חגיגה בשחור ובכרום

את ההארלי הראשון ראיתי איפשהו בכביש החוף, בדרך למסיבת הקיץ של "אומנות אחזקת האופנוע". תוך כדי הנסיעה אני מוצאת את עצמי רוכבת בתוך חבורה קטנה של 5 עד 6 הארליסטים. כולם עם אותו הווסט עם רקמה של איזה מועדון. הרגשה של אמריקה התחילה לדגדג לי בקצות האצבעות.
כולנו יורדים ביחד לכיוון געש, בטח הם מופתעים שאני, קטנוענית שכמוני, יורדת איתם. פונים ימינה ואז שמאלה, עוברים איזה 80 כיכרות (מה נסגר שם?!) ומגיעים לקיבוץ געש. אני נדהמת מהמחזה שנגלה לעיני – למעלה מ-100 אופנועי קאסטום חונים אחד ליד השני, בסדר מופתי, עם רווחים גדולים שמכבדים אחד את השני. זהו, הגעתי לגן-עדן.

אני מחנה את הקטנוע שלי רחוק, שלא יפריע בעין וצועדת לכיוון הפאב. לוקח לי חצי שעה להגיע עד הכניסה. לא כי מישהו הפריע לי או חסם אותי, אלא כי נתקעתי ליד כלים כאלו מדהימים שלא יכולתי לזוז מהם.
אני מתקרבת לפאב ורואה המון אנשים נהנים – פסטיבל בכל גוון אפשרי של שחור עם כרום נוצץ מכל עבר. חלק מהאנשים עומדים בקבוצות עם ווסטים תואמים של מועדון. ממש אמריקה!
אחד המועדונים הוא של Sons of Anarchy. מיד ניגשתי אליהם וסיפרתי להם שזו הסדרה שאני הכי אוהבת בעולם, אז הם הסבירו לי שבאמת יש רשת מועדונים כאלו בכל העולם והם שייכים לסניף הישראלי. גם את החברה של Abyss Ghosts פגשתי, חבורה מדהימה של חבר'ה צעירים, שכנראה מסמנת את דור ההמשך.
אנשים מראים לי את הכלים שלהם, מסבירים לי, מספרים ומתפארים. לכל חלק באופנועים שלהם יש סיפור ואופי ולכל צבע של חלק יש משמעות. לפעמים זה פשוט כי זה יפה ולפעמים זה בהשראת המועדון. לא מעט אנשים התקינו מערכות מוזיקה משוכללות עם רמקולים חזקים, בעיקר על דגמי הטורינג של הארלי, וכולם משמיעים מוזיקה משובחת מהסיקסטיז והסבנטיז. להתמוגג מאושר.

יש אנשים שאומרים שההפגנה בשדרות רוטשילד זה אחד מפסטיבלי אמריקה של העשור הזה. הם פשוט אומרים את זה, כי הם לא היו ביום חמישי בלילה בגעש, במסיבת הקאסטומים המדליקה של עופר מאומנות אחזקת האופנוע.

הגלריה המלאה מהמסיבה עכשיו בדף הפייסבוק של דו"גרי