fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

מטרו ימין 4
קאברג שחורי 205 על 35
אודי דגן מתחת לתפריט
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
מטרו באנר שמאל הכי עליון
cristalino קובית צד xi
מוטוטאץ דקר
לרט
מידלנד שחורי 140 על 70
לרט
אישימוטו באנר קוביה שמאל
עופר אבניר קוביה שמאל
תמוז
voge מוטו24 באנר
אודי דגן 140 על 70
MV קוביה
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
HJC
סטפן

רגע לפני ש…

רגע לפני ש…

צילום: הדס לוי

רגע לפני ש… זו האווירה שהייתה סביב שלושת ימי ההדרכה, רגע לפני ש… קלטו את הסביבה, חשבו, ופעלו. כל זה רגע לפני ש…

כבר בשלב ההרצאות בביתו של ניסים, הרגשתי בדיוק כמו ביום הראשון של הטירונות הקרבית. באנו כמו גדוד קטן של לוחמי כבישים רכובים על אופנועים. חלקנו 'טירונים', חלקנו בעלי ניסיון עשיר ועם רקורד מרשים של שנות רכיבה במספר דו ספרתי כזה או אחר, ממוגנים יותר וממוגנים פחות, על 'ליטרים' או חצאי ליטר או משהו באמצע, על יפני או איטלקי… אך כולנו, לפני הכל ואחרי הכל מ-ת-י-ם לשרוד את הקרבות ולהישאר בחיים.

ואז, בדיוק כשחשבתי שזה המקום להמשיך ממנו חיים נפלאים של רכיבה הבנתי שאני צריכה לשכוח הרבה ממה שידעתי, לזנוח הרגלים ישנים של רכיבה ולהתחיל להפוך לרוכבת. להבין למה ואיך הכל קורה.
החלק הראשון היה חוויה קשה מנטלית, דיברנו על תאונות דרכים, שמענו סיפורים קשים מפחידים ועצובים. אחרי ששמענו אותם, ניסינו להבין איך נמנעים מאותם מצבים. שמענו על לחצי אוויר, מתלים, בולם, בלמים, בלימות חירום, פניות, מיגון, רכיבה חלקה, סל"דים. רגע, רגע! תנו לי דקה לספוג הכל. הצוות הנחיל בעשרות רוכבים את תורתם עד היום וכאן התחילה הלמידה. היד עוד נטויה, זה ברור, עומדים לפנינו עוד יומיים של עבודה קשה. ובתוך תוכי אני אומרת: "אוקיי, בתיאוריה זה קל. תנו לי מגרש! תנו לי סדומרד!"

יום אימון במגרש, איזה כיף! האמנם?
הרצאה, שתיית מים, שרטוטים על הלוח, קפה טעים, שוב מים, פקודות היגוי, כניסה לפניה, הדגמה של תרגיל. יש שאלות? -כן! מתי מתחילים???
מים, מעיל-כפפות-קסדה, והנה, הקלאצ' באוויר. או או, לא כל כך כיף לי פתאום. אתם בטח תוהים למה?
ובכן, לגלות מרחק עצום מהתיאוריה למעשי זה לא פשוט, לפעמים גם מתסכל.עושים סיבוב ועוד סיבוב והמדריכים עוצרים אותי כדי להסביר כיצד לבצע את התרגיל נכון. מתעקשים על קוצו של פסיק אך סבלניים לאין קץ.

אני מחזיקה בגאווה רישיון לדו-גלגלי כבר עשור שלם ולאורך כל התקופה היה לי דו"ג כזה או אחר. זכורים לי מצבים קיצוניים דומים לתרגילים במגרש. במצב קיצוני, התגובה חייבת להיות קיצונית, וזה לא תמיד נגמר טוב. עד עכשיו השקעתי אנרגיה בלצאת מהם, מעכשיו יהיה הרבה יותר קל פשוט להימנע מהם. הכלים מתחלפים, אנחנו מתבגרים ומשתנים. העקרונות ברכיבה נשארים.

סוף סוף כביש! הנה סדומרד!
יום שבת, חמש לפנות בוקר. אני מלכסנת מבט לעבר החלון ומגלה שהגיע הזמן להעיר את השמש.שותה קפה כיפי בעיניים רצוצות ושוב, 'עולה על מדים' ומכינה את עצמי לרכיבה המרגשת דרומה. יש משהו קסום באוויר של שש בבוקר על הכביש. התודעה נכנסת למצב כמעט מדיטטיבי והגוף הופך לאחד עם האופנוע. לא צריך להסביר לו כלום, לא צריך לדבר איתו. הוא מרגיש אותי ואני אותו.
"היי היי! חומד תתעוררי, באת לעבוד, לא לחלום בהקיץ על גבי האופנוע שלך" גערתי בעצמי. ניסיתי לא ליהנות יותר מדי מהיום הזה אלא ניסיתי ללמוד כמה שאפשר. עשיתי את הפס פעם אחת אך בפעם השנייה כבר הייתי עם צמיג אחורי מנוקר לצערי אבל באיזשהו מקום זה דווקא היה לטובה. ככה ניתנה לי ההזדמנות לספוג את הדברים ברוגע ולא בדרך חזרה הביתה כשהעייפות כבר השתלטה על כל הגוף.

קצת לפני שיצאנו חזרה צפונה, תליתי עיניים חצי עייפות חצי עצובות בסטפן והמבט שלי אמר לו "הנפש צריכה את הרכיבה החלקה הזאת שאני שומעת עליה כבר שלושה ימים, על הכביש הזה". קיבלתי חזרה מבט שהזמין אותי לעלות על הבק-סיט של הג'יקסר. על פניי נמרח חיוך ענק.וואו. זה כל מה שיש לי להגיד על הריקוד הזה בסדומרד. רכיבה חלקה, אמרנו?
הרגשתי שאני פשוט צפה על רפסודה (במהירות תלת ספרתית) בים המלח, עד כדי כך זה היה חלק. הכל קרה כל כך מהר ובצורה כל כך מדויקת שהיה נדמה שאנחנו מפלחים את האוויר באבחת חרב סמוראים.

אם היו לי מילים לתאר את התרוממות הרוח ותעצומות הנפש הטמונות ברכיבה, כבר הייתי כותבת אותן. אבל אין מילים, מה גם, שלא הרבה ממש מבינים איך זה נראה מבעד לקסדה של אישה.
כשפגשתי את המדריכים הרגשתי שהגעתי הביתה, למקום שבו כולם מבינים וכולם יודעים איך אני מרגישה, מה אני חושבת, והכי חשוב: הם באו כדי להעביר לנו את הידע שלהם כדי שאנחנו נרכב טוב יותר. דמיינו לעצמכם את תמצית האיכות הישראלית ברכיבה בטוחה ונכונה שכבודם במקומו מונח ושמותיהם הולכים הרבה לפניהם. עכשיו, דמיינו את עצמכם מנסים לרכב ליד עשרה כאלה. לכי תרימי קלאצ' ליד כל אלה, אוי לי. לא פשוט, בהחלט לא פשוט.

הלוואי והייתי לומדת 'רק' לרכב נכון. עם המידע הזה עוד הייתי יכולה להסתדר (נראה לי). אבל למדתי הרבה מעבר לכך. למדתי קודם כל על עצמי, על זה שהלך רוח משפיע עמוקות על אופי הרכיבה בכל רגע נתון. מה שקרה בשלושת ימי ההדרכה זה שלקחתי לעצמי את היכולת לנתח מצבים רגע לפני שהם קורים ולהימנע מהם בעזרת אימון נכון של המחשבה. דרכי אל תחילתה של ההבנה הבסיסית והסודות הטמונים ברכיבה אמיתית עוד רחוקים ממני. יחד עם זאת, מרגישה עשירה יותר בידע עצום.
אומרים לא פעם, המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם ומלואו. בפועל, קרה הרבה מעבר לכך.

ובהזדמנות זו, אני חייבת להודות לאנשים המדהימים שלקחו חלק ביוזמה המבורכת הזו. ניסים ברדה, סטפן אבנדיצ'י, אביקם גור, תומר לשר, כפיר לוין ושאר המדריכים המקצועיים עם סבלנות שאין לה סוף: רוני, עמית, זיו וכל הצוות בדו"גרי שטרחו שיוזמה כזו תצא לפועל. אני פשוט מודה לכם על חוויה שאין דומה לה.

בת-חן דיין

לגלריה של הדרכת הרכיבה מחזור אוגוסט

נותרו עוד מקומות ספורים בקורסי האופנועים והקטנועים של דו"גרי בחודש אוקטובר. מהרו להרשם

גלריה

20 תגובות ל רגע לפני ש…

  1. ניהנתי לקרוא. כתבה זורמת לא מעייפת קלה ונעימה. אל תפסיקי לכתוב כאן. אני ניהנה. שנה טובה לך ולכל בית ישראל. רוני.

  2. אחלה כתבה. זורמת וקלה. אם הרכיבה שלך ברמת הכתיבה….אז את נותנת לכלום בערד בראש…

  3. אבל תחליפי כבר לאופנוע אמיתי ותעזבי את הלימון הזה שאת רוכבת עליו.

  4. ובעניין לחצי אויר..נראה שחסר לך קצת בגלגל האחורי.
    או שזה סתם נדמה לי 🙂

  5. היא כתבה שהיה לה פנצ'ר אז אולי צילמו אותה בלי אויר

  6. הגישה שלך כ"כ בריאה, וכיף לדעת שהצלחתי לעשות משהו לקדם אותך ואת הדו"ג הצהוב שלך

  7. ואווו איזה כתבה מהממת, נהנתי מכל רגע!!! עלי והצליחי!! ואשמח לקרוא עוד כתבות שלך בהמשך!!

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל