fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

voge מוטו24 רביעי מתחת לתפריט
פאנטיק קוביה 3 מתחת לתפריט
דוקאטי מתחת לתפריט – אמצע 2
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
מטרו באנר שמאל הכי עליון
cristalino קובית צד xi
תמוז
מידלנד שחורי 140 על 70
אישימוטו באנר קוביה שמאל
לרט
מוטוטאץ דקר
עופר אבניר קוביה שמאל
לרט
סטפן
HJC
voge מוטו24 באנר
MV קוביה
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
אודי דגן 140 על 70

מונולוג: דני קושמרו | ספורט מוטורי ישראלי?

מונולוג: דני קושמרו | ספורט מוטורי ישראלי?

צילום: נועם עופרן

פורסם לראשונה במגזין מוטו, גיליון 290, מאי 2012.

אני יודע שיש ספורט מוטורי בישראל,  אבל אני לא מצליח לראות אותו. כלומר – אני קורא עליו באתרי האינטרנט הרלוונטיים; על תחרות מוטוקרוס במסלול מאולתר, על באחה בשטח אש נידח או על אנדורו ביער שמעולם לא שמעתי עליו, הבעיה היא שבכל אחד מהמקרים אני יודע על המרוצים האלו רק אחרי שהם התרחשו.

החלטתי שדי, אני חייב להגיע לאיזו תחרות. הרמתי כמה טלפונים לאנשים שמבינים בנושא שהפנו אותי לכמה אנשים שהם מכירים שכנראה יוכלו לעזור לי. אלו היו שיחות עם נופך מסתורי, עם תחושת סודיות, הרגשה שאתה מדבר עם דילרים של חומר לא חוקי שביקשת מהם לארגן לך איזו חתיכה.

 

בסוף החומר הגיע.

"בסופשבוע יש מרוץ אנדורו" לחש לי האיש מאחורי הקו ואז הוסיף "בתרקומיא. פרטים בהמשך" ואז ניתק. דממה.

תרקומיא? הפעם האחרונה ששמעתי את השם של המקום הזה היה כשדיברו על הסכמי אוסלו ועל המעבר בטוח מעזה לגדה, תרקומיא הייתה אמורה להיות הקצה המזרחי של הדרך שתאפשר לפלשתינים לנוח בחופשיות בין הרצועה ליהודה ושומרון,  אבל זה היה בשנות התשעים האופטימיות שבהן חשבו שאנחנו מתקרבים לשלום בין העמים. מי שניהל אז את המשא ומתן מול ישראל היה הפת"ח. מהדיבורים אז לא נשאר לו הרבה – לא מעבר, לא בטוח, אפילו את עזה איבדו מאז.

 

נחזור למירוץ. מנסה לדלות פרטים נוספים. שואל את גוגל על המילים "אנדורו" ו"תרקומיא" וכל מה שהוא יודע לספר הוא על איזה אירוע שהיה שם לפני חמש שנים אבל אני רוצה לדעת איך מגיעים השנה, בסופ"ש הקרוב, מהם לוחות הזמנים, על איזה קטגוריות מדובר ומי יודע –  וברור שעכשיו אני מגזים ממש – גם מי יהיו המתחרים. ככה זה מקובל בעולם, לא?

מרים שוב כמה טלפונים לאנשינו, ומקבל בתשובה מייל עם הוראות לאתר הכינוס. שקט, סודי. האויב מאזין. "תקשר אלי כשתהיה באזור" אומר לי האיש בצד השני ומוסיף "יהיה בסדר".  מעט מדי פרטים, אבל בשבת אני מחליט לנסוע בכל זאת. הרי "יהיה בסדר", לא? יורד מכביש שש ומגיע לפיתולים של כביש בית גוברין. מכיר אותו היטב. פעם, לפני שנכבש בידי רוכבי אופניים וצמיגי ג'יפים נוטפי בוץ, לפני שעיקוליו סורסו בשיפוץ בלתי נגמר, פעם היינו עורכים כאן "פסים" של הלוך ושוב עם אופנועי ספורט, והנה אני עליו שוב: מתקרב לעיקול הראשון, הימני, הפנייה העיוורת אך המוכרת כל כך, מוריד הילוך, מטה את הגוף ימינה, ואז אני שם לב שמסתכלים עלי במבט מופתע. שכחתי לרגע שאני במכונית ליסינג משפחתית חבוטה עם שני ילדים שלא מבינים מדוע אבא נשען פתאום הצידה. מזל שלא הוצאתי ברך. עוברים את הבסיס של משמר הגבול, חולפים על פני תחנת הדלק ושני השוטרים המשועממים על פנקסיהם שנמצאים שם כמעט דרך קבע. אנחנו כבר שלושה-ארבעה קילומטרים אחרי שעברנו את הפניה צפונה לבית שמש אבל לא מבחינים בשום סימן, נעים עוד מזרחה ואני מתחיל קצת לחשוש, איכשהו לא מסתדר לי כרגע  פיקניק בשטחי הרשות הפלשתינית.

בטוח שזה קורה היום? טלפון נוסף לאיש שלי שמסביר שבהמשך הדרך, בצד הכביש, יש שילוט.

ממשיכים לנסוע, ובסוף אאוריקה. בגובה של ארבעים סנטימטרים מהקרקע תלויה על בזנ"ט דק חתיכת פח שגודלה עמוד A4 חציה אדום חציה לבן, וזהו. שום מילה, שום כלום. זה השלט.

ירדתי לדרך הבוצית ונסעתי עוד קילומטר שניים, מקווה שזה הכיוון, עד שלפתע זה קרה –

כמו נווה מדבר שנגלה לעינינו, בלב היער יש פסטיבל מוטורי:

סככות ודגלים של ספונסרים ורמקולים עם כרוז נלהב, רעש מנועים וריח בנזין, יש מירוץ.

בין העצים משפחות של צופים עורכות פיקניקים, אחרים מעודדים את המתחרים, סרטים לבנים אדומים לסימון השבילים ואופנועים שדוהרים על הקרקע הלחה, איזה יופי.

"איפה זה ישודר?" אני שואל את אחד המארגנים שמחזיר לי מצידו מבט מופתע – זה לא ישודר, זה אפילו לא מצולם.

כלומר –  לא יכולתם לראות אף תמונה מכל הדבר הזה שמולי, מהיופי של תרבות ספורט בהתהוות בטלוויזיה, לא לקרוא עליה מילה בעיתונות הממוסדת, כלומר, כל האירוע הזה לא באמת התרחש.

 

צריך לומר ולהדגיש שמגיעות מחמאות גדולות למארגנים של המרוצים האלו, ליבואנים ולספונסרים וכמובן ובעיקר למתחרים עצמם – מגיעות להם מחמאות על העקשנות, על המקצוענות, על העובדה שהם ממשיכים למרות הכל לעשות את מה שהם אוהבים, ובכל זאת: האירוע הזה שלכאורה אמור להיות משמח מבחינתי, היה למעשה אירוע עצוב שהזכיר לי שוב מה מצבו של הספורט המוטורי בישראל. מצב בו גם  כמעט שבע שנים אחרי שעבר כחוק בכנסת הוא עדיין נעשה בחשכת יערות ובסודיות כאילו מדובר בכת עבריינים מסוכנת.

כל עוד אין באנר פרסום באתר חדשות על תחרות המוטוקרוס הקרובה, כל עוד בעיתון של יום ראשון בבוקר לא מדווחים על המנצח בתחרות האנדורו בסוף השבוע, למרות המתחרים והתחרויות והרשות לספורט מוטורי, כל עוד זה לא קרה אין בישראל ספורט מוטורי.

 

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל