מחירון אופנועים מוטו - בגרסא דיגיטלית, בחנויות ובעסקים

מטרו ימין 4
ברקום
ייעוץ קניה – עליון מתחת ללוגו
KTM MENU
קונה אופנוע
מטרו באנר שמאל הכי עליון
הווסקוורנה באנר שמאל
שרקו
אבניר קוביה שמאל
KTM שמאל
סטפן
אופנוסנטר קוביה שמאל
רוית דדוש עליון
סטומפ
תמוז
1 על 1
פרפקט קוביה שמאל
KTM עליון קוביה
אוגוסטה קוביה הכי עליון
הארלי שמאל
מתלה לקסדה
אינדיאן קוביה שמאל
HJC
ברקום שמאל

יומן מסע: דניאל וקנין | בין הרים ובין סלעים

יומן מסע: דניאל וקנין |  בין הרים ובין סלעים

הגעתי ל"ויאריקה", ואחרי ציפיה של כ-שבועיים ראיתי סוף סוף את השמש. תענוג, עברתי כמה אלפי קילומטרים של גשם, רוחות ועננים כדי להעריך שוב את משקף השמש בקסדה. הכפר הסמוך נקרא Pucon ובעונה הוא משמש כמעוז הישראלים שבאים לטפס על הר הגעש הקרוב המעוטר בקצה מחודד, מושלג ומעשן. המארחים שלי אפילו שאלו אותי אם גם אני משתמש בסט כלים כשר משלי.

אופציית ״המנע מכבישים מהירים״ באפליקציית הניווט שוב עבדה מעולה, כשהאריכה לי אמנם את הדרך ב-200 קילומטרים, אבל הפכה את הנסיעה לחווייתית כל כך, בכבישים קטנים עם אוכלוסיית חוואים דלילה שתמיד עוצרים את עבודתם בכדי לראות את החייזר עם האגזוז הרועש והקסדה הצהובה כדי לנופף לו לשלום ידידותי.

אם איכשהו אני עוצר, אני גם מבין שהישראלים לא מתעכבים כאן ואף נוהגים לחצות את האזור במהירות, כיוון שהמקומיים תמיד המומים לשמוע מה אני עושה, ולמשמע המילה ״ישראל״ עיניהם נפערות וישר הם מחפשים את האדם הקרוב כדי לצעוק לו ״לא תאמין! יש פה בחור מ-י-ש-ר-א-ל!״ ולאחר מכן לשאול אותי אם ראיתי את הקבר של ישו או משהו בסגנון.

בכניסה לעיר הבירה santiago אני בוחר במפה כביש שנראה מעניין, קצת מזכיר לי את הרכיבה ב-transfagarasan האגדי ברומניה בשנה שעברה. מזל שיש אנשים שעוד משתמשים באוטוסטרדות כדי להשאיר את הכבישים האלה כמעט רק לעצמי.

הבעיה הצפויה של חוסר מענה לב.מ.וו. ביבשת הזאת התבטא בכשבועיים של נורה שנדלקת אחת לכמה ימים באופנוע, ולא אני או מוסכניק בדרך ידענו למצוא את הסיבה לכך. בסנטיאגו, מצאתי סוף סוף מישהו שראה אופנוע כזה בחייו. המחשב שלו מצביע על בעיה ברדיאטור, וכשפתחנו אותו הבנו שהמנוע של המאוורר נהרס. זה לא השפיע יותר מדי כי גם ככה נסעתי לרוב מהר והרוח עשתה את שלה, אבל ירדה לי אבן קטנה מהלב כשפתרנו את זה. מצאתי גם מקום עם צמיגים נורמליים כמו גם סידור מחדש של הציוד על האופנוע.

משם המשכתי לכמה ימי מנוחה ב-viña del mar, העיר הכי “מערבית” שיוצא לי לפגוש מתחילת המסע. אירחו אותי ג׳וסי – צ׳יליאנית מקסימה שרכבה איתי בויאטנם ובן זוגה. כמה כיף לישון במיטה נורמלית ולאכול אוכל טוב אחרי תקופה. לאחר כמה ימים הרגשתי כמו מי שזוגתו נסעה לחול וחזר לי הרעב לרכיבה, רק רציתי להרגיש שוב את המצערת! רכבתי מהחוף לכיוון הגבול עם ארגנטינה. ריקרדו מחלק ב׳ של הטור כבר אמר לי שתהיה נסיעה טובה באזור הגבול – אבל לא דמיינתי עד כמה.

ההגעה מהעמק לקראת חציית הרי האנדים מלווה בנחל שזורם לצד הכביש. בטיול אופנועים, לקראת הגעה למעבר הרים יש את הרגע שהם מציצים פתאום מעבר לפנייה – מן רגע שמעלה חיוך, רגע של התרגשות והבנה שהחלק הטוב ביותר של היום שלך קרוב. האנדים הם שרשרת הרים שנמתחת לאורך אלפי קילומטרים והיתה בי תחושה של מפגש עם חבר מהעבר, שתמיד כיף לראות.

הכביש מתחיל לעלות ולהתפתל, ואם אגיד שהיה עוצר נשימה זה ימעיט בערך הנוף. הלב שלי דפק חזק, התרגשתי, המלאתי באדרנלין ושחררתי כמה צרחות לתוך הקסדה.
מימיני אגם בצבע טורקיז ואז הרגע שחיכיתי לו – לא ספרתי כמה פעמים פניתי 180 מעלות, משכיב את האופנוע בתחושה שעוד רגע אני מגלח את מזוודות הצד. לקראת מעבר הגבול אני מרגיש קצת לחץ בראש, לא האמנתי שכבר טיפסתי ל-3000 מטר גובה.

בניגוד למעבר לצ׳ילה שהיה קליל, פה היה חוסר תיאום בין עובדים ובין רשויות שאני לא יודע לנקוב בשמן שגרם לי לרכב כמה עשרות (!) קילומטרים מיותרים בשביל איזה טופס שההם רצו והאלה אמרו שאני לא צריך. תוסיפו לזה את העצירה לקפה שעשיתי בגשר האינקה להרגיע את כאב הראש והופ, השמש מתחילה להיעלם בין ההרים. בדרך חזור למחסום אני רואה תור של כמאתיים מכוניות ומחליט שאין לי זמן להיות מנומס ועוקף את כל התור דרך הכורכר שבצד. חייל עוצר אותי ולפני שהוא מתעצבן אני מסביר לו בבטחון שכבר הייתי פה. ״אין לך חותמת מהצד הצ׳יליאני״ הוא אומר, ופה אני מתחיל להיות קצת אגרסיבי ומסביר לו שנמאס לי ללכת הלוך חזור בשביל טפסים שאמרו לי שאני לא צריך כי אני זר ושהשמש שוקעת ולא מתאים לי לרכב בחושך במדבר. הוא משתכנע ומשחרר אותי לרכיבת בין ערביים אגרסיבית במטרה להגיע בזמן נורמלי לקאוץ׳ סרפינג אצל בחורה בשם חוליה בעיר מנדוסה.

כמאה ק״מ לפני העיר יש כבר חושך מוחלט ואני רוכב עם אורות גבוהים, וחוץ משועל שהתלבט אם לבצע התאבדות לא היו תקלות מיותרות. חוליה מקבלת אותי באירוח לבבי שכלל למחרת גם אסאדו בחווה של חברים שלה, בוקרים אסלים, לרגל יום הפועלים. לראשונה בחיי גם רכבתי על סוס, עירוני שכמוני שחוצה את היבשת על 85 סוסים במקביל.
החלטתי שאין מצב שאני לא רואה מה מתרחש במאה הקילומטרים שפיספסתי בגלל החושך וחזרתי אותם למחרת, ללא ציוד.
הייתי בהרבה מדינות, רכבתי גם בכמה מהן, אבל כל פעם שאני חושב שכבר אי אפשר להפתיע אותי מגיעה שרשרת ההרים הנפלאה הזאת ומביאה לי כאפה שמזכירה לי צניעות מהי. כל הר בצבע אחר, מנהרות, פיתולים, מדבר, עצים, אגמים, שלכת, אספלט, שטח, מה לא.
מה אני אגיד לכם, כיף חיים.

נתראה בפעם הבאה, דניאל.

(לאינסטוש שלי – daniel_ankel)

יומן מסע: התחלת מסע – פרק א'

יומן מסע: כוחו של אילתור – פרק ב'

יומן מסע: סיבוב פרסה – פרק ג'

יומן מסע: קרטרה אאוסטרל – פרק ד'

תגובות

אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל