מחירון אופנועים מוטו - בגרסא דיגיטלית, בחנויות ובעסקים

קיוואי בנלי
ברקום
מתחת לשורת MENU מטרו
אינדיאן ימין
הווסקוורנה באנר שמאל
אבניר קוביה שמאל
שרקו
מטרו באנר שמאל הכי עליון
קונה אופנוע
רוית דדוש עליון
אישימוטו באנר קוביה שמאל
פרפקט קוביה שמאל
אופנוסנטר קוביה שמאל
תמוז
סטומפ
לרט
1 על 1
לרט
סטפן
הארלי שמאל
HJC
אינדיאן קוביה שמאל
ברקום שמאל
מתלה לקסדה

השרלטן ואני

השרלטן ואני

צילום: רונן טופלברג

אני מתבשל כבר לא מעט זמן עם אייטם מהסוג הזה. מחפש מאיפה להתחיל אותו, איך להגיע לפואנטה. ואז זה מגיע. מישהו, לא משנה מי, מעלה עוד אחד מהפוסטים שלו לרשתות החברתיות, היישר לקבוצות האופנוענים בפייסבוק. אי אפשר לפספס אותו. אני נכנס, קורא, צופה, שומע ונחרד. זה לא משנה מי פרסם, זה לא משנה איפה פורסם, מה שמשנה הוא מהות הדברים שנאמרו שם. וזו לא הפעם הראשונה.

בואו נלך צעד אחד אחורה.
פעם, בתקופת הדינוזאורים, היתה ההיררכיה ברורה: למעלה היו אלה שעוסקים בתחום, אלה שכותבים בו (ותאמינו לי, לא היה קל להתקבל ככתב או כעיתונאי ועצם הקבלה למערכת כבר אמרה משהו וסימנה את אותו אדם כמישהו רציני ומבין עניין בתחומו). אותם אנשים היו מפרסמים את הכתבות והטורים שלהם במגזינים מודפסים וכל ציבור הרוכבים היה רוכש או משאיל את גיליונות הכרומו הנחשקים – וקורא, מעיין, לומד, בולע בשקיקה את המילים. מגזין מוטו, זה שבו אתם קוראים כעת, התחיל גם הוא את דרכו בדיוק באותה צורה, והשמות של אלה שכיכבו בו באותן שנים נטולות אינטרנט ורשתות חברתיות חרוטים לעד בזכרוננו.
זה לא שלא היו פדיחות. בטח שהיו. אבל ההפרדה היתה ברורה לכולם. המקצוען מדבר, אנחנו מקשיבים. צריך היה לעבוד באמת קשה כדי לזכות בכבוד הזה.

השנים עברו, הטכנולוגיה התפתחה, ככל שהתקדמנו והתרחקנו מאותם ימים גם העולם בו אנו צורכים את המידע – ובעיקר איך שאנחנו צורכים את המידע – השתנה. היום אנחנו כבר לא נמצאים במצב שבו קיים רק מקור מידע אחד. במקום שהתורה תהיה מרוכזת במקום אחד, מי שמחפש מידע וידע יכול למצוא אותו באינסוף מקומות.

לכאורה – תופעה חיובית. הרי כך יכול אדם שמתעניין במידע על תחום מסויים לקבל אותו ממגוון מקורות ובכך לשפר את הידע שלו, הלא כן?
בגדול – כן. אין יותר מונופול על האמת ואפשר לקבל מגוון רחב יותר של דעות. נכון?
נכון. אבל עם הקידמה מגיע גם אתגר אחר, לא פחות גדול: בזכות הטכנולוגיה שהפכה את שיתוף המידע להרבה יותר קל ונגיש, יכול היום כל אחד להפוך להיות מומחה מטעם עצמו וככל שהוא צובר יותר בטחון עצמי, כך הוא מושך אחריו יותר ויותר עוקבים, אנשים שמקבלים עדכונים על אותם פרסומים ואפילו מעבירים את המידע הלאה. פעם האידיוט של הכפר היה עומד על ארגז עץ וצועק בקולי קולות, רק מי שהיה עובר בכיכר של הכפר היה נחשף לשטויות שהוא פולט. היום, הכפר הוא גלובלי, הארגז הוא פייסבוק, יוטיוב, טוויטר וכו' והצעקות של האידיוט עוברות דרך האינטרנט לכל פינה של העולם.
אז איך נדע לסנן את האמת משלל הקשקושים? איך נוכל להחליט בעצמנו – מבלי שיש לנו את הכלים המקצועיים הנכונים – מה ומי הם מקורות המידע הנכונים, האמיתיים, המקצועיים?
כשמדובר באדם שהוא מקצוען בתחומו שעושה את עבודתו בצורה מקיפה, הולך וחוקר, מביא, לוקח, מבצע, כותב, מצלם ובעיקר מבסס את הידע שלו על מקורות מידע מהימנים, אז דיינו. ככה זה עובד. באנגלית יש לזה ביטוי מצוין: האדם הופך להיות SME או Subject Matter Expert.

אבל כשיש לנו עסק עם המוני "מומחים" מטעם עצמם שפותחים ערוצי יוטיוב, מצייצים בטוויטר, מפרסמים תמונות באינסטגרם, ומקשקשים את עצמם למוות בקבוצות השונות בפייסבוק ובוואטסאפ, כאלה שממחזרים פייק ניוז שהם קלטו במקומות אחרים ומציגים אותם כאמת לאמיתה – איך נדע אם מה שהם אומרים/מפרסמים/מצלמים הוא אמיתי או לא? האם זה טון הדיבור הסמכותי שלהם? האם זה קול הבאס העמוק שלהם? האם זו העמידה שלהם מול המצלמה? האם אלה תנועות ידיים מוגזמות? האם אלה שימושים בשלל אפקטים ויזואליים ועריכות משעשעות של החומר המצולם? איך נוודא שמה שמקשקש אותו אדם בערוץ היוטיוב שאליו אני רשום הוא אכן נכון, או שאותו אדם הוא אכן יודע, מבין והוא באמת (אבל באמת) מקצוען בתחומו?

ויותר חמור: מה אם אותם מומחים בשקל תשעים משלבים בתוך הפוסטים והאייטמים שלהם כל מיני דברים נכונים, אבל ביניהם צצות כל מיני פנינות חוכמה שגויות? למשל מישהו שמספר כמה חשוב לתחזק שרשרת וגלגלי שיניים, אבל בין דבריו הוא משלב גם פרטים שאינם נכונים ואשר עלולים להוביל לכך שכל מי שמקשיב לו יסגל לעצמו התנהלות לא נכונה בהקשר לתחזוקת השרשרת? מה אם מישהו מתיימר ללמד את הצופים איך לקחת סיבובים בצורה נכונה, אבל תוך כדי ההסברים המשכנעים שלו הוא פתאום מכניס תיאוריות הזויות שלא רק שאינן נכונות, אלא ממש מסוכנות? כאן כבר מדובר על סיכון של ממש – בין אם לנזק מכאני כזה או אחר, ובין אם לשלומו של הרוכב או אפילו לחייו.

אגב, תחשבו על זה. זה בדיוק מה שעושים כל אלה שמפרסמים תיאוריות קונספירציה במגוון נושאים החל מרצח רבין/קנדי, דרך עדויות על כך שישנם חייזרים בבסיסים סודיים באריזונה או הוכחות שכדור הארץ הוא שטוח וכלה בהוכחות שהנחיתה על הירח היא פייק אחד גדול: הם משתמשים בכמה עובדות טכניות או היסטוריות נכונות ואז הופה, בלי שנשים לב, הם משחילים לנו שטויות במיץ שלא היו עומדות במבחן המציאות בפני עצמן, אבל כשהן משולבות בין דברים שהם באמת נכונים, מתחילות גם הן לקבל נופך של אמת. כל מה שצריך זה כמה אידיוטים כאלה, כמה ערוצי יוטיוב עם אחלה אפקטים וההמון הנבער ייקח את זה משם הלאה.
לא פשוט.

נכון, ברור שישנן סוגיות על הפרק שבהן יש מגוון גדול של דעות. וכמו חור של תחת, לכל אחד יש את הדעה או העצה שלו וזה בסדר גמור. לדוגמה, אם אני צריך להחליט איזה אופנוע לבחור לעצמי ואני משתמש במבחני דרכים מצולמים או כתובים על מנת לבסס את ההחלטה שלי – מילא. הרי יש לי שיקול דעת שאני יכול להפעיל, אני יכול לקחת רכיבת מבחן בעצמי, אני יכול למדוד, אני יכול לקבל החלטה מושכלת.
אבל כשמדובר על טכניקות רכיבה ספורטיבית, על אלמנטים של שליטה באופנוע, על תחזוקת בלמים, על בחירת צמיגים, על החלפת שרשראות ורכיבים אחרים – כאלה שיש להם משמעות בטיחותית מהמעלה הראשונה, שטיפול או תחזוקה לא נכונים בהם עלולים לגרום לפציעה של ממש ואף מעבר לכך – כאן כבר טמונה סכנה מהותית שחייבים להתריע בפניה.
הצופה, המאזין, או הקורא – כולם חייבים להפעיל שיקול דעת אמיתי ונכון לסינון כל הבולשיט וזיהוי, מיקוד ובידוד של מה שאמיתי ונכון. את החארטה אני צריך לשים בצד, אני צריך לצרוך את המידע שלי ממקורות אמינים ומקצועיים.

אבל היי, איך אדע מה אמיתי ונכון?
ניקח מקרה אחד כדוגמה, בו מפרסם אדם סרטון ביוטיוב (ומפיץ את הלינק אליו בכל קבוצת רוכבים אפשרית), בסרטון הוא מסביר לצופים איך אפשר, בקלות רבה, להחליף רפידות בלם לאופנוע ספורטיבי, הוא גם מבטיח שזה ייקח לכם רק חמש דקות (ונשים לרגע בצד את השאלה האם החוק בישראל מחייב שכל טיפול במערכות בטיחות יתבצע אך ורק במוסך מורשה, כיוון שלצערי, גם אם חוק כזה קיים – הוא אינו נאכף על אנשים פרטיים).
נתבונן בסרטון הזה בעיניים בלתי מקצועיות: אם הבחור מדבר בצורה סמכותית על מערכות בלימה ומספר לי שניתן בקלות להחליף רפידות בעצמי בבית בחמש דקות, אולי הוא צודק? אולי זה באמת כל כך קל? איך יכול הרוכב הצעיר, זה שמעולם לא עשה בעצמו קורס מכונאים, מעולם לא השתמש במפתח מומנט, מעולם לא באמת למד את הנושא – לדעת שמה שהבחור מסביר בצורה משכנעת הוא רק רבע מהאמת ושזה לא מספיק כדי באמת להבין? אם זה כל כך פשוט וקל להחליף רפידות בלם וזה באמת לוקח רק חמש דקות, מדוע לוקחים לו על זה מאות שקלים כשהוא נכנס למוסך מורשה? האם כל המכונאים הם שרלטנים, עושקים וגנבים?

איפה ההבנה של הדרך שבה בנויה מערכת הבלימה? איפה ההסבר לגבי כיוון הפירוק של הקאליפרים? מה עם ניקוי של הקאליפרים? איפה ההסבר לגבי מערכת הנוזלים, הכוסית, האטמים, הגומיות, הצנרת, האוויר או הלכלוך שעלול להיכנס למערכת אם לא מטפלים בה נכון? האם מכניסים את הבוכנות עם מברג פנימה, או שחייבים כלי ייעודי לעניין? איפה נגיעה בסוגי הרפידות, ההסבר על ההבדלים ביניהן? האם כל רפידה שתזמין מאיביי תתאים לאופנוע שלך? האם התוצאה תהיה זהה? האם בלימה עוצמתית יותר היא דווקא דבר טוב יותר בכל סיטואציה ולכל סוג אופנוע? האם יש הבדל בין סוגי הרפידות בהתייחס לזמני חימום ולעצמת הנשיכה? מה זה גלייזינג? איך מזהים תקלות במערכת הבלימה? מה לגבי החיזוק והסגירה של המערכת? איפה מילה על שימוש במומנט הנכון, על לוקטייט אם צריך? והרשימה עדיין ארוכה.

חלקכם בוודאי מכיר את מרבית הנקודות שציינתי לעיל, או לפחות שמעתם עליהן. אבל לצד אלה שקצת מכירים את הנושא, סביר להניח שרובו המכריע של קהל הצופים בסרטון כזה הוא דווקא רוכבים חדשים, צעירים, לא מנוסים, ללא ידע טכני מספיק (שהרי לו היה להם כזה, הם לא היו טורחים לצפות בסרטון הזה מלכתחילה). עבורם, סרטון כזה יכול להיות קטלני תרתי משמע, הם בכלל לא יבינו שמה שהם רואים הוא אוסף גס של חלקי סרטונים שנלקחו ממגוון מקורות (בלי לתת קרדיט כמובן), כזה שאינו מציג את התמונה המלאה. אותם חבר'ה צעירים וחסרי ידע עשויים לחשוב שמה שהם רואים הוא הוא האמת ושהחלפת רפידות בבית באמת לוקחת רק חמש דקות, או שבאמת אין טעם לשלם מאות שקלים לבעל מקצוע שיעשה את זה כי… כי חבל על הכסף. בואו נקנה רפידות מתוצרת חברת "ברנבו" (השגיאה מכוונת) בעלי-אקספרס ב- $0.99, נתקין אותן על הג'יקסר 1000 שלי והופה, הכל טוב.
לא. לא הכל טוב.

אז מה לעשות?
הפעילו שיקול דעת. כמו שאני לא אלך לעשות ניתוח אפנדיציט לעצמי על סמך הסברים של מישהו ביוטיוב, גם כאן חייבת להיכנס למכלול השיקולים שלנו המחשבה ההגיונית שאומרת בצורה מאוד פשוטה: "אל תתעסק במשהו שהחיים שלך תלויים בו, אם אתה לא מוסמך ולא מחזיק בידע המכאני המתאים לכך". רוצה להיות מקצוען? צא, תחקור, תלמד. לך תעשה קורס, תלמד מבעלי מקצוע שעובדים בזה, תהיה רציני. תחשבו עד הסוף, כשיש לכם ספק – אין ספק. לכו לבעל מקצוע, שלמו לו כמה שייקח, תסמכו עליו. תזכרו, אתם לא משלמים להם רק על הזמן שזה לקח להם לבצע את העבודה. אתם משלמים להם על הידע שלהם, על הניסיון שלהם, על מה שהם למדו, על איך שהם עובדים ואתם משלמים להם כדי שאתם לא תעשו טעויות שיכולות להרוג אתכם.
תנסו לסנן, תנסו להיות ביקורתיים (לא שיפוטיים, זה מושג אחר) ותנסו לבודד את המוץ מן התבן. קחו את מה שנכון, את מה שמקצועי, את השרלטנים תשאירו בחוץ.

דניאל פטרי – 'מיצו'

רוכב כבר קרוב ל- 30 שנה על כל מה שזז. מיצו פעיל מאוד בקהילת הרוכבים בישראל, ניהל במשך שנים רבות את 'פורום 8' בתפוז וכן מספר קבוצות פעילות בפייסבוק ו-וואטסאפ. הוא גם אוהב לכתוב על חוויותיו באתר שלו – 'מיצו בדרכים'. מיצו משמש גם כיו"ר מועדון רוכבי דוקאטי בישראל. ביום יום מיצו עוסק בתחום אבטחת המידע, ומרצה בנושא בארץ ובחו"ל.

8 תגובות ל השרלטן ואני

  1. מכל הדוגמאות בעולם בחרת בהחלפת רפידות? כמעט כל מה שרשמת בהקשר הזה לא רלוונטי.
    בסופו של דבר מדובר ב2 ברגי אלן לפתוח ולסגור.. כן גם הילד של השכן בן 8 יכול לעשות את זה.

    • בדרך כלל כשהרפידות שחוקות הפיסטון בחוץ ולפני החלפת הרפידות צריך להכניס אותו פנימה, לוודא מפלס נוזל בלם, לבדוק הזעה, אם משתחרר משהו צריך להחזיר בדרך, לבדוק גומיה בקצה הפין אם יש ולגרז, להכניס את הרפידות החדשות, להחליף את שני הברגים/ בורג יחיד בחדש אם כך רשום בספר, לסגור ידנית בלבד על פי מפתח מומנט, לא בטוח שציינתי את הכל

    • נכון, הילד גם יראה שהמפלס ירד, ימלא נוזל ולא יבין למה הוא לא מצליח לכווץ את הבוכנות. יתכן ויסגור את הברגים בקלות ראש או חלילה יהדק וישכח מזה. בקיצור יש הרבה תסריטים אפשריים למה עלול להכשל עקב חוסק ידע, נסיון ומיומנות.

  2. צודק מיצו כל קקה שיומיים על אופנוע חושב שהוא אלוהים והמציא את הגלגל,משננים כמו ילדים כל דבר מיוטיוב\בלי השכל והרצון בכלל לחקור לעומק דברים,
    קונים ומוכרים כל דבר ש"החבר" שמבין אמר (שהוא בתכלס לא מבין כלום) והחמור ביותר הולכים שבי אחריו גם ברמת הסיכונים האישיים פיזיולוגים,תרבות העדר.

  3. היום כל המידע נפוץ בכל כלי המדיה , ולכן צריך להזהר שבעתיים. הבחנתי בזה בהמלצות לקסדות , דיבוריות , פריטי לבוש , מעילים כיסויים ועוד , המלצות לכאורה שהם פרסום סמוי לחברות. בלי קשר לטיב המוצר , והתקנותו , כולל התאמתו (קסדה – דיבורית) ועוד .

  4. פעם הקושי היה להשיג את הידע, אבל מרגע שהוא הושג, לא נדרשנו ליותר מידי ביקורתיות (ולא שלא היה צריך, גם אז בעלי הכח השתמשו בגישה שלהם לאמצעי פרסום כד לקדם אג'נדה, מוצר או את עצמם) היום הכל נגיש ואנחנו נדרשים לסנן את המידע באופן יותר אגרסיבי. הן מצד חסרי הידע שמייעצים כאילו הם מומחים גמורים (וזה די קל) והן מצד אחרים שמשתמשים בידע שלהם כדי להרתיע, להפחיד ולהגביל. וכאן לצערי, נפלת אתה, מיצו, עם הדוגמה להחלפת רפידות. כי למרות שמדובר במערכת בטיחותית, החלפת רפידות היא אחת הפעולות הבסיסיות שניתן לבצע לבד. זה נכון שזה יכול להסתבך ושמקצוען יוכל לבחון את המערכת בצורה יותר מקיפה. אבל בלי למצמץ, מכונאי יקח מאות שקלים (כדבריך) על עבודה שמצריכה מקצועיות בסיסית ומעט זמן עבודה, ואת זה, אתה מיצו, בתוך אופנוען מנוסה, מצדיק ובכך גורם נזק שאינו שונה בהרבה מעצות של חסרי ניסיון.

  5. רבותיי לא צריך לריב ולהתלהם, אין דבר כזה תיקון בסיסי, יש או נכון או לא נכון.
    על מנת למנוע אלפי דעות שונות וויכוחים, כל מה שצריך זה להוריד מהאינטרנט את הספר מכונאות הספציפי של אותו אופנוע, זה נקרא Workshop Manual או Service Manual בד"כ של היצרן עצמו, ושם יש הסברים מפורטים על כל תיקון וכל חלק באופנוע.

  6. הכל נכון. כמו ללכת לד"ר גוגל ולחפש, ולהאמין שהכל אמת. או להיכנס לכתבה למשל ב YNet ולהאמין שהכל נכון. או להקשיב לפוליטקיאי שמבטיח, נו באמת. אז לא! בהגדרה. אבל איך בכלל נדע איפה אמת ואיפה לא? איך נדע אם מעורב אינטרס או לא? בגלל זה אנשים אוהבים להתנסות ולא להאמין לאף אחד, אלא רק למה שרואות עיניהם. מצוין. הלוואי והייתי יודע לעשות הכל. אז אני לא יודע, והולך למי שכן. ואם הוא לא טוב, אז אני ממשיך לחפש. כנראה שעם הגיל גם מגיעות התובנות. שנה טובה. 🙂

תגובות

אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל 2