשוטה כמובן. מדובר על מהירויות של למעלה מ-200 מייל לשעה, זה היעד שהציב לעצמו ובעברית – מעל ל-320 קמ"ש. כן, עם שני גלגלים ומנוע. את יצירת המופת שלו הוא בנה מאופנוע אינדיאן קשיש שנולד בשנת 1920. הוא כמובן עשה לו התאמות, האריך את השלדה וחיזק את המנוע כשכל זאת בסדנה הקטנה בבית המלאכה שבביתו. האמת שבית מלאכה או בית הן מחמאות למקום הזה, שלפחות על פי הסרט נראים כמו מחסן ואני מתכוון לאותו המקום. כל חייו הוא חי בצניעות כשהאופנוע הישן רוב הזמן לצידו, מבלי לעורר מהומות מיוחדות, במחסן שנקרא בית.

לא פשוט לשבור את שיא המהירות. בכדי לעשות את זה חייבים להגיע למקום מאד מיוחד, מישורי המלח הבלתי נגמרים בעיירה בונוויל אשר ליד סולט-לייק סיטי בארה"ב. אי אפשר להגיע לשם סתם כך כיוון ש"המלחיות" הענקיות הללו נמצאות על אגם, הכל תלוי סביב עונות השנה וקיים שבוע מיוחד שבמהלכו נערכת התחרות, "שבוע המהירות" הם קוראים לזה. בחלקים אחרים של השנה האגם פשוט מוצף במים ולא ניתן לנסוע עליו, לטוס לעבר האופק הבלתי נגמר. מונרו, מעיירה פשוטה בניו-זילנד, חלם כל חייו להשתתף בתחרות שם. כסף לא ממש היה לו וחבריו, שידעו על שאיפתו, ערכו עבורו מגבית וגייסו עבורו סכום כסף שאמור היה להספיק ולא ממש יותר מזה.
אני לוקח מעט אויר מהדרמה שמתפתחת על המסך, מונרו עולה על האנייה בדרך ליעד הנכסף אלא שגם שם, הוא נאלץ לעבוד על האנייה בתור טבח בכדי לממן את השייט. זה לא הפריע לו, כי כאשר בן-אדם מציב לעצמו מטרות כנראה ששום דבר לא צריך לעמוד בדרכו אם הוא באמת רוצה להגשים חלום, מסר לחיים. לוקח עוד לגימה, ממשיך ומרותק למסך הקטן של המחשב שממולי.


הקדימון לסרט "האינדיאני המהיר בעולם"

התכנון השאפתני של הבחור  "הצעיר" לפחות על פי הסרט, היה להגיע לחוף לוס-אנג'לס ומשם, בסיוע רכב פשוט, לגרור את האופנוע לכיוון סולט-לייק סיטי וגם זה תוך ידע כללי בלבד היכן המקום הזה נמצא. הזמנים אינם זמני האינטרנט. אחת הדמויות שמלוות את ברט מונרו בסרט הינו ילד בשם טום, ילד ניו-זילנדי פשוט שגר בשכנות אליו ומבלה את כל הזמן הפנוי שיש לו בצמוד למונרו, לומד ממנו כיצד לטפל באופנוע, להשתין על עץ הלימון וגם מספר תובנות לחיים. נראה כי הילד הוא הקשר החזק ביותר שמצליח הטיפוס החביב להחזיק לאורך זמן. זה לא מונע ממנו לפגוש מספר דמויות מעניינות במסע המרתק והצבעוני שלו לעבר המישורים הלבנים. פקידת מוטל קטן שמתגלה למונרו כגבר טראנס-סקסואל (או קוקסינל בלשון העם) שמונרו לא שופט אלא מקבל בחביבות הרגילה שלו, זקנה שגרה בבדידות מזהרת באמצע שום מקום בדרך אל היעד, לוקחת אותו "לבקר" את הקבר של בעלה ואחר כך השניים מבלים לילה יחד במיטתה, כן, מאד ברור מה הם עשו שם,גם בגילם, נהדר. גם מעט ביקורת על מלחמת וייטנאם, התקופה בה כל הסיפור מתרחש, מועברת בדרך לא ישירה כאשר מונרו לוקח עימו כטרמפיסט חייל אמריקאי שמגיע לחופשת מולדת והוא בדרך לחברתו. השעות שהם מבלים יחד בנסיעה והשיחה מעבירים את הזמן וגם מסר לגבי מה עשו האמריקאים באמת בדרום-מזרח אסיה.

כאשר מגיע מונרו, הסובל מבעיות לב הולכות וגדלות, ליעד שלו במסלול המלח נראה כאילו בעצם ההגעה הגשים את החלום ואז מסתבר לו שלא נרשם לתחרות. הוא, בתמימותו, פשוט לא ידע שקיים דבר כזה. האמריקאים, באדיבותם הרגילה, מסבירים לו פנים וגם מסבירים לו שלא יוכל להתמודד. הם מצטערים (וכמה שאני שונא את השימוש שלהם במילה הזו, הרי הם ממילא לא מתכוונים לזה). שוב מופעל הקסם האישי וסיוע של ידידים שרכש באמצעות חיוכו הכובש, משחק מעולה של אנתוני הופקינס, כבר ציינתי? הוא מחליט לעשות מעשה, מוציא את ה"צ'יף" שלו לנסיעת מבחן ומשכנע את כולם ברצינות כוונותיו ומתקבל לתחרות. המתח עולה, חייב לקחת עוד אויר. כאבי הלב של מונרו גדלים והסוף כנראה בלתי נמנע.

יום התחרות מגיע והקליימקס מתקרב. שוב ההתנעה של הכלי המיושן, בכל זאת מדובר באופנוע שנבנה במקור בשנת 1920, לא משהו. קרטוע ועוד אחד ובום… הוא יוצא לדרך. ברור שקורה כאן משהו מיוחד. משהו מיוחד מאד. כנגד כל הסיכויים מצליח מונרו לשפר את שיא המהירות, שובר את מחסום ה-200 מייל לשעה ובעברית זה אפילו נשמע יותר:320 קמ"ש מטורפים ומוטרפים. הוא הצליח ועמד במטרה שהציב לעצמו. אפשר להוריד לחץ, לנשום, לנגב זיעה דמיונית שהצטברה אצלי, או שלא. הוא חוזר הביתה מאושר לקהילת המעריצים הקטנה שלו ושם השמיים הם הגבול כשהוא ממשיך לשפר את טבלת השיאים הפרטית שלו ושל שיאי המהירות.
אפשר להתייחס לסיפורו של ברט מונרו כסיפור פשוט של אדם שבסך הכל רצה לשבור את שיא המהירות, בסך הכל רצה לבנות אופנוע משלו ולרכוב עליו הכי מהר שאפשר. אבל אפשר ואולי צריך להתייחס לסיפור הזה כאל סיפור של הצבת מטרה, חזון ועד כמה הדרך יכולה להיות קשה בכדי להגשים את החלום הזה, להגיע אל המטרה. ומה עושים אחרי שמגיעים אל קו המטרה? מציבים מטרה חדשה או שאולי מרחיקים את הקו וממשיכים…

גלריה

11 תגובות ל החולם המהיר בעולם

  1. ראיתי אותו כבר כמה פעמים ותמיד הוא מרגש מחדש.
    חובה לראות לכל מי שרכיבה היא דרך חיים

  2. לכל מי שטרם צפה בסרט, כאילו על פי הזמנה, הוא משודר היום ב-לופ בערוץ yes sport gold, כן ערוץ בתשלום אבל איכות עולה כסף…

  3. המהירות שנקבעה ע"י האופנוע של ברט עדיין מחזיקה בשיא המהירות לאופנועים מתחת לליטר!!!!

  4. אבל הוא נשמע ממש מרגש. אחפש אותו. חוץ מזה אני "מת" על חניבעל לקטר.

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל