מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית
מוטו פוגש | בחזרה לעתיד עם סטה ג'יברנאו
תמי גורלי
ג'יברנאו הגיע לעולם המוטוGP כמעיין מיוחס ממשפחת אצולה. אך הספרדי, נכד לפרנסס קסביאר בולטו שהקים את חברת הבת מונטסה הונדה ובהמשך את מותג האופנועים בולטקו, לא קיבל יותר מדי הנחות. סטה החל את הקריירה בכלל בטריאל ועבר לכביש רק בשלב מאוחר יחסית – בגיל 18 והתחרה באליפות ג'ילרה בספרד, בגיל 20. ארבעת המרוצים הראשונים של ג'יברנאו באליפות העולם היו כווילד קארד, החל מ-1992 פעם בשנה ואת העונה המלאה פתח כרוכב מן השורה רק ב-1996 – כשהוא כבר בן 24. ג'יברנאו התחרה עונה אחת בלבד ב-250 סמ"ק וטיפס ל-500 סמ"ק כמחליפו של אאוקי הפצוע, בקבוצה של ויין רייני בימאהה. הוא עבר לקבוצת לווין בהונדה עונה אח"כ וב-1999 נקרא להחליף את מיק דוהאן הפצוע וסגר את העונה, בזכות ה-NSR500 שקיבל, במיקום החמישי באליפות. אחרי עונה פחות מוצלחת בשנת 2000, עובר ג'יברנאו לסוזוקי, חובר לטלפוניקה מוביסטאר ורוכב בשבילם שתי עונות, עד המעבר לקבוצת גרסיני הונדה לצידו של דיג'ארו קאטו. המרוץ הראשון של עונת 2003 היה משנה חיים עבור הספרדי, בן קבוצתו נהרג כתוצאה מהתרסקות וג'יברנאו שעד אז לא תמיד שידר רוח קרב, הרגיש לדבריו כאילו היפני מצטרף אליו לרכיבה. עם תחושת המחויבות כלפי קאטו, סיים סטה את העונה הזו ואת זו שאחריה כסגן אלוף העולם, אחרי קרבות נפלאים עם ולנטינו רוסי שבמהלכם גם החברות בין השניים הופכת לאיבה ולמשחקי לחץ שמהם יוצא ג'יברנאו נפסד. ב-2006 עובר סטה לדוקאטי, אך מחליט לפרוש בסוף העונה. הוא חוזר בקצרה למחצית עונת 2009 שבמהלכה הוא נפצע ובזמן שהוא מחלים, פורשת קבוצתו מהאליפות – בגלל קשיים כלכליים.
עד ששב לפאדוק כחבר "סלאש" יועץ לדני פדרוסה במהלך עונת 2017, נעשו הביקורים של ג'יברנאו באליפות העולם לעיתים רחוקות בלבד. סטה פנה לעולם העסקים, השאיר את התחרות מאחור, עד שקיבל בקשה לחזור לחליפת המרוצים והפעם בשביל קבוצת ג'וייס קונטראקט פונס 40, באליפות החשמלית. "היו לנו הרבה אופציות לבחור מהן אבל חשבנו שלבחור בסטה לאליפות המוטוE, זו החלטה נכונה בגלל שזו אליפות חדשה, בזכות הניסיון שלו, כי הוא סגן אלוף העולם פעמיים במוטוGP ואני סבור שיש לו את היכולת לעשות עבודה טובה עם האופנוע והטכנולוגיה החדשה. ברור שהשתתפות של רוכב כמוהו נותנת לנו ולאליפות מעין חותמת נוטריון ואישור להתקדם בהמשך", מספר רוכב העבר והבוס החדש-ישן של ג'יברנאו, סיטו פונס. "הוא בכושר, לא רק גופנית אלא גם בכושר רכיבה טוב – כי הוא רוכב, הוא מתאמן והוא רגוע. בזכות ההיכרות שלי איתו, אני יודע שהוא מוכן. כששאלתי אותו מה היא ההחלטה שלו, וידאתי שהבחירה שלו להשיב בחיוב להצעה שלי זה כי הוא באמת מוכן ואם יענה בשלילה זה כי הוא מרגיש שאינו כשיר דיו לבצע את המשימה. מאחר והחליט ללכת על זה, אז זו ההחלטה הנכונה ללא כל ספק". אם יש מישהו שמכיר את הרוכב הזה, זה פונס. ההיכרות ביניהם גולשת הרבה מעבר למסלול וכוללת חברות ארוכת שנים בין המשפחות של השניים וכאיש עסקים ממולח הוא ידע גם איזה רעש תעשה חזרתו של ג'יברנאו מהבוידעם לרמה העולמית. גם מוטו פוגש התיישבו לשיחה עם הרוכב אחרי שניערו את כל האבק ואת ענני ההתרגשות.
זה עשור שלא התחרית
"האמת זה יותר מעשור, מאז 2006, כי בעונת 2009 שוכנעתי לעשות משהו שהיה שגיאה. כל הפרוייקט היה שקרי, שום דבר שהם אמרו לי לא היה נכון. אפשר לומר שפרשתי ב-2006. אין לזה ממש קשר לקריירת המרוצים שלי כי זה לא היה פרוייקט שהייתי צריך להסכים לו. אבל עם זאת למדתי המון וזו הייתה התנסות.
למדתי שעליך ללכת אחרי הקול הפנימי, אבל מסתכל על זה כעל ניסיון חיים ואנחנו פה בשביל ללמוד. אז אפשר לחשב שעברו הרבה שנים שבהן לא התחריתי, הרבה שנים שאני לא ב"מצב תחרות" ואני אוהב אתגרים. את החיים אני מנהל מאתגר לאתגר, אבל אני נשבע שמעולם לא חשבתי שזה יקרה. בגיל 46 להיות כאן ולהנות כל כך, אני נהנה כעת לפחות כמו שנהניתי בתקופה הכי טובה שלי במוטוGP כי אני מקבל את זה באופן שונה. אני מאושר להיות כאן, אני שמח להביא לאוהדים ולקהל מידע והסברים לגבי מה שאנחנו עושים, התהליך, אני רוצה להיות חלק מהעידן החדש שאינו רק קשור במרוצים אלא בתעבורה וזה מאפשר לי להיות במקום מאוד מסוים שאלמלא הייתי לוקח בו חלק, לא הייתי יכול לחוש את כל מה שאני עובר כעת. אני מאוד שמח, כל פעם שאני יוצא החוצה אל המסלול אני לומד משהו, בכל פעם אני נהנה ובכל פעם שאני מגיע לפאדוק, אני חושב לעצמי כמה כל זה מגניב. אז נכון שכרגע, אחרי כמה ימים רחוק מהבית, כל מה שאני רוצה זה ללכת לראות את התינוקת שלי כי אני אוהב אותה כל כך, אבל זה מאוד נחמד, אני נמצא בשלב נפלא בחיים שלי".
רוב מנהלי הקבוצות מספרים שהם אומרים לרוכבים שלהם פשוט לצאת החוצה וליהנות, נשמע שבמקרה שלך, זה באמת ככה
"בשבילי זה בדיוק כך. זה פשוט נפלא כי זה שלב אחר עבורי, אף אחד לא מצפה שאהיה באמת כמו לפני שנים. לא אני ולא הקבוצה. אני יוצא החוצה למסלול, נותן לכולם לעבור וחושב לעצמי כמה זה 'קול', " הי, אני על המסלול עוד הפעם" זו גישה שונה לחלוטין. אני כמובן אדחוף עד המקום שבו אני חושב שאני יכול לדחוף. בטח שאני לא רוצה להיות גרוע או איטי, אבל זה צריך להיות תוצאה של הנסיבות. אני לא אלך על משהו שאני חושב שכרגע אני לא מסוגל לעשות, אני אומר זאת אפילו בקול רם "אני לא מסוגל לרכוב כמו שאני יכול". אני יודע לאן אני יכול להגיע ואני עדיין לא מסוגל לעשות את זה כרגע כי צריך לעבור תהליך, אני לא רוכב מאז… 13 שנים. איך אפשר לצפות ממני שאבוא ואהיה מהיר על ההתחלה? זה לא אומר שכל השאר ממש לא טובים?"
אז אתה נותן לעצמך זמן להיכנס לזה?
"ברור שסיטו (*פונס בעלי הקבוצה) רוצה שאהיה מהיר, אבל הוא ביקש שאבוא לכאן, אז הוא יודע מי אני ומה אני. אני מבין אותו ואת כל מי שמצפה לתוצאות, אבל זו לא המלחמה שלי. המלחמה שלי היא לצבור ניסיון ואני אעשה מה שהחיים יובילו אותי לעשות. אני לא מוכן כרגע להתחרות ולכן בהקפה הראשונה הייתי איטי, נתתי לכולם לעקוף ואז חזרתי לתקוף. זה מסוכן אם אתקוף בשלב שאיני מוכן. הייתי מהיר בהקפות האחרונות וכך אני רוצה להמשיך".
אתה מתכוון שהתחושה עוד תגיע?
"כרגע סגנון הרכיבה שלי על המסלול, ללא שום קשר לזה שהיה לי בתקופה שבה התחריתי, שונה לחלוטין. אני מחבר את זה ביחד עם העובדה שלא התחריתי 13 שנים, עם המנטליות שלי כרגע שאני מרגיש לא מוכן, כך שאני לא מעוניין לרכוב כמו שעשיתי בזמן המוטוGP, הסגנון שלי שונה. לילה ויום.
עם האופנועים האלו מהירות הפנייה צריכה להיות מאוד גבוהה, צריך לסמוך מאוד על הצמיג הקדמי, לשחרר את הבלם בתוך הפנייה, זה שונה מאוד ממה שהיה בעבר והאופן שבו הייתי משתמש ומחליק את האחורי, לכן אני יודע שאני עדיין לא מוכן. זה יהיה מטופש מצידי להגיד שאני מוכן והאופנוע לא בסדר. לא, אני החלק האיטי כרגע בכל זה, אבל ממש לא אכפת לי לומר זאת. אני לא מתבייש או שונא את עצמי. אני יודע שהיה לי המון כישרון ונלחמתי על אליפויות, אבל זה נגמר. האם זה אומר שאני לא עובד קשה בשביל להצליח? לא, מה פתאום, אבל ההצלחה היא תוצאה. אז, זה היה שנים של ניסיון וכעת עלי להכניס לתוך השלם את עצמי, אני צריך להתאמן פיזית ובראש ולבנות את כל החבילה".
אתה איש "ירוק"?
"על כולנו להביע ולרצות להיות "ירוקים", אבל זה לא משהו שנוכל לעשות ולשנות מהר ולא צריך לומר אותם רק כדי שיהיה לנו נעים באוזן. ישנם עדיין הרבה דברים שאנחנו לא יודעים אם אנחנו באמת "ירוקים" בהם, למשל כיצד נפיק את כל האנרגיה? אנחנו צריכים לבוא עם רעיונות ופתרונות ולא רק לקפוץ על הטרמפ ולצעוק שאנחנו ירוקים, כי ככה לא נזוז לשום מקום. הנה מה שקרה בשריפה בחרז – כשאנחנו שמים את כל הקלפים במקום אחד. לאן הולכת כל האנרגיה שאנחנו מייצרים? 30% ממנה הולכת לאיבוד עוד לפני שהתחלנו, האם אנחנו משלמים על מה שאנחנו מייצרים או מה שאנחנו מקבלים לבסוף? איפה נשים את כל האמצעים לייצור חשמל? זה מאוד נחמד שכולם אומרים "אנחנו הופכים ירוקים" אבל אני לא בטוח שכולם יודעים מה היא המשמעות של הדברים".
אז כל זה זה רק מרוצים עבורך?
"ממש לא, זה אמנם מרוצים בשבילי, אבל אני סבור שעל כולנו לעשות התאמות כדי לשפר את המציאות וזה חלק חשוב.
כל התעשייה הזו ממנה אני מגיע תשתנה, כי אם כולנו מתקדמים לכיוון החשמלי, היצרנים הגדולים בתחום התעבורה כמו מרצדס או פרארי, חלק גדול מה-DNA שלהם זה הצליל והכוח שמתפרש ממנו וזה אומר שהתעשייה תשתנה ואני רוצה להיות חלק מזה, אני רוצה להבין אותה ואני אפילו מקדם כל מיני פרוייקטים מכאן, אני עדיין בתהליך סגירה ועובד על זה, אז זה עדיין חסוי. חוץ מזה שהאופנועים הללו ממש כיפיים".
מה סבא שלך היה חושב על זה?
"אני לא יודע כי הוא היה בעל חזון ותמיד הוביל את הדרך בתחום, אבל אז היה קל יותר להוביל. כעת, הטכנולוגיה וכל האספקטים בתחום זזים מהר יותר ממה שאנחנו רואים וכל מה שאנחנו עושים כרגע – רואים את זה בצד השני של העולם, אין סודות יותר בעסקים ובחיים. אין לי אינסטגרם, אין לי דף אישי – רק מקצועי, החיים שלי הם שלי ואני רוצה לחלוק עם כולם רק את מה שקורה על המסלול ומה שאנחנו עושים ואת ההרפתקה החשמלית הזו".
אתה מתחרה מול רוכבים בני מחצית גילך, קפירוסי שהתחרת מולו, הוא האחראי על הבטיחות ונותן לך הנחיות. זה מוזר?
"ברור שזה מוזר ושלגיל יש חשיבות, אבל אני רוצה להתמודד עם זה. אני רוצה לאתגר את זה ולכן צריך להתמודד עם האתגר באופן חכם ובמודע. ואני לא עיוור, אבל אפילו העיניים שלי לא רואות כמו בעבר ואני צריך למצמץ וזה אף פעם לא קרה… פעם ראיתי טוב, אבל ככה זה, אלו החיים ואני לא יכול להתנגד לזה. התגובות שלי אינן כמו כשהייתי בן 20, אני לא רק בן 46, גם הפסקתי להתחרות לתקופה וחיי כרוכב מרוצים היו הרבה זמן 'על המדף'.
