מחירון אופנועים מוטו - בגרסא דיגיטלית, בחנויות ובעסקים

מטרו ימין 4
ברקום
מתחת לשורת MENU מטרו
KTM MENU
מטרו באנר שמאל הכי עליון
אבניר קוביה שמאל
הווסקוורנה באנר שמאל
קונה אופנוע
שרקו
סטפן
רוית דדוש עליון
KTM שמאל
אישימוטו באנר קוביה שמאל
סטומפ
לרט
אופנוסנטר קוביה שמאל
KTM עליון קוביה
פרפקט קוביה שמאל
אוגוסטה קוביה הכי עליון
אינדיאן קוביה שמאל
מתלה לקסדה
אייפקס
HJC
הארלי שמאל
ברקום שמאל

יומן מסע: דניאל וקנין | כוחו של אילתור

יומן מסע: דניאל וקנין | כוחו של אילתור

איזה יום אינעל דינק, לא יודע מאיפה להתחיל, לא זוכר מאיפה הכל התחיל.
טוב, ישנתי בעיירה שנקראת junin de los andes.

יוצא בבוקר, כביש נחמד בין עיירות, ובהמשך נפתח אגם ענק שלצידו עיירה ציורית, משם מתפתל הכביש בין הרים שנראים כמו שאתם מדמיינים ואני מרגיש כמו שהרגשתי על האופניים בסקייט פארק כילד. סופסוף, אחרי 1,700 ק"מ של כביש ישר בעיקר – שארך שלושה ימים – בדרך מבואנוס איירס ורק עליו אפשר לכתוב טור שלם, הכביש כעת מתפתל, מתעקל, פשוט מושלם וגם עליו אפשר לכתוב טור לכשעצמו, אבל למה שהגיע בהמשך היום היה קצת יותר משקל מבחינתי.

בהמשך מגיעה פניה לכביש כורכר ששמעתי שלא הרבה הולכים לשם אבל זה נחמד, בדיוק מה שאני צריך. הכורכר מצריך הילוכים ראשון-רביעי, אני ממשיך להנות, למרות שהוא נהיה קשה יותר ויותר. השטח מתחלף ומרגיש לי כאילו מישהו מנסה לנסות את האופנוע שמתפקד בנסיעה זו כאישתי, להלן מרסדס על שם מרסדס סוסה (גוגל מי שלא מכיר). היא שוקלת אמנם 230 קילו בלי ציוד, אבל כרגע אנחנו עדיין רק משתעשעים. קיבלתי אותה עם צמיגי כביש והחלטתי להשאיר אותם לפחות לעתיד הקרוב, אני מתחיל לתהות אם היתה זו החלטה נבונה.

אגם שני נפתח, בלי עיירה ובלי כלום, רק 5 מקומיים דגים עם חכות, ואני נדהם איך המקום עוד לא נכבש ע"י תיירים, אבל מי אני שאתלונן. ביציאה מהעצירה על האגם נדלקת לי נורת "יש בעיה לא חמורה במנוע אז סע רגוע עד למוסך". איזה מוסך ואיזה נעליים, אני באמצע שום מקום אבל מתחיל לחשוב שיש בעיה במערכת הזרקת הדלק שהגרמנים סיבכו יתר על המידה כי הגז לא מגיב טוב. לפתע סיבוב חד, אני מנסה להוריד מהר שני הילוכים, אני מניח שהגז לא הגיב בזמן, נכנסתי לתוך ערימת חול. חול! עם צמיגי כביש וכ-260 קילו, לא כולל אותי. אני מוצא את עצמי בשניה על הקרקע כשמרסדס נופלת על רגל שמאל שלי ב"פוינט". כאב חד, זעקת כאב, ציפיה ל"קליק" שלא הגיע, בזכות המגפיים. גם ציוד בטיחות שווה טור לכשעצמו, אין לי ספק שבלי מגפיים הייתי עכשיו עם קרסול שבור ובלי שאר הציוד בחיים לא הייתי יוצא בלי אף טיפת כאב חוץ מהקרסול אבל חכו, רק התחלנו. אני זוחל מתחת לאופנוע בזריזות, ומנסה לעמוד על הרגל. כואב לאללה ואני צולע אבל עומד.

הנזק – אחד מארגזי הצד שוכב בצד הדרך, הארגז האמצעי תפוס על בורג אחד והלשונית שלו שוכבת שבורה לידו. אני מפנה את כל מה שקשור על האופנוע לצד הדרך עד שמגיע הרכב הראשון ועוזר לי להרים מרסדס מהקרקע. מוציא ישר את הראצ'ט ומנסה בכל הכוח למצוא זווית שבה הארגז לא יחליק, וזה ארגז עגלגל, כמו של קטנועים. חושבים שהיה לי יום קשה? חכו. ממשיך בנסיעה במדבר, כל העלאת הילוך כרוכה בכאב בלתי רגיל, אבל אין לי ברירה אלא להמשיך. רגע, מה קורה עם הנורה? בכל מקטע קשה האופנוע מגמגם, לעזאזל. כשאני מגיע לכורכר ישר הוא עובד חלק, חוצה נחל, מתחיל לעלות על הר רציני והמנוע כבה. לעזאזל 2. מניע, ממשיך לעלות, עד קצה העליה כבה המנוע עוד 5 פעמים, אבל השיפוע חד ומחליק וממש אין לי איפה לעצור. אולי משהו עם בקרת האחיזה שכיביתי? מדליק אותה מחדש, לא יודע, מנסה הכל, מה יכול להיות. ירידה, כל במפר המנוע כבה. מדליק, מד הדלק משתגע, הצופר עובד מדי פעם על דעת עצמו, מחממי הידיים נדלקים לבד, (כן, אסכולת ה-KLR, יש לי מחממי ידיים, מקוריים של ב.מ.וו).

אם רק היה לי מקום לעמוד לרגע בין כל חלוקי הנחל המדרדרים. אני מגיע למצב שהוא כבה לעיתים תכופות יותר ויותר, והנה מישור. עוצר בצל, אין שום רעש בטווח של קילומטרים, איך הגעתי למצב הזה? 1+1, יש לי בעיה חשמלית ואני אנסה בכל הכוח למצוא אותה. בדיעבד, הדבר הכי טוב שקרה לי היום, חכו. מרים את המושב, מפרק פלסטיקה, מנתק כמה דברים, מזיע, קולט קן דבורים ומיליון דבורים לידי כשחצי אופנוע מפורק, לאן היום הזה יתדרדר מכאן? פתאום אני קולט את הבעיה – במצבר אמורים להיות שני ברגים, אחד מחבר את המינוס והשני את הפלוס, נכון? אז לי יש בורג רק בפלוס ואיפה שראיתי במו עיניי לפני כמה ימים שיש בורג במינוס, יש מגע רופף בלבד. קדימה מק'גייוור, שני אזיקונים, מרכיב את הכל מחדש, מתיישב והמנוע לא מגיב. שניה של תסכול אטומי ואני מבין שרגלית הצד למטה. איזה אדיוט. מרים רגלית, לוחץ על הכפתור ושומע את הנהמה המוכרת של מרסדס קשישא. וופטי דו, האדרנלין זורם ומשכיח קצת את הכאב ברגל. אני עדיין באמצע המדבר והצל שלי מתחיל להתארך, אני כבר לא אגיע היום לברילוצ'ה כמו שתכננתי. אני רואה במפה כפר קטן באמצע כלום, עם סימן של קמפינג ואני דוהר קדימה. 40 קמ"ש, 60 קמ"ש, 80 קמ"ש, יס! האזיקונים עובדים, איזה אחסן גבר אני מרגיש.

השביל מתדרדר שוב ונהיה קשה לרכיבה. בדיוק כשזה התחיל כבר להיות לא נעים, הרגשתי מכה חזקה בגלגל האחורי ושמעתי קחחחחח. שום דבר כבר לא ישבור אותי, אני רואה את כל הכבל של הראצ'ט שהיה פעם על הארגז, מלופף מסביב לגלגל ונכנס קצת לגלגל השיניים, כשהוא משתרך גם כ-5 מטרים מאחורי, בולט בהיותו כתום. אני נשבע שבדקתי שהוא מ-מ-ש מתוח, ואני נשבע שאני יותר לא קונה קייס מהסוג הזה בחיים. מוציא את ראצ'ט מס' 2, מוצא מיקום אחר על הארגז, חוצה עוד נחל ומגיע לשביל כורכר נחמד עם קצת פודרה. לפתע נפתח לי אגם עצום ואני חייב לעצור לתצפית. וואו, איזה מחזה, מרגיע קצת את היום. אני ממשיך עוד קצת ומגיע ל-Villa traful.

הקמפינג נמצא כ-3 ק"מ מהכפר שבו יש מכולת, בר ואפילו מקום אחד עם ווי פיי, אבל את מי זה מעניין. אני פותח אוהל מול מה שנראה כמו גלויה משוויץ ודוחה את הבעיות עד מחר בבוקר, מגיע לי.

אני בשבוע הראשון, עמוס בחוויות, וכבר נפלתי. הרגל קצת נפוחה וכחולה אבל בזמן שעשיתי את טיול האופנועים האחרון שלי, ברומניה, עשה דני קושמרו את התאונה שלו באיטליה. הוא כתב משהו שאני מאוד מסכים איתו: מלשבת על הספה כנראה לא תמות ואתה לא יודע איפה זה
יתפוס אותך, אבל בשום מצב אי אפשר להחליף את החוויות שאתה מקבל ברכיבה על האופנוע.

אני כותב שורות אלה ביום ההולדת ה-27 שלי ואני יודע שיש לי פה הזדמנות טובה להכנס למועדון ה-27 המפורסם, אבל אני ממש לא עוצר.
דניאל.

התחלת המסע של דניאל – פרק א'

5 תגובות ל יומן מסע: דניאל וקנין | כוחו של אילתור

  1. איזה בית! בדיוק מה שצריך כדי ללמוד על עצמך באמת. מה עושה טוב ומה נכון גם ככה. תהנה אחיי, רשמת מקסים היה כיף לקרוא … ותמונות יפות!

  2. ..כל הכבוד ילד. ו..העיקר, לא לפחד כלל. שמור על הריכוז זה ישמור עליך. נהנתי מאד לקרא

  3. תן בראש אח יקר, תמשיך לאלתר כמו בתקופה עם ויקטור

תגובות

אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל 2