מוטו מדריך. עכשיו בחנויות וכאן

מטרו ימין 4
רוית עליון
מתחת לשורת MENU מטרו
KTM
אבניר באנר קוביה שמאל
מטרו באנר שמאל הכי עליון
הווסקוורנה באנר שמאל
אפריליה
Ad motorsport
אייפקס
פרפקט קוביה שמאל
סטפן
תמוז
רפידו
לרט
אישימוטו באנר קוביה שמאל
KTM עליון קוביה
לארט
מטרו לבן – קוביה שמאל
אוגוסטה קוביה הכי עליון
ברקום קוביה שמאל
HRP קוביה שמאל
כרמיאל קוביה שמאל
הארלי שמאל
מטרו באנר שמאל הכי עליון
HJC

מסע מוטו | 18 קטנועי 125 סמ"ק במבחן ענק

מסע מוטו | 18 קטנועי 125 סמ"ק במבחן ענק

מתוך מוטו מדריך, גיליון 359, ינואר 2018, לקריאה דיגיטלית כאן.

כתב: אסף לביא | צילום: עדי בראון, אדם רודן, אריק רוזנבלום

הרבה זמן לא עשינו כאן באתר מבחן השוואתי, גם כי אנחנו לא מאמינים בפורמט הזה עד הסוף וגם בגלל הקושי הלוגיסטי, יש לנו יתרון ברור בביצוע מבחן גדול כמו זה בזכות מערכת גדולה וריבוי רוכבים, ולמרות זאת מצאנו עצמנו יוצאים למבחן, לא השוואתי, אלא סקר שוק ענק. עם 18 קטנועים לצפון, כל כך הרבה קטנועים ששלושה ימים נדרשו בכדי לאסוף את כולם מהסוכנויות ומספר הבוחנים האורחים עלה במעט על בוחני המערכת. רצינו לחלק את המבחן למספר מועדים, לאסוף תחילה את כל קטנועי המנהלים, לאחר מכן את גדולי הגלגלים ולבסוף את הרטרו, עבודה וחצי מנהלים, אך היה זה שניר שאמר, ובכך גזר עלינו לבצע כדבריו, או הכל – או כלום. בחרנו בהכל. כשהזמנו מהיבואנים את "כל מה שיש לכם" בנפח 125 סמ"ק עם וריאטור הם הרימו שתי גבות ופערו פה, הכניסו אותנו לשיחה במשרד לוודא בארבע עיניים שלא איבדנו את השפיות. אישרנו להם שהשפיות אכן כבר לא איתנו, לקחנו את מפתחות הקטנועים ויצאנו, מותירים אחרינו סוכנויות ריקות.

18 רוכבים מתייצבים בבוקר יום חמישי בכדי לאסוף מחצרו העמוסה של מנכ"לנו אריק מספר כמעט זהה של קטנועים, נותר לנו רק לאסוף עוד כמה מהסוכנויות ולהעמיס ציוד. מי מכם שראה את פרק המזרח התיכון של טופ גיר יודע איך זה נראה, ערימות ציוד, רובו לא נחוץ, נערמות על הקטנועים, תיקים, צ'ימידנים, כיסאות, אוהלים, שקי שינה, קרשים למדורה וציוד צילום; כמעט הכל בגדר מטען חורג. אבל את השפיות כמו שכבר אמרנו, איבדנו.

רגע לפני שיצאנו לכיוון NIRO קפה שאירח אותנו לפני היציאה למסע נפל האסימון, מסע כזה, עם כל כך הרבה כלים, חוץ מהיותו משוגע הוא גם הראשון שנעשה אי פעם בארץ. אחרי קפה ומאפים אצל נירו התקבצנו לתדרוך קשוח של אריק ויצאנו לדרך, במהלך עצירות התדלוק והמנוחה התחלפו הבוחנים בקטנועים בכדי שכל אחד יוכל לטעום כמה שיותר מהכלים. עצירת המנוחה הארוכה במגידו נתנה זמן לבוחנים להחליף חוויות מהדרך ומהכלים. במהלך המסע לקחנו את הקטנועים לכל תוואי אפשרי, בעיר, בפקקים, בין עירוני מהיר, כבישים פרבריים, הרריים, עירוני פחות צפוף, ואפילו שבילי כורכר. בחנו אותם כשהם עמוסי ציוד, ריקים, לקחנו אותם לקניות בסופר, צילמנו מעל גבם ועשינו כל שימוש אפשרי ב-18 המופלאים שכולם צלחו את המסע בגאון.

התארגנות ויציאה לדרך:

 

בסוף היום הראשון חנינו לקמפינג בחוף סוסיתא על גדות איפה שפעם הייתה הכינרת, התפנקנו ופינקנו את הבוחנים באוכל ושתיה לפני שישנו על הרצפה בשעות המאחרות של הלילה וקמו לפני השמש לקול צעקותיי, בבוקר האחים לבית רייס הכינו שקשוקות למופת וצוות הצלמים דאג לתיעוד האירוע.

אה, נכון, זה גם מבחן, אה… סקר שוק. שכחתי מזה.

 

ימאהה Nmax 125
מתחרה רציני ב- PCX125 של הונדה, עולים בערך אותו הדבר. ה- Nmax קטן ותזזיתי, לא עברו 3 דקות של רכיבה וכבר נכנסתי איתו לפניה ימנית מהירה עם מצערת פתוחה עד העצר ועל הג'ק המרכזי. הוא ספורטיבי הבחור. ברקסים מעולים, מתלים סופגים אבל לא מתנדנדים בפניות, מעוצב ספרטני וצעיר.

ימאהה טריסיטי 125
הנציג התלת-גלגלי היחיד במבחן. למרות חששותיי לא איטי ואין כבדות מהפרונט, עוצר מעולה, נוח ומנוע שמושך יפה. מדרך הרגלים לא מכיל כל נעל ומעט צפוף. מפתיע לטובה רק חבל שאין אפשרות נעילה לפרונט במצב עמידה כמו בדגמי פיאג'ו.

הונדה PCX 125
מרגיש יוקרתי בזכות הקפדה על פרטים קטנים ותאורת לד מרשימה. כלבויניק ולא פראייר, מרגיש טוב גם בתנועה עירונית וגם מחוץ לעיר בכבישים מהירים. שפע מקום אחסון. אם לא הויז'ן הוא היה זוכה בתואר הקטנוע הזריז ביותר במבחן. ברקסים מעט חסרי רגש.

הונדה SH Mode 125
שמעו טוב, אם אני צריך לקנות קטנוע 125 חדש לחציית הכרך התל אביבי הסואן זאת הבחירה הראשונה שלי, זריז, ברקסים מצויינים, תאוצה טובה, קטן מימדים וכמו שאומר אריק – לא לוקח דלק. הבעיה היחידה שלו היא ספרטניות יתר, קצת צפוף, קשיח וללא הרבה מקום אחסון.

הונדה ויז'ן 110
המצאת המאה, אין משהו אחר שמסוגל לעשות מה שהוא עושה. פשוט ונטול יומרות אך משנה כיוון, בולם ומקפץ בקלות בתוך כל סוג תנועה, כמה צפופה שתהיה, נשלט מאוד ואם לא המחסור בכח עקב נפח קטן יותר (110 סמ"ק) היה מושלם.

פיאג'ו מדלי 125
הנבחן ארוך הטווח הקודם שלנו, אתם כבר יודעים שאנחנו מאוד אוהבים אותו, המנוע חי, נוח מאוד בתנועה עירונית, יש מקומות אחסון בשפע. אבל בנסיעה הארוכה שמנו לב לדבר אחד מציק, תנוחת הרכיבה מציבה את הצוואר בזווית לא טבעית למי שמעל 160 ס"מ וגורמת לכאבים בנסיעה ממושכת. גם ה- ABS ממען להיכנס לפעולה.

פיאג'ו ווספה ספרינט 125
הבוחנים רבו עליו בכל עצירה, משך הכי הרבה תשומת לב – וזה בדיוק מה שהוא עושה הכי טוב. הספרינט מעוצב מדהים, ההקפדה על הפרטים הקטנים פשוט מטורפת והכל בו מרגיש איכותי. המנוע חי והברקסים טובים אבל בגלל גלגל אחורי קטן הוא מאבד אחיזה בפניות על הגז מהר, לא לזה הוא נועד אך משמש פרטנר להחלקות זנב על סף הלא-נשלטות.

פיג'ו ג'אנגו 125
היה אנדרדוג ליד הווספה אך בדרכו שלו לא התחרה בה בכלל, הג'אנגו מרגיש באמת אולדסקול, יש לו צליל טוב ורמת גימור גבוהה מאוד, מושך מבטים בזכות צביעה נועזת. נוח מאוד, אולי אפילו הכי נוח מבין קטנועי הלא-מנהלים שבחנו. הוא לא מהיר והמנוע מקורר האוויר הרגיש חנוק בכל שינוי זווית בכביש, אבל זאת לא הפואנטה שלו. בעיר הוא קטנוע רטרו נהדר, בעיקר למי שלא זכה ברגליים ארוכות מדי.

סאן-יאנג סימפוני ST 125
בחצי מחיר ממתחריו אתם מקבלים סוס עבודה עם מנוע חזק והפלוס הגדול הוא הגלגלים הגדולים, גם הברקסים מצויניים ובסך הכל יש כאן קטנוע נהדר. מכאן כל השאר לא מזהיר, לא הכי נוח או מפנק, חף מכל איבזור. אבל שוב – בחצי מחיר.

סאן-יאנג ג'וירייד S 125
טוב נו, אם היה זה מבחן השוואתי כנראה שהג'וירייד היה מנצח, בכל זאת זהו מלך המכירות בעשור האחרון ובדגם החדש שופר כמעט בכל אספקט. למעט פתיחת המושב המרגיזה ומדרך הרגלים שמעט גבוה מדי ביחס לכיסא זהו קטנוע שאין דבר רע לומר עליו. גנרי מדי למי שרוצה להתבלט.

קימקו X-Town 125
עולה חדש שמחליף את הדאון-טאון 125, קטנוע מנהלים מרשים וספינת הדגל של קימקו בנפח 125 סמ"ק. מרווח, נוח, ושפע מקום אחסון. גם המנוע היה מבין החזקים במבחן. על כל אלו מעיבים מתלים נוקשים מדי, כיסא רך ששוקע באופן מוגזם למי שמעל ל- 90 ק"ג ו-ABS שנכנס לפעולה מאוחר מאוד.

קימקו אג'ילטי 16+
מעולם לא הייתי חובב סדרת האג'ילטי, הם הרגישו זולים מדי ולא טובים דיו, ה- 16+ החדש משפר מעט בכל תחום אך לא מספיק, משהו בהתנהגותו לא עגול וחלק מספיק והפלסטיקה מרגישה זולה להפליא. מיגון הרוח הקטן עושה עבודה מספקת והמנוע סוחב יופי, אבל מעבר לזה האג'ילטי עדיין מרגיש זול מדי.

קימקו מובי 125
מיושן יחסית לכלים האחרים. גבוה וקצר – נוח לעיר, לא לרכיבות בין עירוניות. מושב רך. מנוע ומתלים סבירים. תא אחסנה קדמי פתוח – נחמד לשימוש יומיומי. סוס עבודה. ומרגיש הכי טוב בעיר.

קימקו ג'י-דינק 125
את הג'י-דינק אנחנו לא יודעים איך לעכל, מצד אחד הוא בסדר, ולרוכב הממוצע הוא יהיה כזה, אך מצד שני ישנם המון דברים שהציקו לנו בו, במיוחד כשהוא בחברת הג'וירייד, אבל שוב, אין כאן השוואה. המושב רך מדי, המתלים נוטים להתנדנד והפרונט כמעט לא מתקשר, המנוע לא רע אבל מוכר לנו מפעם. מצד שני הוא מרווח מאוד ומתאים לרכיבה בזוג, המשקף נהדר, לוח המכוונים קריא ומתחת למושב תוכלו להעביר תכולת דירה קטנה.

דיאלים סטיזר 125
מרגישים את ההבדל בין הדיאלים לאחרים. תנוחת ישיבה לא נוחה עם פרונט נמוך וחלק אחורי גבוה, הפנס הקדמי מאיר קרוב מדי וחלש מדי. מרגיש זול ופלסטיקי. הנעה KEYLESS בחיים האמיתיים היא אולי יתרון, אך במבחן יצרה בעיות עם מפתח. תא מטען מכובד יחסית לקטגוריה. תמורה טובה למחיר.

דיאלים S3 אדוונס
הגדול ביותר במבחן ומרווח מאד. תנוחת רכיבה ומושב נוחים. מנוע חזק ומתלים סבירים. מספק תחושה של קטנוע 250 סמ"ק מבחינת מרחב מחייה לרוכב. פרונט מתקשר פחות מנכד לסבתא נטולת ירושה. תא מטען גדול. גם כאן ה-KEYLESS היה חיסרון במבחן ומשך רובו מצאנו עצמנו צועקים "אצל מי המפתחות של הדיאלים?!" מלווה ב- "לא זה, השני!".

קיוואי סיטיבלייד 125
את הסיטיבלייד מאוד אוהבים במערכת עוד מהסיבוב הראשון עליו לפני שנתיים וחצי אז היה קטנוע המבחן טרי ורענן והדגיש את גדולתו: קלילות תפעול וחדוות רכיבה. אותו קטנוע מבחן המשיך בשירותו הקרבי ואף יצא למשימת משלוחים בעורף האוייב, כעת הוא נמסר אלינו למסע כשהוא מילואימניק עייף, לא מגולח עם חולצת סוף מסלול עתיקה, למרות זאת נקרא אל הדגל ועשה את המוטל עליו על הצד הטוב ביותר.

הפתעת המבחן: טי.ג'י.בי אקספרס 125
קטנוע העבודה של החברה הטאיוונית הפתיע אותנו לטובה, נכון, הוא מרגיש מיושן, אך מעבר לזה הוא שימושי להפליא, נוח, חסכוני ושירת אותנו נאמנה במבחן. לי אישית יש קטנוע כזה, עוד מהתקופה שהוא עוד נקרא דליברי ואחרי המבחן החלטתי להשמיש את הקטנוע. זוג ג'קים, אחד בכל צד. רגליות HIGHWAY. חימום בארגז וארגז עעעעננננקקקק שיכול להכיל כל דבר אפשרי, למעט מגשי XXXXL של פיצה שהמציאו הישראלים (במקרה הזה ניתן פיתרון יפה מד.ל.ב אשר ליכולים לנתק את הארגז הקיים ולהתקין אחד המיועד לפיצות בכל הגדלים שתרצו).

 

קאמפינג וחזרה למרכז:

 

כל הקטנועים נסעו עד לכנרת וחזרה לתל אביב רבתי על כ- 30₪ דלק לכיוון, בכבישים המובילים צפונה ביום חמישי אחר הצהריים ישנו פקק ארוך בתוכו נסענו את רוב הדרך כך שלא נדחקנו לשול בשום שלב. כנראה שקטנוע 125 סמ"ק הוא השותף המושלם למסע כזה, את זה נדע במסע הבא…

תודה רבה לכל מי שסייע ותמך במסע: ללרט, אופנוסנטר, A.D מוטורספורט, כלבוטקס ואמביל. ליבואנים אשר הפקידו את כלי העבודה הכי חשובים שלהם בידינו המגורזות. לרוכבי המערכת: אריק רוזנבלום, שניר גל, מיקי כהן, אביעד רייס, עמית רייס, שי שיוביץ ועדי בראון, לבוחנים האורחים: עידו לוי, אדם רודן, יובל בונה, יובל צידון, אורן עובדיה, רועי גרוס, ליאור מעברי, דניאל אוזנה, אלון זעירה ואור גייסט. תודה לפרופסור ניסים ברדה, ראש המחלקה לבריאות הנפש בבית החולים על שם קווין שוונץ שאישר לנו לצאת למסע.

תגיות:

תגובות

הונדה מגדל 520