מוטו מדריך. עכשיו בחנויות וכאן

קיוואי בנלי
רוית עליון
מטרו עליון מתחת ל- MENU – מקום 2 – אחד על אחד
KTM
אבניר באנר קוביה שמאל
אפריליה
הווסקוורנה באנר שמאל
מטרו באנר שמאל הכי עליון
תמוז
Ad motorsport
אישימוטו באנר קוביה שמאל
אייפקס
רפידו
לרט
לארט
סטפן
אופנוסנטר קוביה שמאל
פרפקט קוביה שמאל
ברקום קוביה שמאל
מטרו באנר שמאל הכי עליון
כרמיאל קוביה שמאל
HJC
הארלי שמאל
אוגוסטה קוביה הכי עליון
שוברט
מטרו לבן – קוביה שמאל
HRP קוביה שמאל

ישראלים על המסלול MOTO GP

ישראלים על המסלול MOTO GP

מאת ניר בן-ארי (חובב ימאהה)         צילום: בן ארי וצוות המסלול

מכירים את קובי ליאני? ליאני נדבק בחוזקה לפני כמה שנים במחלה ללא הסבר רפואי – אהבה קוסמית לדוקאטי.
פגשתי את קובי בהשקה של המרצדס 190SL מודל 1962 של יהודה אליאס, והוא הדליק אותי: "סע! לא תתחרט. חיים רק פעם אחת!" ועוד כהנה וכהנה קלישאות." DRE זה מה שחסר לך בחיים". באותו הערב, כשחזרתי הביתה, מיד "גוגלתי": "DRE – Ducati Riding Experience" וכאן זה התחיל.

כדי להיות ב – Mugello ב – 07:30 בבוקר, לקחנו מלון בוטיק קטן, יפה, ובעיקר נקי לאללה המרוחק 10 ק"מ ממוג'אלו.
כשהגענו בבוקר למסלול, נדהמתי. להערכתי היו שם כ – 150 אופנועים מרב דגמי דוקאטי. אני ראיתי שם: מונסטר 696, היפרמוטרד, מולטיסטראדה 1200, מונסטר S1200, וערמות של סופרבייק פאניגאלה 899 ו – 1199. בחיים לא ראיתי כל כך הרבה דוקאטי ביחד.
דיילות איטלקיות שנראות בהתאם למקום ולאירוע קבלו את פנינו ובמהירות ויעילות נתנו לנו צ'ימידן ענק ובו התלבושת: חליפה, מגפיים, כפפות וקסדה. תראו איזה יופי בתמונות.

חשבתי, אם יש כ – 150 אופנועים אז בטח יהיו אותו מספר רוכבים, נכון? אז לא. היו שם בערך כ – 200 רוכבים, שהתחלקו לקבוצות: קורס בסיסי, אינטרמדיאט (לזה אנחנו, אני ואיל בני, נרשמנו), ריסיינג 1, רייסינג 2, רייסינג מסטר והשיא: קורס אחד על אחד עם טרוי בייליס, רוכב העבר במוטו GP של דוקאטי.

התדריך בוצע באולם העיתונות של המסלול, תפאורה מדהימה. הכירו לנו את המדריכים, שכולם ללא יוצא מהכלל בעלי רזומה עשיר ברכיבת מרוצים על אופנועים. האיטלקים שהגיעו לקורס הכירו את רובם ואף בקשו חתימות מהם, אנחנו הכרנו רק את טרוי בייליס.
ציוותו אותנו לקבוצה של דוברי אנגלית, יחד עם חבר'ה רוסים, שלא ידעו אנגלית. מזל שאחד מהם ידע קצת אנגלית והוא תרגם לכל השאר. סה"כ היינו בקבוצה שבעה ומדריך אחד – דניאל. דניאל היה לפני כעשור אלוף איטליה בסופרבייק עד שנפל באחד המרוצים ושבר את שתי ידיו. מאז הוא קצת השמין אבל הוא רוכב – הלוואי עלי.

כשהתחלנו לרכוב קצת התאכזבתי – מה זה? למה לא נותנים לי פאניגאלה? התברר שהסופרבייקס הם רק לקורסי רייסינג. אנחנו רכבנו על כל השאר. האמת, אין לי מה להתלונן. היה מדהים.

התחלנו בתרגילי בלימה, תוך כדי התחמקות ממכשול, כל סוגי ומיני סלאלומים, דהרה בעיגול, פעם לימין ופעם לשמאל כשהשאיפה לרדת כמה שיותר נמוך, בקיצור: כל מה שלומדים בקורס רכיבה מתקדם. האמת, לא חידשו לי דבר. כל מה שהוסבר לנו וכל מה שתרגלנו, עשינו כאן אצלנו בארץ, בקורסים שעברנו. הדבר המדהים הוא שאת כל זה אתה מבצע על אופנועים מדהימים. כל תרגיל אתה מבצע על כל הדגמים שעמדו לרשותנו: שני מונסטרים 696 ואחד S1200, מולטיסטרדה אחד ושני היפרמוטרד. חמישה רוסים, שני ישראלים ומדריך איטלקי אחד על שישה אופנועים מדהימים.
כבונוס, ארגנו לנו תצוגה, הדגמה והתנסות בבלימת חירום כשפני השטח משתנים מאספלט לעפר וחזרה לאספלט. בלימת הגלגל הקדמי בלבד, בעוצמה, הייתה אמורה לזרוק אותנו לעזאזל אבל האופנועים שמצוידים במערכת ABS משוכללת, כמעט ולא מרגישים בבעיה.

אגלה לכם בסוד – בזמן שכולם שיחקו עם ה – ABS שלהם, אני לקחתי את המונסטר S1200, התחמקתי בשקט הצידה, והתחרעתי עליו במשך דקות ארוכות. איזו חיה …..

הזמן חלף במהירות ונשלחנו לארוחת צהריים. כולם ביחד בחדר האוכל, ממש כמו בקיבוץ. וסופסוף הגיע הרגע שלו חיכיתי. עולים למסלול.

Mugello: מוטו GP, מסלול הבית של ולנטינו רוסי, היסטוריה ומסורת ואני עומד לרכב עליו. איזו התרגשות.
במקום להיות דרוך ולתפוס אופנוע "שווה", הזיתי בהקיץ והסתובבתי בין כל האופנועים שהיו מסודרים בפיטס לכיוון היציאה. עד שהתעוררנו (אני ואיל, מתברר שגם הוא, כמוני, ריחף) לא נשארו לנו שום אפשרויות. נשארו רק שני מונסטרים 696. האופנועים הכי פחות נחשקים באותו היום. בכל זאת אני הייתי מבסוט ואמרתי לאיל: "אנחנו נראה להם וניתן להם בראש גם עם האופנועים האלו" וכך היה.

עלינו על המסלול כשדניאל, המדריך שלנו, רוכב על פאניגאלה 1199, מוביל את הקבוצה שלנו. בגלל שחלמנו, איל ואני היינו אחרונים. דניאל קבע את הקצב לפי החבר'ה שהיו אחריו. תוך הקפה אחת ראיתי שזה לא עסק – נוסעים לאט מידי. התחלתי בסדרת עקיפות כשאיל דולק אחרי ומהר מאד נצמדנו לדניאל. כמו כל רוכב גאוותן, דניאל החל להגביר קצב ופתאום זה הפך למדהים. איזה מסלול, פניה רודפת פניה, המהירות מטורפת (לפחות על פי הסטנדרטים שלי), שינויי הגובה זה לא משהו שאני רגיל אליו ונדהמתי. מה זה חשוב באיזה דוקאטי אתה רוכב? כל עוד זה אחד הדגמים החדישים המתקדמים של דוקאטי, אתה מסודר. איזה כיף להילחם על המסלול עם מונסטר S1200, כשאתה על מונסטר 696 ולנצח ולעקוף אותו כמו גדול.

בהמשך, יצא לי לעלות על המסלול גם עם ההיפרמוטרד. איזה ממתק. אופנוע נוח מאד, קליל וזריז. כיף של אופנוע.

לסיכום היום המדהים הזה, קבלנו תעודות השתתפות, בטקס מכובד, כשפאניגאלות רבות ברקע.
ועכשיו במרחק שבועים מהאירוע, אני לא יכול לקבוע אם אשאר איש ימאהה כפי שאני עד כה, או שאהפוך לדוקאטיסט מושבע. כנראה שיגיע הזמן להחליף את הימאהה שלי, אצטרך להכריע בשאלה זו.

תודה לגל ברדה- ליגל אופנועים, יבואני דוקאטי לישראל, על הסיוע בהרשמה ל–DRE

בנימה אישית:
ניר בן ארי, למי שלא ממש מכיר, אחד הנהגים הטובים בישראל, נהג ראלי משובח, אלוף קרבות אשקלון בשנות ה-80, ועד היום בכל ארוע כמעט הוא והשבט שלו מתחרים על אימפרזה טורבו ראלי ופורד אסקורט RS2000 מודל 1974. ניר מבעלי מוסך דרך השטח, חבר ואיש יקר. אנו ממתינים לחוויה הבאה, תודה לך ניר לעוד שנים ארוכות של פעילות ספורט מוטורית, בידידות אריק ואתר דוגרי.

איזה מסלול, פניה רודפת פניה, המהירות מטורפת (לפחות על פי הסטנדרטים שלי), שינויי הגובה זה לא משהו שאני רגיל אליו ונדהמתי.
                                                                                                                


עוד לאחרונה טיולים מחו"ל:

ברומא רוכבים כמו רומאים

מסביב למיין 8 ימים

תגיות:

תגובות

מגדל אבניר
הונדה מגדל הימורים