לחזור להתחרות זה כאילו להעיר את השדים מבפנים, לכולנו יש שדים, לא רק לרוכבי מרוצים ואנחנו צריכים להסתכל להם בעיניים.
לשמחתי, תמיד שמרתי על כושר וזה די מזלי שהמרוץ אורך רק כשבע הקפות וגם שאין הרבה סבבים, כי אחרת לא הייתי לוקח בזה חלק. האמת, כבר הציעו לי כמה פעמים לחזור להתחרות ותמיד אמרתי לא. הפעם, החלטתי אחרת בזכות הטכנולוגיה החדשה – כי אני היום היחיד שהתחרה בשתי פעימות, ארבע פעימות ואופנועים חשמליים ואף אחד חוץ ממני לא יכול להגיד את זה".
גם ניקולה גוברט וגם סיטו פונס אמרו שהם שמחים שאתה פה בזכות הניסיון שלך
"בטח שאני שמח שהשם שמזכירים בהקשר לידע, זה שלי. זה כבוד עבורי שזה מה שהם אומרים, בטח כשיש באליפות הזו הרבה רוכבים חזקים וטובים כמו דה פונייה, דה אנג'ליס, קנפה, טרול ועוד".
ויש כאן גם הרבה צעירים, איך אתה רואה את הדור הצעיר של הרוכבים שאתה מתחרה מולם כעת?
"הכל כל כך שונה, הדור הצעיר עמוס בכל כך הרבה אינפורמציה וזה לפעמים אפילו קצת מסוכן, קשה להתרכז עם כל כך הרבה דברים שרצים בראש, צריך למצוא את הדרך כיצד להתנקות ולהתמקד. אין קשר לגישה שבה היינו בוחרים אז, זה עידן דיגיטלי. אני אנלוגי והם דיגיטליים. אם מסתכלים לעתיד – אני יכול לראות את דור העתיד מתחרה על אופנועים רק במחשב ואפילו לא מגיעים למסלול, להתחרות בבית מול מישהו בצד השני של העולם".
להיות איש משפחה גם שינה את הגישה שלך?
"כן, כי אני פשוט רוצה הביתה לראות את הבת שלי, אני מתגעגע אליה המון וזה רק ארבעה סופי שבוע, אבל עם זאת, אני מרוצה שהבת שלי יכולה לראות אותי מתחרה, טוב לי, אני פשוט שמח להיות פה".
זה גם מוזר להיות פה חזרה?
"זה מוזר לראות את החליפה עם השם שלי רקום על התחת. האליפות הזו מרגישה רומנטית, זה בחזרה לעתיד קצת כי אי אפשר ללכת נגד החיים, נגד האבולוציה. היה לי חשוב להיות חלק בשלב הראשוני כי אחר כך הכל ישתנה ואני עוד לא בטוח אם אני מתכוון להמשיך עוד עונה. גם כשלא הייתי פה, היה עולם המרוצים קרוב תמיד לליבי, אפילו שלצערי לא ממש יצא לי לצפות מאז 2006, גם לא מוקלט, אבל תמיד ידעתי מה קורה כי יש לי לא מעט אנשים בפאדוק שעמם יש לי חברויות ארוכות שנים. אבל בכל פעם שביקשו בשנים האחרונות לראיין אותי בקשר לאליפות תמיד סירבתי, כי אני לא ממש יכול לתת הסבר למה שקורה כאן".
אתה לא אוהב את זה?
"אני כל כך פעיל במהלך סוף השבוע שאני לא יכול לצפות בשידורים ואז רק בלילה אני משלים את האינפורמציה".
אבל היית שנה בפאדוק לצידו של דני פדרוסה
"כן, הייתי כשנה ואז עזבתי מאחר והיה לי פרויקט בבית שמנע ממני לעשות את כל העונה, היו עסקים שהייתי חייב להיות חלק מהם".
אתה די שונה מרוב הרוכבים הפורשים, רובם לא מצליחים או רוצים להתנתק מהאליפות
"אני רציתי לעשות משהו אחר, רציתי לעשות משהו עם החיים שלי ברגע שבו אני נתון במצב שאני חייב להמציא את עצמי מחדש. חזרתי ללמוד, הלכתי לאוניברסיטה, קיבלתי תואר שני בכלכלה ועסקים, רציתי לגלות בתוכי תחומי התעניינות אחרים ועכשיו אני פה ביחד עם השדים".
