מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

מטרו ימין 4
מונדיאל MENU
מתחת לשורת MENU מטרו
אינסטגרם
מטרו באנר שמאל הכי עליון
עופר אבניר קוביה שמאל
הווסקוורנה באנר שמאל
קונה אופנוע
לרט
KTM עליון קוביה
rok-straps רצועות קשירה 140
ברקום שמאל
סטפן
לרט
תמוז
פרפקט קוביה שמאל
אישימוטו באנר קוביה שמאל
מונדיאל קוביה
הארלי שמאל
HJC
מתלה לקסדה
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון

מועדון הבורגמן יורד(ת) לאילת

מועדון הבורגמן יורד(ת) לאילת

שרון גולדר

צילום: שרון גולדר

שבע אפס אפס בבוקר, שמיים קצת קודרים ונדמה שאפילו השמש מסרבת לצאת מהמיטה. השעון המעורר מקפיץ אותי והמבט הרדום שלי התביית על התיקים שארזתי בליל אמש. אה, נכון. אני נוסעת לאילת על קטנוע עם חבורה של אנשים שאני לא מכירה. נהדר.
סוחבת את עצמי מהמיטה, מתארגנת, שותה את השוקו (כן שוקו!) של הבוקר ויוצאת החוצה להמתין ללירן, הבחור שהתנדב להרכיב אותי כל הדרך לאילת על בורגמן 400. בדרכי החוצה הולכת בשביל לכיוון הקטנוע ובדרך מסתכלת על אופנוע הספורטיבי שלי ולוחשת לו:
"זה לא מה שאתה חושב, אין לו שום משמעות, אני נשבעת!"

כמובן שארזתי שני תיקים כי אני בחורה ושלושה ימים באילת מצריכים מלתחה שלמה, ובעודי גוררת אותם לכיוון הקטנוע אני תוהה איך לכל הרוחות אסחב עם כל הציוד הזה ואיך לא למדתי לקח מהטיול של מצדה בספטמבר שבו נשבר לי הגב לשניים?
אבל אז לירן לוחץ על כפתור ומרים את המושב של הקטנוע ומחייך. אני מציצה פנימה ועולה חיוך גם על פניי – אה נכון, תא מטען! אז למה לא ארזתי עוד?!
בקיפוץ קל עולה על הבורגמן, מושב רך משענת גב מממ… מעניין, גב זקוף ידיים חופשיות ואין פה שום תנוחות עובריות, מרענן. לירן אומר לי שאוכל לאחוז בו אבל אם אני רוצה יש שתי ידיות אחיזה מאחור ואז זורק:
"הן אמנם לא מחוממות כמו הידיות שלי אבל את זו שרצית להיות מורכבת", "אין בעיה", אמרתי לו בחיוך שאומר "חכה חכה בבית"…

יוצאים לדרך
הגענו לנקודת המפגש בתל אביב, שם כבר חיכו בסדר מופתי קרוב ל-30 בורגמנים שהמשיכו להגיע בטיפות. רוכבים מגוונים, מכל הגילאים, מכל הסוגים, מרקעים שונים, שהדבר היחיד שיש להם במשותף זה הבורגמן. כמעט מיד זיהיתי את ראש מועדון הבורגמנים הישראלי ג'קי חכים. הלכתי אליו, הצגתי את עצמי והדבר הראשון שהוא אמר לי היה "תרגישי בנוח, כולם פה חברים" והוסיף שאם אני צריכה משהו שלא אהסס לפנות אליו. הוא הסביר לי בקצרה את סדר היום ומיד התפנה אל שאר חברי המועדון שפנו אליו עם שאלות ובקשות.
ליד שיירת הקטנועים עמד רכב סיוע של "עופר אבניר" שמעניקה תמיכה צמודה לפעילות המועדון ובקבוקי מים חולקו לכל המשתתפים. כעבור כמה דקות של מינגלינג בין הכלים והאנשים והמון חיוכים ג'קי כינס את כולם לתדרוך לפני היציאה. הוא הסביר על המסלול, על מה מצפה לנו ובעיקר על כללי בטיחות וזהירות, למרות שאין זה הטיול הראשון של המועדון.
כשדיבר על רכיבה בטוחה ומדורגת ואני גיחכתי קצת בלב. אני גם יוצאת לטיולי מועדון עם האופנוע שלי, ובטיולים שאני יוצאת אליהם יש פחות כלים ותמיד יש בלאגן אחד גדול. איך הוא מצפה מתשעים איש רכובים על שישים ומשהו כלים להתנהג בהתאם ולשמור על רכיבה מדורגת כל  הדרך לאילת? זה לא ריאלי חשבתי, אך לא ידעתי שהייתי צפויה להתבדות.
כולם עמדו והקשיבו למה שיש לג'קי לומר ותוך דקות ספורות כולם היו על הכלים, לבושים היטב ומוכנים לצאת. וכך, כמו אמא אווזה, בסדר מופתי ומדורג בשיירה אחת כאשר ג'קי בראשה, יצאו הבורגמנים מן החניון והמסע החל.

בנקודת המפגש הראשונה שלנו במעלה אדומים חברו אלינו עוד חברי מועדון. הסתכלתי סביבי וזה היה פשוט מדהים לראות כזאת כמות של כלים. ג'קי ערך היכרות קצרה בין חברי המועדון החדשים, וגם ביני לבין שותפתי לחדר לשלושת הימים הקרובים, הסביר קצת על המשך הדרך ועל תחנת התדלוק הבאה כדי שנוכל להיערך בהתאם והכריז כי עוד 10 דקות יוצאים דרומה.
זה השלב שבו אנשים התחילו להתעניין ושמו לב שאני לא מצלמת סתם בשביל הכיף והתחילו לשאול מי אני ומה אני עושה והאם אני חברת מועדון חדשה. הסברתי להם שאני בכלל לא מפה ונשלחתי לכאן בעל כורחי אבל כשציינתי שגם אני רוכבת ושבבעלותי אופנוע ספורט הסכר נפתח והשיחות זרמו. כמעט כל מי שדיבר איתי שיתף אותי בחוויה אחת או שתיים שהייתה לו באחד הטיולים והתפאר בוותק שלו. מהחיבוקים, החיוכים והדאגה שלהם אחד לשני והבדיחות האישיות ניכר היה שהמועדון הזה מלוכד מאוד. טוב, לא ממש אישית כי כולם הבינו חוץ ממני, אבל מיד דאגו לעדכן אותי במידע הנחוץ כדי שלא ארגיש מחוץ לעניינים.

המשכנו בדרך והסדר המופתי המשיך ללא דופי. השיירה המרשימה גררה אחריה את מבטיהם של עוברי האורח והנהגים. אמנם כל הכלים הם בורגמן אבל לכל אחד יש טאצ' אישי משלו, תוספות ואיבזור, מערכות שמע מפוארות, ארגזים ומשענות מעוצבות, קישוטים ואפילו ראיתי חלק נכבד מהם שמתהדר במדבקות שמעידות על טיולים ברחבי העולם שערך המועדון, כמו טיול המועדון לאיטליה עליו סיפרנו בעבר בדו"גרי.

היי דרומה
את הדרך לאילת עשיתי המון פעמים, אבל אני חייבת להודות שזו הפעם הראשונה שהתאפשר לי באמת לראות את הדרך כמו שצריך. עם המוזיקה שהתנגנה מהבורגמן שלידי, הרוח בפניי והשמש המלטפת הרגשתי כמו בסרט. הגענו אל האתר התיירותי שנפתח לקהל לא מזמן "קסר אל יהוד" שם ישבנו והקשבנו להסבר על המקום מפיו של שמואל, או יותר נכון שמיל, בעל בורגמן ומדריך מקצועי שנתן לנו קצת רקע והפגין ידע רב בהיסטוריית ארץ ישראל ולא הייתה שאלה שלא הייתה לו תשובה עליה.

המשכנו בדרכנו לכיוון אילת, כבר כמה שעות טובות שאני יושבת על הקטנוע ואני תוהה מתי ואם בכלל יתחילו להגיע כאבי הגב שאני כל כך רגילה אליהם. עדיין לא.
בצהריים עצרנו על הדרך בנקודת מצפה על הערבה, שם הצוות של "עופר אבניר" דאג להביא לנו כמות בלתי נידלית של כריכים מגוונים מארומה ושתייה קלה. השעה הייתה כבר 2 וחצי בצהריים והתחלתי להרגיש  איך העייפות משתלטת עליי ולא יכולתי שלא להתפעל מהערנות של שאר חברי הקבוצה שניצלו כל עצירה וכל התאגדות של אנשים כדי להריץ בדיחות ולעשות רעש. הרבה רעש, היה משעשע.

השמש מתחילה לשקוע ומלונות אילת נראים באופק. העיר פשוט עצרה מלכת למראה השיירה ובאותו סדר מופתי שיצאנו מתל אביב כך גם הגענו אל מלון האסטרל ווילג'. בקבלה כבר חיכו לנו עם מפתחות החדרים כדי שלא נתעכב יתר על המידה.
אביטל, הבחורה המקסימה שחלקתי עימה חדר, ניגשה אליי והביאה לי מפתח ואפילו עזרה לי עם הציוד והתמקמנו לנו בחדר. קצת קשקשנו והתוודענו ובעיקר דיברנו על מי נכנסת למקלחת ראשונה. לאחר מקלחת מבורכת ומנוחה קלה החלפנו את מדי הקרב התבשמנו ויצאנו שוב בשיירה אל חוף הים שם חיכו לנו שולחנות ערוכים במפות לבנות וקייטרינג עם שפע של אוכל. ברוך, או יותר נכון ביבי עבור חברי המועדון, היה אחראי לחלק האמנותי של הערב והפתיע אותנו עם קולו הענוג כשהוא שר לנו לאורך כל הערב.
בעצם, כשאני חושבת על זה, אני הייתי המופתעת היחידה כי חברי המועדון מכירים היטב את הנפשות הפועלות. עברתי בין השולחנות כדי לצלם את חברי המועדון ויצא שפשוט פתחתי בשיחה קצרה כמעט עם כולם. כמעט כולם שאלו אם אני צריכה משהו ושאלו איך אני מסתדרת. הרגשתי כאילו אני עוברת הליך אימוץ וזה גרם לי לחייך כל פעם מחדש. באיזשהו שלב גם התחילו זיקוקים מרהיבים והתזמון שלהם לא היה יכול להיות טוב יותר.
יום ארוך, מאוד ארוך, הגיע אל קיצו. עייפה מאוד גררתי את עצמי חזרה למלון, מדדה לכיוון החדר, כשבראשי אין מחשבה מלבד המחשבה על המיטה הרכה ובדרכי לשם אני עוברת ליד בריכת המלון ורואה את רוב חברי המועדון יושבים במין מעגל שותים להם וצוחקים.

זה אמיתי, תגידו?! מה, אתם רובוטים? כמה כוח יש לכם? וחלקם פי 2 מגילי! התביישתי בעצמי. רכונת ראש ומובסת נכנסתי אל חדרי והתעלפתי עד הבוקר.

בורגמן על החוף
בוקר יום שישי ציפורים מצייצות אצלנו השמש קופחת בזמן שאני מקבלת אינסוף עדכונים על גשמים ומזג אויר סוער במרכז. איזה כיף לשמוח לאיד. התארגנות קלה אחרי ארוחת הבוקר וחצי מהקבוצה יוצאת לסיור בפארק תמנע כששאר חברי הקבוצה ושאר העדיפו להסתובב בקניון או סתם להתחמם בשמש המלטפת של נובמבר ואני איתם. בשעה 3 וחצי התארגנה הקבוצה לעלות על הכלים שוב והפעם לכיוון חוף הווילג' שם מתוכננת לנו קבלת שבת. אינסטינקטיבית המחשבה על לעלות שוב על האופנוע עוררה בי כאבים בגוף, אבל אז נזכרתי שזה לא האופנוע שלי אלא הבורגמן, סוג של ספה  ממונעת והחששות והכאבים נעלמו מיד. הגענו לווילג' שם חיכו לבואנו וארגנו לכל הכלים כניסה ממש לתוך המקום עצמו.  קצת נשנושים ושתייה ומוזיקה זה כל מה שהיה צריך בשביל להרים את חברי המועדון על הרגליים וכמובן לעשות שמח. מהחוף כל אחד חזר כשהתחשק לו כדי לנוח מעט ולהתארגן לארוחת שישי במלון כשאחריה עוד ערב חוויתי מרוכז עם כל חברי המועדון סביב הבריכה עם צחוקים, שירה, שתייה ושיחות אל תוך הלילה.

בוקר יום שבת, אני כבר באפיסת כוחות. מתארגנת בזריזות כדי לא לפספס את ארוחת בוקר, כי שעת היציאה המתוכננת היא בצהריים. אווירה של סוף החופש הגדול נחתה על כולם. לשם שינוי אני לא היחידה שהראתה סימני עייפות ואפילו קצת עצב שאוטוטו זה עומד להיגמר. הזמן טס כשנהנים. המועדון התחלק לשתי קבוצות שיצאו בשעות שונות. אני יצאתי עם הקבוצה השנייה בשעה אחת בצהריים כי מה שבטוח – אני מג'קי, המרשלים, אנשי הצוות של "עופר אבניר" והמכונאים לא נפרדת.
וכך, השיירה המצומצמת יצאה לה ממחוזות אילת חזרה הביתה. מאוחדים, אם אחד עוצר אז כולם מחכים. המרשלים נשארו בתפקיד עד הפניה האחרונה  שלפני נקודת הפיזור וגם צוות הסיוע של "עופר אבניר" נשאר דרוך לכל בעיה שלא תהיה ממש עד הרגע האחרון.

את האמת? הופתעתי מהארגון ואיך שהכל דפק כמו שעון, מהאווירה החברית המדהימה, מההירתמות של היבואן ואני אגלה לכם סוד, אבל בשקט… ששש… תתקרבו…
אני מודה, ממש נהניתי על הבורגמן! אבל אל תגלו לאופנוע שלי, הוא רגיש.

24 תגובות ל מועדון הבורגמן יורד(ת) לאילת

  1. נראה שיש מועדון מפואר, שעושה חשק את האופנוע להחליף לקטנוע, ולא רק בגלל האשה שתוכל להצטרף, האנשים הטובים, והסטייל של הטיולים של המועדון היפה הזה. כל הכבוד.

  2. ממש יפה שיש כזה יבואן שתומך, ומועדון רציני עם חברויות ומטרות. תמשיכו ככה.

  3. לא מדבר אליי קטנועים והכתבה שלך ריתקה אותי. ישר כח!

  4. קורא, נהנה, מקנא, ומברך אותך על כשרון כתיבה.
    שיהיה בהצלחה בהמשך הכתיבה לאתר ובכלל.
    לגבי המועדון – שאפו!

  5. הטיול ממש עושה חשק ….חבל שאין לי איזה בורגמן פנוי

  6. טיולים משגעים עם אווירה וגיבוי מהטובים שיש.
    כתבה מרעננת לטיול טוב.
    תודה

  7. מה הופתעת , מה ? אני מקווה שבפעם הבאה כבר לא תופתעי….וזה יהיה מודל למועדונים אחרים.

  8. בארץ כן קיימים לפחות ארבעה מועדוני TMAX.
    דומראני, מולנר,אברג'יל ואבוטבול .
    תבחר לך אחד

  9. בתמונה למעלה, אם היית מזיזה את המצלמה טיפ טיפה ימינה, לא היית עושה לי דיאטה אינסטנס… אבל לא משנה. תודה על ההשתתפות ותודה על הכתבה ואני בטוח שאת מוזמנת להתארח מתי שתרצי! הכתבה הזאת מחזקת את הנטיות להחלפת ישן בחדש… ואכן, מעבר לקטנוע, מה שחשוב זה האנשים!

  10. כתבה מעניינת ומפרגנת…כייף שיש מישהו חיצוני שמסקר את המועדון..מעריך ומשבח את המועדון המפואר הזה ואת חבריו המדהימים שאני גאה להיות שותף לו..

  11. קודם כל, שרון, כתבה סוחפת. כחבר מועדון ששימש כמרשל בהרבה טיולים עד היום, אני מבין כל מילה שלך. מדובר בטיול מפואר של מועדון מפואר. חבל שהשנה לא יכולתי להיות שם. אבל הראש שלי היה איתם, וכמובן שתיתי כוסית לחיים לכבודם.

  12. גולדר שיחקת אותה!!! התברכת בכשרון כתיבה, הצלחת להעביר את החוייה גם למי שלא היה שם. ברור לך עכשיו שאת חלק מהמועדון גם בלי בורגמן…(:

  13. כתבה מחושבת עד הפרט האחרון , הרגשה של להיות חלק מבלי להשתתף כלל.יישר כח!

  14. "גם יפה וגם אופה"
    שרון כתבה נהדרת ואובייקטיבית סחטיין !!!

  15. תודה על חוויה מדהימה ותודה על קבלת הפנים החמה והחברית! ישר כוח תמשיכו להנות מהחיים ולהוות דוגמא כי מהתארגנות כזאת יש רק מה ללמוד!

  16. רוכב אופנוע ספורט שמסוגל להמיר (כמעט…) אופנוען לקטנוען (ועוד בורגמן) הוא גאון ואומן!

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל