מחירון אופנועים מוטו - בגרסא דיגיטלית, בחנויות ובעסקים

מטרו ימין 4
ברקום
מתחת לשורת MENU מטרו
KTM MENU
אבניר קוביה שמאל
הווסקוורנה באנר שמאל
שרקו
מטרו באנר שמאל הכי עליון
קונה אופנוע
סטפן
לרט
תמוז
אישימוטו באנר קוביה שמאל
1 על 1
רפידו
אוגוסטה קוביה הכי עליון
לרט
KTM עליון קוביה
פרפקט קוביה שמאל
ברקום שמאל
הארלי שמאל
מתלה לקסדה
אינדיאן קוביה שמאל
HJC

ווספות כחול לבן

ווספות כחול לבן

התמונות באדיבות מועדון הווספות הישראלי.

רבים לא יודעים זאת, אך ישנן ווספות תוצרת הארץ! טוב נו, לא תוצרת, אבל כן הורכבו בארץ. בשנת 1956 נחתם חוזה בין החברה האיטלקית פיאג'ו, יצרנית הווספה, לבין חברה ישראלית המוכרת מתחומים נוספים בענף הרכב הישראלי, חברת "קייזר-פיזר". במסגרת ההתקשרות בין השתיים סוכם כי הווספות יגיעו לארץ מפורקות וצבועות בצבע יסוד, הקטנועים יצבעו ויורכבו בארץ.

באותם שנים מדינת ישראל של תקופת הצנע רצתה לעודד תוצרת כחול לבן לחיזוק הכלכלה והתעשייה, המוטיבציה הייתה הטבות מס.

המפעל הוקם בצפת והועסקו בו 13 פועלים, שמונה עסקו בהרכבה שניים בצביעה ושלושה עסקו בעבודות כלליות. על מנת להוזיל את העלויות, האביזרים הנלווים היו גם כן מתוצרת מקומית – החל מכיסאות וריפודים, גומיות, צמיגים, עיטורים כבלים ועוד. הווספות הישראליות אופיינו לרוב בצביעה בשני גוונים: הגוף בצבע אחד, לרוב כסוף, הכנפיים והכידון בצבע אחר כגון ירוק, כחול אדום ועוד. יש לציין כי גם נצבעו בארץ ווספות בצבע אחיד כמו באירופה, שם שווקו הווספות שנצבעו במפעל פיאג'ו במספר צבעים יחידים.

סה"כ הייצור הסתפק ב- 10 קטנועים ביום.

חברת עופר (היום אבניר) החלה בייבוא הווספות בשנת 1963 עם דגמים יוקרתיים יותר אשר נמכרו כמקביל ה- VBB הזולים שהורכבו בארץ ושווקו על ידי "קיזר פייזר". רק בשנת 1967 חתמו אבניר עם פיאג'ו על בלעדיות.

סה"כ הורכבו בארץ מספר דגמים כגון התלת-ווספה, ווספות עם כידון אופניים (פנס למטה ופנס למעלה) ועד לדגמי ה- VBB ההמונית שהשיווק שלה הסתיים בשנת 1967.
.

לצערנו הרב ישנם חורים רבים בהסטוריה, בעיקר עקב חוסר רישום ותיעוד, לא ידוע כמה כלים הורכבו בארץ ומתי ההרכבה באמת הסתיימה.
וצערנו הרוב הגדול של הכלים גם לא שרד (למעט ה-VBB שישנם יחסית פריטים רבים שלה).

בתיקווה שיבוא יום וחברת פיאג'ו העולמית תפתח את הארכיונים שלה או לחילופין ארכיונים ישראלים וישפכו קצת אור על הנושא.
.

גלריה

9 תגובות ל ווספות כחול לבן

  1. שלום,
    הייתה לי וספה משנת 1960והייתי נוסע כל יום מקרית גת ללמוד באשקלון, כשהכביש היה עדיין מתקופת המנדט הבריטי. הייתי בטוח שהוספה שלי הייתה איטלקית מקורית, עכשיו אני כבר לא בטוח.. לא זוכר פרטים על הקניה קיבלתי אותה מתנה בגיל 16.

    • גיורא, המשפחה שלי הייתה בשנים האלה בקרית גת.

    • היא כן הייתה איטלקית, המנוע והבודי יוצרו באיטליה.
      רק ההרכבה נעשתה פה.
      נשמח לראות תמונות אם ישנם.

  2. למי לא היתה באיזו שהוא שלב וספה? קלאסיקה אמיתית

    • הכתבה הזאת היא לא נוסטלגיה, היא פרסומת ושיר הלל לעופר אבניר, שכבר אז(לפני האסון שנקרא מטרו מוטור) היתה מונופול חזק שמנע תחרות. ליאור, אתה רוצה נוסטלגיה? בבקשה, קבל: באותה התקופה היו כמה למברטות, ושאריות BSA מהמנדט הבריטי. היה גם את המפעל הישראלי שייצר טילון, משהוא שקרוב לקאב(עם גלגלים גדולים). הטילון המצליח נבנה בקיבוץ צרעה עם מנוע זקס גרמני, לכן כנגדו ייבאו עופר(אבניר) את הבוקסר, כי כבר אז מונופול היה IN, ותחרות בוספה המצ'וקמקת והמסוכנת עם הגלגלים הקטנים היה OUT. הרי אם יש טילון שמצליח, עופר היו צרכים להביא בוקסר במחיר טורפני כדי להרוס את הביקוש העולה לטילון(וזה מה שהם עשו). היה גם טפטוף יבוא של טריומף ו- BSA בכמויות קטנות, כדי לא להרגיז את עופר(אבניר). היה גם רביט(עם איתות ומתנע חשמלי), והיה הינקל, שניהם דמויי למברטה. הכל בכמויות קטנות, כדי לא להרגיז את עופר(אבניר). בדיוק כמו היום, רק שהיום אין מונופול, יש מצב הרבה יותר גרוע, יש קרטל, ומי שמרים את הראש חוטף מהבריונים של גדי אבירם(מטרו מוטור) יופי יופי. הקלסיקה היחידה בישראל היא שמשנות ה- 50 שולט בענף האופנועים מונופול, שהפך בשנות ה- 80 לקרטל, קרטל ששם לו למטרה להרוס את ענף האופנועים בישראל. זה מה יש.

      • וואוו. תודה תגובה מאלפת מהטובות שקראתי בחיי.
        שאפו.

  3. תסמונת סטוקהולם – היא תופעה שבה אדם המוחזק בכפייה בידי אנשים זרים, מפתח אמפתיה והזדהות נפשית עם האידאולוגיה והמעשים של האנשים המחזיקים בו.

    אילן, אתה צריך טיפול. הוספה הייתה חרא של כלי. הוספה עדיין היא חרא של כלי. עד היום הקרטל מטרו-אבניר דוחף לציבור הצרכנים קטנועים מסוכנים עם גלגלי קטנים, ואחר כך הקרטל החרא רץ לספר בתקשורת שזה מה שהישראלים רוצים. כאשר היבואן החרא, מביא כלי חרא, הוא לא משאיר לנו הרבה ברירות, ואז אנו קונים את החרא, ועוד אומרים כמה הוא טוב. קיצר, תסמונת סטוקהולם. עכשיו אני הפרט מה כל כך חרא בוספה:
    1. הברקס הקדמי שלה היה אסון, אופנוע בלי ברקס קדמי זה אופנוע בלי ברקסים בכלל. לא ניתן היה לבצע איתה בלימות חירום.
    2. הגלגלים היו קטנים, הגומי של פעם היה עם אחיזה עלובה, והוספה החליקה כמו סבון באמבטיה. היה סכנת נפשות לרכב עליה מהר.
    3. הוספה בכלל לא הייתה אמינה, לכבלים הייתה נטייה מוגזמת להיקרע, כבל גז, כבל קלאצ', שני הכבלים של ההילוכים. הכבל היחידי שהיה חזק היה של הברקס האחורי. עד היום אני זוכר את הקטע שבו נסעתי עם מכסה מנוע בארגז, ויד ימין המושכת בכבל הקרוע ישירות מהמנוע. כשהייתי חולה, הייתי בטוח שזה גאוני שאפשר לתפעל גז בצורה כזאת ולא להיתקע בדרך. גם חשבתי שזה גאוני שניתן לבצע תיקוני דרך לשאר הכבלים, אז החזקתי בתא הכפפות סט כבלים. היום אני בריא. זה לא גאוני, למצב כזה קוראים אמינות בתחת.
    4. הקטע של החלפת הילוכים ביד היה לא נוח בכלל.
    5. הוספה בהגדרה הייתה רחוקה מאיזון, ובגלל העומס של המנוע, שהיה מחובר משמאל למרכז השלדה, היו רוכבים עילה באלכסון, עם הטית גוף לכוון הנגדי. מה שפגע גם ביציבות וממילא בבטיחות.
    6. מנוע שתי פעימות זה מסריח, וכל הזמן היה את הקטע ההזוי הזה של התדלוק בתערובת שמן דלק. הזוי. (להשוואה: הקאב של הונדה היה עם מנוע 4 פעימות כבר משנת 1957).
    6. להרכיב סירה זה היה הרע מכול העולמות. אפס בטיחות, אפס יכולת בלימת חירום, אפס יכולת מעבר בין מכוניות. הקרטל דחף לאנשים את החרא הזה, ואנשים קנו. ככה זה כאשר לקרטל יש שילטה באמצעי התקשורת , בפרסום, כי ככה הוא יוצר שליטה בדעת הקהל. אני קניתי ווספה עם סירה, והדבר הראשון שעשיתי אחרי חודש זה היה לזרוק אותה לחירייה.
    ואפשר להמשיך…
    7. איך קראו לזה "האוטומט". גם כן איזה פטנט מטומטם, שהיה צריך להחליף כדי שההילוכים לא יקפצו ממקומם.
    8. הבדיחה על הגלגל הרזרבי. חחח…אני לא זוכר שהיה לי בכל שנותי אופנוע עם כל כך הרבה פנצ'רים כמו בוספה. לדעתי גלגלים קטנים אוספים מסמרים בייתר קלוט, אין לי הסבר אחר. רק אל תנפנף לי בגלגל הרזרבי כיתרון, כי זה מרתיח אותי!
    ויש עוד, אני יעצור כאן.

    אילן, אני השתחררתי מזיבולי המוח של מטרו-מוטור ועופר-אבניר, בקרוב גם אצלך. בהצלחה!

    • איזו תגובה מושקעת סחתן, כל מילה בסלע! רק שכחת את הבסיס, לא?

      הוספה תוכננה להיות כלי עממי, וזול, לא סתם זול, כמעט בחינם. ככה בכל מקום בעולם. חוץ מבישראל, שם עופר עשו מהוספה זהב(נוכלים בני נוכלים). גם היום(2017) קימקו מובי בסיסי נמכר במחיר של זהב, כי עם הזמן הנוכלים רק השתכללו, והפשע תפס מקום של כבוד. בישראל בואך שנות השמונים, כל מה שהיה לקנות, חדש או ישן, היה עדיין וספה, ווספות גרוטאות בני יותר מעשר שנים נמכרו בשנות השמונים במחירים של זהב, ותחת התדמית השקרית של אמינות ב- 100%(אמרתי נוכלים?). אם הוספה בישראל הייתה עולה גרושים, כמו בכל העולם, לא הייתה מתלונן. בעולם יש עדיין וספות זולות כמו זבל, לכן ערכן בשוק האספנות נמוך עד כדי מצחיק, למעשה ערכן אפס(למעט איזה דגם וחצי, שהם באמת נדירים, וערכם במקסימום עשוי להגיע ל 20 אלף ש"ח, רק 20 אלף ש"ח, שזה לא תג מחיר רציני לאספנים מקצועיים, לאמור, גם זה לא נחשב לאספנות, סתם גימיק). רק בישראל אנשים קונים גרוטאות בנות 30 שנה, לא לאספנות, כדי לחמוק מביטוח החובה הרצחני. הם לא יודעים, ומגלים באיחור, שהאמינות בתחת, ואת כל הכסף שהם ביקשו לחסוך על הביטוח, הם משקיעים במוסך, שנאמר: פריירים לא מתים רק מתחלפים.

  4. על ווספה עשיתי ווילי ראשון. יאללה לירן מתי תעלה כבר על אופנוע אמיתי הא?

תגובות

אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל 2