וזאת מדוע רכבי הניינטיז הם כאן כדי להישאר

כתב וצילם: אבגר שחף

מי מאתנו שעוקב אחרי מודעות מכירה ברשתות השונות, בוודאי שם לב לתופעה שבה רכבים, בני 20 שנים פחות או יותר, עולים למכירה, נראים טוב, נשמעים טוב, ומתומחרים "טוב". הסיבה למרכאות היא שרכבים ישנים מקבלים תג מחיר של רכבי שנות ה-2010 ולעיתים אפילו מעל כשהמחירונים כמעט והכחידו אותם לגמרי. אז איך קרה שגם אחרי למעלה משני עשורים רכבי שנות ה-90' עדיין נוהמים ונוסעים?

את התשובה, כמו תמיד, אפשר לחלק לכמה חלקים. הראשונה שבהן היא הנוסטלגיה. אותו וירוס "נורא" בשם נוסטלגיה ששולט בשוק מכוניות האספנות (מעל ל-30 שנים משנת ייצור הרכב הוא זכאי לתואר) זולג ומדביק גם את שוק המיושנות (מעל 20 שנים משנת הייצור הרכב מקבל את התואר אוטומטית), והאמת? בצדק. הרכב שנסעתי בו וגדלתי בו במושב האחורי, קיבל אותי בשמחה לכיסא הנהג כשהוצאתי רישיון ועד ממש לאחרונה שימש אותי נאמנה (מה שיורחב בסיבה השנייה אגב ) אל תוך שנות הצבא, הקבע, והלימודים.

והנה הגענו לסיבה השנייה- אמינות. בניגוד לשנות ה-70' וה-80' בהם הטכנולוגיה הייתה הרפתקנית וסקרנית, בשנות ה-90' הבינו כבר את הקטע; בין אם מדובר בדגמים עם קרבורטורים אמינים ובין אם מדובר על הזרקות חד\רב נקודתיות מנוהלות בידי מחשב פרימיטיבי (ביחס לימינו כמובן), הרכבים של שנות ה-90' נהנו מאמינות מצוינת בסה"כ. מצד אחד רמה מכנית טובה ומועילה, ומצד שני פשטות, פשטות, פשטות. בימים בהם היו מעט חיישנים ברכב, ועדיין היה אפשר להיעזר בסט בוקסות בסיסי ומברג כדי לתקן את הרכב, פשטות היא שם המשחק. כמובן שגם כיום, בעידן של חיישנים ומחשבי על ברכב המחייבים ביקור במוסך על כל תקלה, הרכבים הללו קורצים למכונאי הביתי שאין לו זמן "להשכיב" יום שלם במוסך כדי לכבות את הנורה המציקה בלוח השעונים. אולי זו הסיבה שבגללה הרבה מחבריי הסטודנטים בוחרים לנסוע ברכבים כאלו, שמעבר לפשטות באחזקה, נהנים גם מתג מחיר שהופך את הביטוח היקר למשתלם מעט יותר מרכב חדש יותר.

מודרניות- אי אפשר להתעלם מהעובדה שהרכבים הללו הם פשוט….מודרניים. מזגן ברמה טובה, חלונות חשמל, מראות חשמליות, חימום בכיסאות – אם החלטתם להתפנק, מפשיר אדים כסטנדרט, כריות אויר ועוד, הם רק חלק מהאבזור שהגיע לנו בניינטיז וגרם למכוניות להישאר רלוונטיות גם היום. מעבר לצד המכני – הפינוק הפנימי של הרכבים ההם ידוע גם היום (וזה השלב הקצר מאוד שבו אני מפרגן להונדה, שנחשבת כמפנקת באבזור במחירים מגוחכים), וזאת לצד שוק חלפים שעדיין קיים ומתפקד – כך שלא מדובר באותם רכבי אספנות נדירים שכל בעיה עלולה להשבית אותך עד אותו חלק מאיביי המגיע באיחור קל .

מראה- נכון, על טעם וריח…. אבל היי- בניינטיז היה הכול. החל מהקטנטנות הזריזות כמו הגולף, 205, אלפות ואעז להכניס אפילו את הקולט לרשימה, ועד לוולבו המרובעות, הטנדרונים שצוברים היום תאוצה (סקודה פיקאפ, מאזדה וסונומה) ואיך אפשר בלי המשפחתיות שכל נהג חדש בדק ברמזור ליד הבית כמו הסופר לאנסר, בלנו וה-323F. הניינטיז עשו הכל: ממעוגלת וזורמת ועד לקופסת נעליים קשישה שממרחק הזמן, היום, נראית לנו מושכת ווינטג'.

העשור האחרון של המאה 21 ייזכר לטובה בתחום המוטורי. אומנם לא התייחסתי לאופנועים אבל גם בתחום זה היו הרבה כלים צבעוניים, עם מדבקות שהלהיבו ילדים ומבוגרים, ואיך לא – מעוררים היום ערגה לימים ההם. בעידן הליסינג שבו המכוניות נולדו להימעך במקרה הטוב, ולהישבר תוך 4 שנים במקרה הרע, הדור "האמיתי" האחרון שתול בעשור שהראה לנו מהי מכונית מודרנית שהצליחה להישאר גם כמעט שני עשורים שלמים אחרי.

בפעם הבאה שתתלבטו לגבי הרכב הבא שלכם, ככל הנראה תסתכלו על איזו פלסטית ממוזגת במקרה הרע, או משפחתית משעממת שקיימת ברוב בתי ישראל. זכרו לקחת בחשבון שיש עוד פלח בשוק, שאומנם אולי ידרוש זוג טסטים בשנה ואישור בלמים במוסך, אבל עלול להפתיע אתכם לטובה עם אמינות גבוהה, אבזור מפנק ואולי אפילו מדבקה נוסטלגית.