מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

מטרו ימין 4
מונדיאל MENU
מתחת לשורת MENU מטרו
אינסטגרם
מטרו באנר שמאל הכי עליון
קונה אופנוע
הווסקוורנה באנר שמאל
עופר אבניר קוביה שמאל
ברקום שמאל
סטפן
תמוז
מוטוליין עפולה
פרפקט קוביה שמאל
לרט
אישימוטו באנר קוביה שמאל
KTM עליון קוביה
לרט
מתלה לקסדה
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
הארלי שמאל
מונדיאל קוביה
HJC

פנטזיות דו-גלגליות ושיעורים בזום

פנטזיות דו-גלגליות ושיעורים בזום

אחינועם הראל

לאחרונה יש לי הרבה זמן. הרבה זמן לחשוב, בלי שום יכולת לבצע.

הדיסוננס בין החלומות למציאות מתרחב, ואני מרגישה 24/7 כמו תלמידת בית ספר, תקועה בשיעור משעמם בזמן שהמוח שלי במקום אחר. כאן, במציאות, אני נמצאת ביום ראשון ב-8 בבוקר מול הזום בשיעור על 'Contemporary Issues in Israel’s National Security' (אל תשאלו, לפחות זה עדיף על פני דיני קניין). אבל בחלום אני עם הב.מ.וו R1200GS בתוניס. ואני מודה, לפעמים אני אפילו חוטאת, שמה את המרצה על השתק ומתחילה לתכנן לפרטי פרטים את המסע הבא. (אמרתי "לפעמים"? טוב, נו) משתפת כאן כמה מהפנטזיות שלי, יעדי רכיבה שהם חלומם של רוכבים רבים. מקומות ומסלולים שיש בהם קסם חזק ובלתי מוסבר. חלומות שומרים על השפיות. אז בואו נחלום קצת ונתכונן ליום שבו יהיה אפשר.

 

חוף לחוף בארצות הברית לאורך כביש 66 עם קרוזר אמריקאי גדול

חוף לחוף בארה"ב זה מאסט. וכמובן שעל הארלי דוידסון, אינדיאן או צ'ופר שנבנה באיזו סדנה או סככה. למרות שמבחינה טכנית הרכיבה על כביש 66 אינה מאתגרת במיוחד, שכן מדובר לרוב בכבישי אספלט, בכל זאת יש משהו בקסם, בנופים העצומים, בכבישים האינסופיים של ארה"ב שמהפנט. זאת הזדמנות לטייל במדינה מערבית מסודרת ונעימה, אבל לגלות בה צד אחר וחבוי.

כביש 66 הוא הדרך ההיסטורית החוצה את ארה"ב מלוס אנג'לס לשיקגו. הכביש תוקן ושונה כל כך הרבה פעמים שלמעשה לא מדובר בדרך אחת ברורה. למעשה יש לכביש 66 אינסוף הסתעפויות, אך אפשר ליצור מסלול מחוף לחוף יפיפה שבחלקו עובר על קטעים של כביש 66 ההיסטורי. ההמלצה הכללית היא להתחיל מסן פרנסיסקו, לרכב ללוס אנג'לס, לעבור דרך פארק יוסמיטי ועמק המוות, משם ללאס וגאס (איך לא) ואז להתחבר לכביש 66 עד סנט לואיס. משם אפשר להמשיך צפונה לכיוון שיקגו או להסתובב למטה ללב הפועם של דרום ארצות הברית – נאשוויל, ממפיס וניו אורלינס – מרכזי מוזיקה ותרבות יוצאי דופן. לאורך ארצות הברית גם רץ מחוף לחוף ה-Transatlantic Trail, מסלול שטח לאופנועים. כך אפשר גם לשלב קטעי רכיבת שטח ארוכים בתוך המסלול עם האופנוע מתאים לזה. וכמובן שהכיף הגדול במסלול הזה הוא החופש – לקחת את הזמן, לרכב רק בדרכים צדדיות ולהימנע מכבישים מהירים. לפנות סתם ככה לשבילים שנראים מסקרנים, להגיע לעיירות קטנות וקסומות. לזרום ולהנות.

לעשות את כל המסלול לוקח בין 3 שבועות לחודשיים, תלוי בקצב, בעצירות ובדרך הנבחרת. העונה העדיפה היא בין אמצע מאי לאמצע אוקטובר, וחשוב לקחת ציוד גשם. למרות שמדובר בקיץ, במרכז ארצות הברית בחודשי יוני-יולי ישנן מדי פעם סופות גשם אדירות. לגבי האופנוע – הנוחות היא שצריכה לקבוע. בחלקים רבים של כביש 66 הדרך היא משובשת ומתפרקת, אבל יכולים להיות גם קטעי כביש ישרים ושטוחים כמו סרגל עד האופק. לא צריך אופנוע מהיר, צריך אופנוע שנוח לשבת עליו שעות ארוכות. ואם אפשר קצת פוזה של קאסטום, בכלל טוב.

 

להתחרות בראלי בחולות הסהרה

יש לי אובססיה למדבר. אובססיה של ממש. האמת, זה מסתדר לא רע עם הרגישות שלי לקור. כבר שנים התירוץ שלי לזה שאני מסתובבת עם חרמונית ביולי זה שאני מתאמנת לראלי במרוקו. ואכן, ראלי במרוקו הוא חלום כל כך גדול שרק מלחשוב על רכיבה בדיונות החול האינסופיות כל הגוף שלי מתחיל לעקצץ. הסיבה לכך היא כנראה השילוב של רכיבה בנופים המדבריים המרהיבים והניווט באמצעות ספר דרך. ספר דרך זאת הדרך הטובה ביותר לתת לרוכב את כל המידע שהוא צריך לגבי הדרך בה הוא הולך לרכב. ב-GPS אין את אותה אפשרות לתאר את השטח ולהזהיר מפני סכנות. וכמובן שיש אתגר וכיף לא נורמלי בניווט עם ספר לעומת GPS. עם זאת, בקטעים מסוימים במדבר השומם שיטת הניווט משתנה לאזימוטים וצפצופים כשמגיעים קרוב לנקודת הציון ממנה צריך לתפוס אזימוט חדש. מי שלא יצא לו להתנסות בעולם הראלי, ממליצה בחום להצטרף לקהילה ההולכת וגדלה בארץ ולהתאהב בעצמו בספורט.

ואם כבר ראלי מדברי, אז כמה שיותר קרוב לאותה תמונה שיש לכולנו בראש, של רוכבי הפריז-דקאר מגהצים את חולות הסהרה. ישנם כמה מרוצים המתקיימים מדי שנה במרוקו, ביניהם ה-Morocco Desert Challenge, ה-Merzouga Rally, ה-Rallye du Maroc ו-Panafrica Rally. חלק מהראלים מכוונים לחובבנים וכאלה שזה המרוץ המדברי הראשון שלהם, וחלקם הם כבר בלופ של הפריז-דאקר ומשתתפים בהם טובי הרוכבים בעולם. רוב הראלים מתקיימים באמבטיות החול של מרזוגה, קרוב לגבול מרוקו-אלג'יר. וכמובן שיש גם את Eco Africa, 'הפריז-דקאר' החדש – אותו ניצח גב סלע האלוף בשנת 2017.

לשמחתי, לפחות אפשר בינתיים להתחיל להתאמן בחולות אשלים ולדמיין שאני במאוריטניה.

 

דרך העצמות ברוסיה

דרך העצמות (Road of Bones), או בשמה הרשמי כביש קולימה (Kolyma), התפרסמה בזכות המסע סביב העולם של צ'רלי בורמן ויואן מקגרגור בסדרה Long Way Round בשנת 2004. עד היום היא נחשבת לאחת הדרכים הקשות ביותר בעולם. האזור אפוף מסתורין – מתחת לכביש נמצאות גופות העובדים שבנו אותו. במהלך הבנייה הרוסים לא נתנו מספיק זמן לקבור את המתים, וגופותיהם שימשו למלא את הכביש וכוסו באבני הדרך. מכאן מגיע שמה. באזור יש גם מחנות עבודה רוסים (גולאגים) נטושים. הדרך נמצאת "בסוף העולם", האקלים המאתגר, הדרך המשובשת והתובענית, והשממה הפכו אותה לאייקונית בקרב עולם האופנועים, כולל אפילו פסטיבל מחתרתי פעם בשנה – אליו עולים לרגל רוכבים מכל העולם.

כשברית המועצות עוד הייתה קיימת, תיירים לא הורשו להגיע לאזור. אך עם קריסת ברית המועצות, החלו להגיע בשנות ה-90 רוכבי האופנוע לקולומיה וגילו נופים עוצרי נשימה של טבע פראי ויערות מחטים (הנקראים טייגה מהמילה המונגולית ל"יער ללא סוף"), נהרות סיבירים עצומים ותנאים מושלמים לרכיבת שטח תובענית. דרך העצמות מתחילה ביקוטסק (Yakutsk), אם כי רוב הרוכבים מגיעים מוולדיווסטוק (Vladivostok) או מוסקבה, וכוללת 2,000 ק"מ של חצץ אכזרי עד לעיר מגדן (Magadan). תנאי מזג האוויר הקיצונים, שיכולים להגיע ל-60 מעלות צלזיוס, מאפשרים רק חלון של חודשיים בשנה – יולי ואוגוסט – בהם אפשר לרכב את הכביש. וגם בחודשים האלו הטמפרטורות לא עולות לרוב מעל 20 מעלות ביום, והלילות עדיין קפואים.

לאורך הדרך צפוי הרוכב להיתקל בעצים אדירים שחוסמים את הכביש, אבנים חדות שגורמות להרבה פנצ'רים, אמבטיות בוץ, מקטעי חול חלקים, נהרות שעולים על גדותיהם ומציפים את הכביש, בורות ענק והמון אבק שמכסה אותך מכף רגל ועד ראש. כל יום, כל היום. זיעה, חול ובוץ. רק אתם, האופנוע, והטבע הפראי. אין קליטה סלולרית, חוץ מאשר באמצעות סים רוסי שיכול לקלוט את הרשת רק בסביבת הכפרים המעטים. אין מלונות או מסעדות, במקום זה יש אוהל וגזיה. אין מוסכים. אם משהו קורה לאופנוע – אתם תהיו חייבים לדעת לפתור את זה לבד. אין משטרה. אין תחנות דלק מסודרות, רק דוכנים מצ'וקמקים בצידי הדרך עם דלק מהול שצריך להיזהר ממנו. אז מה כן יש? יתושים, המון. אה, ודובים; מהסוג הרעב והעצבני.

אז למה בכלל לרצות לצאת למסע כזה? בשביל הריגוש, האתגר והחוויה. ואם כבר ריחוק חברתי – אז בין עצי האורן המושלגים.

 

לחצות את מדבר סימפסון באוסטרליה

מדבר סימפסון הוא המדבר הרביעי בגודלו באוסטרליה ומדבר דיונות החול הגדול ביותר בעולם. על מנת להגיע מצד אחד של המדבר לשני, יש לחצות מעל 1,100 ק"מ של דיונות. החול האדום הבוהק כנגד השמיים הכחולים יוצר קונטרסט מושלם ומהפנט. זו ארץ קשה וצחיחה עם מעט מאוד צמחייה מלבד שיחים קטנים פה ושם. הנוף הצחיח הזה מנוקד מדי פעם באגמים, אם כי לעתים קרובות הם מתייבשים ויוצרים מישורי מלח.

ישנם מספר שבילים החוצים את המדבר. כולם מאתגרים ואיטיים. הרכיבה מכיוון מערב למזרח עדיפה, שכן בכיוון זה הדיונות פחות תלולות. רוב המסלולים מתחילים במעיינות דלהוסי (Dalhousie Springs) ורצים עד לבירדסוויל (Birdsville). בין האופציות לחציית המדבר יש את "הקו הצרפתי" המהיר והישיר, שביל ה-"QAA" שעובר דרך הדיונות הגדולות ביותר, כולל את דיונת ה-"Big Red" המפורסמת המתנשאת לגובה של 30 מטר, שביל ה-"WAA" הקליל יותר והפחות עמוס. המסלול כולו חול רך, ובחלקו רכבים כבדים יצרו קולוסים עמוקים וקשים למעבר. אין דרך להשיג דלק לאורך המסלול ולכן צריך להצטייד בדלק שיספיק לפחות ל-650 ק"מ.

אין על להירדם בשק שינה במדבר. מעליך רק כוכבים מנצנצים. אין על להתעורר בבוקר במדבר, מעליך שמיים בצבע ורוד של זריחה עדינה. אתה מזיז את הראש הצידה ורואה את גלגל האופנוע לידך. אחחחחח, זה בוקר! לחיי הרבה בקרים כאלה, ופחות בקרים של 8 בבוקר מול המחשב בזום. אמן!

 

וכמובן שיש עוד הרבה חלומות, מספיק חלומות לחיים שלמים. הנה כמה פנטזיות נוספות לשיעור הבא:

לחצות את ערבות מונגוליה

לרכב את דרך המוות בבוליביה

רכיבה חוצת מדינות באלפים, עד הנקודות הגבוהות ביותר

להגיע להרי ההימלאיה בלדק (Ladakh), על הכבישים הגבוהים ביותר בעולם, על רויאל אנפילד

לחצות את ימת בייקל (Baikal) הקפואה על Ural

לרכב בסיני והמדבר המערבי במצרים, או בירדן, עם האופנוע שלך מהבית

כל החדשות המוטוריות ישירות ל-WhatsApp

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל