fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

מטרו ימין 4
פאנטיק קוביה 3 מתחת לתפריט
אודי דגן מתחת לתפריט
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
cristalino קובית צד xi
מטרו באנר שמאל הכי עליון
מוטוטאץ דקר
מידלנד שחורי 140 על 70
לרט
אישימוטו באנר קוביה שמאל
תמוז
לרט
עופר אבניר קוביה שמאל
voge מוטו24 באנר
MV קוביה
סטפן
HJC
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
אודי דגן 140 על 70

עוד סיפור אחד של אהבה

עוד סיפור אחד של אהבה
ערך: שי שיוביץ       כתבה: יעלה בוסקילה

תמיד היא הייתה שם, אהבה לא מוסברת למנועים. בתור נערה מתבגרת הייתי מתלהבת מכל מכונית ספורט מגניבה או אופנוע כבד, כמו ילד בחנות ממתקים. הייתי צופה במרוצי פורמולה 1 ובמרוצי אופנועים בטלוויזיה בהתרגשות. לא הצלחתי להבין מאיפה ה"ג'וק" הזה הגיע אליי. בגיל 17 ההורים עשו לי הפתעה ונתנו לי מתנה- שיעורי נהיגה, וכשקיבלתי את הרישיון- בכלל הייתי בעננים…

בתור בחורה פחדנית מאוד (!) לא חלמתי להתקרב לאופנועים מהפחד ומהסיכון שבדבר. לפני הרבה שנים דוד שלי הרכיב אותי על הקטנוע שלו וזו הייתה האינטראקציה היחידה שלי עם דו גלגלי. 

הכל התחיל לפני כשנתיים, ערב אחד קיבלתי הודעה בפייסבוק מבחור המבקש להכיר. מחיפוש קל בתמונות שלו הופתעתי לראות כי הבחור רוכב על אופנוע מיוחד מאוד. הסתקרנתי (מהאופנוע כמובן… אוקיי, גם מהבחור) וקבענו להיפגש. כל מה שנדרש זה מבט אחד על האופנוע שלו כדי להבין שיש פה משהו שונה ומסקרן שלא חוויתי עדיין; בהחלט אפשר לקרוא לזה חיבור מהסרטים ותחילתו של סיפור אהבה. 
מהסקרנות- ולמרות הפחד- יום בהיר אחד אזרתי אומץ ו… איך לא? ביקשתי סיבוב. 

הבחור, שעובד אצל יבואן ציוד וחלקי חילוף לאופנועים, הזמין אותי לחנות בה הוא עובד כדי לקנות ציוד רכיבה בפעם הראשונה בחיי; קסדה, מעיל וכפפות. לפני העלייה על המפלצת שלו, קיבלתי הנחיות ברורות ומדויקות איך להתנהג כמורכבת, מה לעשות ומה לא- ויצאנו לדרך.

בעודי מחבקת את הבחור בציפורניי (מהפחד) ומנסה להתגבר על התחושה המפחידה של להיות חשופה ופגיעה – היכתה בי ההבנה שלסיפור האהבה הזה יש שם – אופנוע. התמכרתי להרגשה, ומאז, בכל הזדמנות שהיתה, ביקשתי לרכב איתו. הוא ראה את ההתלהבות בעיניי ומכאן הוא החל במסע שכנועים שאתחיל בתהליך הוצאת רישיון, אוציא טופס ירוק ואתחיל בשיעורי נהיגה. 

הוא לא היה צריך להתאמץ הרבה ובסופו של דבר השתכנעתי. יצאנו במשך חמישה חודשים, ובתקופה הקצרה הזו הספקתי "לשתות" המון מידע וללמוד ממנו על התחום ככל שניתן. ההיכרות הקצרה עם הבחור קירבה אותי לתחום האופנועים יותר מאי פעם. עד הרגע שנפרדו דרכינו – כבר היה לי רישיון A1 ביד!

למרות כל החששות והמחשבות על מה יגידו ההורים, הכל קרה כל כך מהר ולפני שהספקתי לעכל את העניין– כבר קניתי אופנוע. קאוואסאקי נינג'ה250R , ירוק ומהמם, ולנטינו שמו.

למזלי, קיבלתי הרבה עזרה מחברים רוכבים שהספקתי להכיר- אם זה בבחירת סוג האופנוע, בדיקתו לפני הקנייה ובכל הכרוך בכך, וזכיתי בכלי איכותי ושמור. הופתעתי מאוד מהנוחות ברכיבה עליו ומהמהירות שבה התרגלתי אליו. המעבר לדו גלגלי היה מהיר מאוד וכרוך באין-סוף התלבטויות, אך אין ספק שמדובר באחד מהמהלכים החכמים והחסכוניים בחיי. כבר שכחתי איך מרגישה ההמתנה בפקקים, חיפוש מקום חניה או הוצאת סכומים מטורפים על דלק. אמנם עלות הביטוח גבוהה ביחס לביטוח רכב, אבל החיסכון בהוצאות הדלק ובזמני נסיעה מורגשים מאוד.

הדוד שלי- אותו אחד שהרכיב אותי על הקטנוע שלו- רוכב כיום על KLE-500, ודוד נוסף שלי רכב בעבר על CBR אך היום כבר לא בתחום. היום, כשאני מסתכלת במבט לאחור, אני צוחקת ומבינה שכנראה יש איזה הסבר גנטי לחיידק הזה…

עברה כמעט שנה מאז המעבר לדו גלגלי (עם ניסיון כולל של כ- 15 שנה על הכביש), ובכל יום אני מתאהבת מחדש באופנוע וברכיבה. במהלך השנה הזו הספקתי לעבור ולהשתתף במספר קורסי רכיבה מתקדמת על מנת לשפר את הביצועים ואת החיבור שלי לכלי, ובנוסף אני מנהלת קבוצת רוכבים הנקראת "The MotoRiders" המכילה כ-30 חברים. אנחנו יוצאים לטיולים כמעט בכל שישי, נפגשים ספונטנית, ומשתפים חוויות וידע על אופנועים וכל מה שביניהם.

כרוכבת חדשה שהתחילה את הרומן שלה עם הכביש על 4 גלגלים- אני לא מתחרטת לרגע. צברתי המון ניסיון בכביש, הכרתי התנהגויות של נהגים והולכי רגל, והדבר עזר לי להתרגל לאופנוע בקלות. לדעתי, וכך גם אמליץ לאוהבי אופנועים, לפני שרצים להוציא רישיון על דו גלגלי – תתחילו עם רכב, תכירו את הכביש, את הנהגים, את חוקי התנועה, וכמובן את עצמכם כנהגים. יהיה לכם קל יותר להתחבר לאופנוע.

אחרי זה, אפילו השמיים- אינם הגבול.

14 תגובות ל עוד סיפור אחד של אהבה

  1. הרבה מתחילים כנערים, סטודנטים או חיילים כי קטנוע זה זול. הם לא מתחילים מאופנוע 250 הם מתחילים מ 125 יד שנייה. חלקם הקטן ידבקו גם בחיידק, רובם ירדו מהקטע כשמצבם הכלכלי יאפשר זאת(כי מסוכן, כי קר בחורף, חם בקיץ, אין מקום אחסון, אפשר לקחת רק נוסע אחד…). אם הקרטל לא היה מכתיב תעריפי כניסה חזירים, השוק היה גודל(אפילו שהרבה פורשים כשמצבם הכלכלי משתפר). הרוב הם שליחים, מקצוע לשעת דחק, ולא אהבה לדו-גלגלי, גם כאן רק מיעוט מהם השאר בתחום כשימצאו פרנסה טובה יותר. את מדברת על קורסים לרכיבה מסתכנת, הם לא משפרים בטיחות, רק מעודדים רכיבה ספורטיבית על כביש ציבורי, ומעודדים להגדיל-נפח ולקנות ציוד בטיחות יקר ולא נחוץ(כי יש גם בבזול). הם גם שולחים אותך לחנות שממנה הם מקבלים אחוזים. גם רכיבה בקבוצות לא משפרת בטיחות. את לא מדברת על בטיחות את מדברת על תחביב, על אהבה, למרות הסיכון, באהבה השכל לא עובד(רק הרגש). אין כל קשר לנהיגה על מכונית, כלום!!! אופנוע מתנהג כל כך שונה ממכונית! וההפך, ניסיון קודם עם מכונית, שהופכת את הנהג אדיש לסכנות, גם יוצרת אינסטינקטים שהם מאוד מסוכנים לאופנוע (במכונית יש את האינסטינקט ללחוץ בחירום על דוושת הברקס באופנוע צריך לקפוץ על הקדמי). גברת את מתארת מציאות הזויה. את מי את מפרסמת? זה בתשלום? אולי טובות הנאה? אולי את סתם ילדה מנוצלת?

  2. מלבד זה שאתה בן אדם רע, שלא יכול לפרגן ומחפש את החצי כוס הריקה, מי שמגיע ממכונית יודע איך קטנועים ואופנועים רוכבים ומשתחלים וזזים וברור ש96 אחוזים הם רוכבים לא מיומנים שלא חושבים קדימה, לך יותר מזה, רוכבים מקצועים בחול לא ירכבו פה יום אחד, אז מעבר מאוטו לדו גלגלי מצוין שיהיה לך את הצד האחר והמחשבה בראש. אתה פשוט אפסון

  3. הגברת, סליחה, הילדה עושה כאן פרסומת. איזה שטות זאת לטעון שמעבר ממכונית לאופנוע זה יותר בטוח, זה ההפך. נהגים לא רואים אופנועים ממטר, רק אופנוען ותיק שחזר לנהוג במכונית יכול להבין זאת, ולא ההפך. לפרגן למי? יה טמבל, לכתבת תדמית של הקרטל מטרו-מוטור ושות'. אתה בטח ממחלקת האביזרים, אלו שמכרו לי קסדה קטנה, וכאשר התלוננתי יום אחרי הם הרכיבו לי אותה עם פטיש, סיפור אמיתי, בעצם כל סיפורי הזוועה על מטרו מוטור הם אמיתיים, רע תקרא לחברה שלך. לך לעזאזל אתה והמטרו שלך.

  4. בתגובה הראשונה הגבתי "כל הכבוד"
    למה קשה לפרגן? מר מבין הכל אתה יודע כל כך הרבה אז למה אתה מסתתר מאחורי השם שלך?
    מה קרה גידי או כפיר לוין גם לא מבינים? אומרת לך בלב שלם שגם אני נהגתי קודם ואז הוצאתי רשיון כי מקום העבודה שלי עבר לתוך העיר. מאז לקחתי מיו, אחרי זה גוימקס, אחרי זה נינגה 250, עכשיו על CBX500, מה יש? מה קרה? מבינה אותה ואת התגובות נגדך. חבל שאתה כזה *)#!

  5. אדר מה? שם משפחה יש? כתובת? אולי תשאירי לנו גם את הנייד שלך? מי שמסתתר זאת המערכת שלפעמים לא מפרסמת תגובות שלא נוחות לה. גידי וכפיר מנהלים עסק, שיטות השיווק האגרסיביות שלהם מתאימות לשיטות הקרטל. עם גידי צריך לאמן רוכב ספורט מקצועי, או רוכב של המוסד זה סבבה, ללמד רכיבה מהירה על כביש ציבורי ציבור רגיל של אנשים זה מה שנקרא"קורס ברכיבה מסתכנת", זה מה שהם עושים! הם גם מפעילים את הלובי של הקרטל בכנסת כדי לחייב רוכבים לעבור אצלם קורסים "מתקדמים", עד היום הממשלה לא אכלה את הלוקש הזה. גידי פרדר הוא שנוא ועדת הכלכלה, כבר נינזף על ידי היושב ראש איתן כבל, הגידי הזה חושב שמותר לו הכול רק כי יש לו רוח גבית מהקרטל, הוא האיש שעושה בעבורם את העובדה השחורה. אני לא יכול להעריך אנשים כאלה. הדר חבל שאת כזאת צבועה וסתומה.

  6. ולקבל אותה מכל הלב בלי תשלום ובלי תמורה ועם כל תשומת הלב ומלא אהבה זה רק מניסים ברדה.
    הבעיה שהוא מידיעה אישית לא זמין לכולם וגם אני הגעתי אליו דרך חבר קרוב שלו וישבתי איתו ונתן לי הסברים וטיפים ודברים שלא גידי פרדר ולא פרחי ולא אף אחד שעובד רק למען הכסף.
    תתחילו בקורסים שלכם שוב ותדאגו שגם ניסים יהייה בפנים.
    אני ראשון להרשם.
    ואת תמשיכי ותהני מכל רגע על האופנוע שלך. ושימותו כל הקנאים.

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל