מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית
תאונת הריגתו של טל שביט בפרטי פרטים
עמרי גוטמן
צילום: רונן טופלברג
היום (ב', 10.02.2014) נדון ערעורו של חיים בר-עם אודות הרשעתו בבית המשפט לתעבורה, בהריגתו של טל שביט ז"ל, בפני הרכב של שלושה שופטים, בראשות כב' השופטת ברלינר, בבית המשפט המחוזי בתל אביב.
כדי להרגיע אתכם, בואו נתחיל מהסוף, וכמו אצלנו בדוגרי "השורה התחתונה": הערעור נדחה והפוגע נשפט למאסר בפועל. יש לו לאלוהים שבשמיים דרכים מוזרות להגיד לנו דברים, והפעם הוא עשה זאת באופן יצירתי במיוחד: בית המשפט קבע את תאריך תחילת מאסרו ל 3.2.2014. אם התאריך מצלצל לכם מוכר, הרי זהו בדיוק תאריך התאונה, כלומר התאריך בו טל שביט נהרג.
טיעוני המערער ודחייתם על ידי בית המשפט
הדיון נפתח בטיעוניו של המערער (נהג הרכב הפרטי), שטען באמצעות עורכת-דינו, כי הגדרת בית המשפט ולפיה ביצע תמרון מסוכןֿ מאחר וחשש כי ישנה תקלה ברכבו – שגויה; הוא נימק זאת בכך שלא יכול היה לנסוע קדימה מאחר ונערכו עבודות בכביש אותה עת. נעיר כי למיטב זיכרוננו לא בוצעו עבודות אזור זה ואף לא נטען בעבר כי היו עבודות באזור זה, על ידי הנאשם.
בהמשך טען כי ישנה סתירה בדברי העדים, בני הזוג פינטו, באשר למקום בו הבחינו לראשונה בחציית המערער את הכביש (פעם אחת 70 מטרים ובפעם השנייה 80 מטרים). המערער טען כי בית המשפט קמא שגה וצריך היה להתייחס למקום שסימן העד מר פינטו ביום השחזור (מרחק של 140 מטר מנקודת הפגיעה) ולא לעדותו שניתנה מאוחר יותר.
המערער טען כי בזמן שהעד פינטו עבר 70 מטרים עבר טל שביט ז"ל 148 מטרים, כלומר מהירותו היתה כפולה מזו של הרכב שבו נסע העד.
כבוד השופט קרא שישב בהרכב ביטל את הטענה והסביר כי מרגע שהחליט המערער לפנות עם רכבו אסור היה לו להסתמך על המראות אלא היה עליו להוציא את ראשו מהרכב.
השופטת ברלינר פסלה אף היא את מעשיו של המערער ודחתה את הסבריו באשר לתמרון שביצע.
לשיטתה צריך היה המערער להישאר בשול ולהזמין רכב גרירה או הצלה.
המערער השיב כי רכב שנמצא במרחק 140 מטר צריך היה להיראות על ידי המערער במשך 8 שניות תמימות בהנחה שהוא נוסע 110 קמ"ש.
השופטת קובעת: "תמרון מטורף"
השופטת ברלינר דחתה זאת באומרה כי הטיעון המרכזי של המערער הוא שכל הנהגים נוהגים כחוק ומנגד המנוח צריך היה לצפות את התמרון המטורף – כהגדרתה – שביצע המערער ואין הדבר סביר כלל וכלל.
עוד הוסיף השופט קרא כי גם אם התרחשה התאונה על אי התנועה, הרי שהרכב חסם את נתיב הנסיעה של האופנוע ולא הותיר לו ברירה כלשהי ולכן אין הדבר משנה.
לדברי המערער לו נסע טל שביט במהירות מותרת היה מספיק לבלום ועמדו לרשותו 6 שניות לשם כך.
בנושא זה פסקה השופטת ברלינר כי גם לו נסע האופנוע במהירות גבוהה מהמותר, הרי התמרון המטורף (שוב, כהגדרתה) שביצע המערער מטיל את האחריות עליו והוא שצריך להסביר את מעשיו; בנקודה זו, כך הבהירה, לא תקבל את הטיעון שמהירות האופנוע די בה כדי להטיל האשמה על הרוכב.
בהמשך טען כי הסתכל בתחילת התמרון וראה שהכביש פנוי (ונעיר, כי לא רק שלא ראה את האופנוע עליו רכב טל שביט, אלא גם לא ראה את הרכב הפרטי בו נסעו בני הזוג פינטו).
השופט קרא הקשה ושאל מדוע רוכב אופנוע שנוסע 158 על כביש, יחליט לנסוע על אי תנועה, אם לדבריו של המערער אין לו ממה לברוח. כאן ענתה עורכת דינו כי ייתכן וניסה לברוח מהמערער ויתכן שבשל הישורת החדה (כך לדבריה), המהירות הייתה גבוהה מדי והוא הגיע לאי התנועה כחלק מנסיעתו.
רק כדי להבהיר לכם עד לאילו פרטים ירד הערעור נספר לכם כי המערער טען כי כל החלקים שנשברו היו ברדיוס מצומצם וכולם על אי התנועה בסמוך למקום שבו נמצאה המכונית, ואין טיפת שמן או חלקים במקום התאונה כפי שקבע אותו בית המשפט.
איפה ובאיזה מהירות התרחשה התאונה
לא נקבע איזה חלק גרם לחריץ שהיה בזירת האירוע, על ידי בוחן המשטרה ויתכן שנגרם על ידי כלי-רכב אחר, באירוע אחר.
באשר לסימן המריחה שמצא הבוחן בזירה – הלה טען כי הוא משער שנוצר על ידי האופנוע בזמן שנפל, אולם הדבר לא נבדק על ידו.
לטענתו של המערער לא יכול להיות שסימן המריחה והחריץ בכביש נוצרו באירוע דנן כי מרחק הסרנים של האופנוע 1.44 מטר ואילו המרחק בין הסימנים מעל לשני מטר (לדעתנו לא הביאה עורכת דינו בחשבון את האפשרות שהאופנוע נפל תוך כדי תנועה ולכן המרחק הרב(.
בהמשך הדיון הודתה עורכת דינו של המערער כי הלה לא הבחין ברכב הפרטי של בני הזוג פינטו והשופטת ברלינר השיבה, כי הדבר שומט את טיעוניה: מילא לא היה צריך להבחין ברוכב אופנוע מהיר, אבל אם לא הבחין ברכב הפרטי של בני הזוג פינטו שנסע 70-80 קמ"ש – חזקה עליו שאסור היה לו לבצע את התמרון הזה כלל, כלומר, הוא ביצע תמרון למרות שלא יכול היה להבחין בתנועה החוצה בכביש.
ציטטה את המומחה רוזנגרטן שטען כי האופנוע נסע במהירות 154 קמ"ש ונענתה כי בית המשפט מכיר אותו כמומחה לפולימרים ולא כמומחה לתנועה.
לדבריה של עורכת הדין שמייצגת את המערער העובדה כי האופנוע נמצא בהילוך שישי ומד הסל"ד נתקע על 7,000, מוכיחה כי נסע במהירות גבוהה. אנחנו יודעים שסל"ד הוא תלוי הילוך ולא תמיד מייצג מהירות. נראה שגם השופטת לא התייחסה לטיעון זה כמעלה או מוריד לדבר אחריותו של המערער לתאונה הנוראית.
המערער נימק את התמרון בכך שהבחין ברכב מסחרי (טנדר) שעומד על אי התנועה ונהגו משוחח בטלפון; לבד מעדותו – כל שאר העדים מסרו כזכור, כי לא הבחינו בטנדר שכזה.
השופט קרא מסר שההסבר ולפיו רצה המערער לשכב מתחת לרכב שנמצא על אי תנועה בזמן שכלי רכב נוסעים במהירות גבוהה משני צידיו לא סבירה בעיניו לחלוטין.
דחיית הערעור לגבי חומרת העונש
חלקו השני של הערעור נסוב על העונש;
המדינה חזרה על עמדתה כי הצטברות ההחלטות השגויות שקיבל על עצמו המערער הובילו לתוצאה העגומה, של גרימת תאונה שגבתה את חייו של טל שביט, וכי הכרעת הדין המסודרת והמנומקת לעילא של כב' השופט נהרי, משקפת אל נכונה את שהתרחש.
טיעוני המדינה זהים היו במידה רבה לנטען לכל אורך המשפט, ולכן אין טעם לשוב עליהם כאן, למעט ציון העובדה כי הצביעו על סתירות רבות בגרסת המערער וכי מעשיו של המערער העידו לכל היותר, כי רצה להשתלב בתנועה.
באשר לחישובי מהירות האופנוע שבוצעה על ידי מומחה ההגנה, טענה המדינה כי דברי בית המשפט מדברים בעד עצמם, שדחה את גירסתם מכל וכל.
המדינה טענה כי העונש שנפסק קל מדי, וכי מעשיו של המערער מצדיקים ענישה חמורה יותר, שכן מדובר במתחם ענישה שונה, הנושק לרף הגבוה שנוקב החוק והמדינה תבקש 15-30 חודשי מאסר בפועל.
המערער הגיש מספר פסיקות תקדימיות, וסיפר כי הוא אדם נורמטיבי, בן 62 ואב לילדים, שאינו מצליח לעבוד היום.
עברו התעבורתי נקי יחסית – 11 עבירות ב-44 שנות נהיגה.
לאחר שקילת הדברים הגיב בית המשפט כי לא יקבל את הערעור באשר להרשעה, ואף לא חלק ממנו.
כב' השופטת ברלינר אף הצהירה כי המקרה אינו רחוק מהריגה, אולם היא מבינה את שיקולי המדינה בהגשת כתב אישום שנוסח באופן מרוכך יותר.
החלטתו של המערער אינה מובנת כלל וכלל והתמרון שביצע אינו סביר בכל קנה מידה.
בית המשפט אימץ את הקביעה ולפיה לא ניתן לקבוע את מהירות האופנוע.
מבלי לקבל את הטענה ולפיה ההתנגשות התרחשה עת עמד הרכב על אי התנועה, לדבריה של השופטת האפשרות היחידה היא שהאופנוע ניסה לברוח מהרכב ולכן אין חשיבות לכך.
ערעורה של המדינה באשר לקלות העונש מוצדק לדעת הרכב השופטים.
השופטת כינתה את ההחלטה שקיבל המערער לבצע את התמרון החלטה אומללה וגרועה, ולכן – בעוד ערעורה של המדינה מוצדק – הרי שערעורו של המערער שגוי מיסודו.
למרות זאת, לא החמיר הרכב השופטים בעונשו של המערער והוא נותר על כנו.
ציטוט מטעם משפחת שביט: (עודכן בתאריך 12.02.14)
"משפחת שביט חשה הקלה עצומה על כך שההליך המשפטי הסתיים סוף סוף, ושההרשעה נותרה על כנה.
המשפחה מבקשת להודות לכל מי שליוו, תמכו ועזרו לכל אורך הדרך.
המשפחה מודה גם לפרקליטות מחוז תל אביב ובמיוחד לתובע, עו"ד צחי הבדלי, על שלא הרפו מהמקרה עד שהצדק נעשה.
אנו מסבים את תשומת לבה של עמותת "אור ירוק" לכך שהרכב של שלושה שופטים, בראשות נשיאת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, כבוד השופטת ברלינר, ניקה אף הוא באופן חד משמעי את טל מההכפשות שהוטחו בו לאחר מותו על ידי העמותה, וקבעו גם הם כי הנהג, חיים אליהו (אלי) בר עם, הוא האשם הבלעדי והאחראי היחיד למותו של טל."
מסכנה המשפחה ששגע אותם שוב
סוף סוף מבין כמו שצריך מה היה פה, בושה של איש שעוד חשב שינסה לספר סיפורים. בושה.
טוב שלא קיבלו את הערעור
ומצמרר תאריך התחלת ריצוי המאסר של הנהג הפוגע
"ברוך דיין אמת"
יש כאן סוג של צדק ,מאחר והעונש בעיני מגוחך, כהרגלם של בתי המשפט בישראל.
והיכן בדיוק הקשר לאלוהים?! (האם במקרה, הכתב שומר מצוות?)
לדעתי עצם הטיעונים ההזויים שטען המערער היו צריכים להחמיר איתו . רשלנות חד משמעית תחשבו מה זה גורם למשפחה של טל שביט ! לדעתי בזיון !!
תגובה ל 1 – מה רע בלהאמין? אם היית במקומו גם אתה היית מאמין, ובטח מנסה. אל לנו לסמוך על בתי המשפט, צדק לא תמיד נמצא שם. מניסיון…
תגובה ל 7 – בעבר שוחחתי עם אור ירוק, בעקבות עצומה שפתחתי, וסגרתי בעקבות בקשת משפחותו של טל. אור ירוק התנצלו בפני המשפחה, משהו קטן. לא באופן ציבורי. והתנצלות כזו לא מקובלת על אף אחד.
האלה לאור ירוק!
שיבינו שהנזק שהם עשו לציבור האופנוענים ולמשפחת שביט הוא בלתי הפיך!
כל נאשם מתנהג אותו דבר, כל עורך דין עושה את אותה עבודה, בגלל ההיכרות עם טל שביט כולנו לוקחים את זה לאקסטרים והגדרנו מטרה למסמר את הנהג האשם עד הסוף. אני מקווה שאת השיעור החשוב יותר כולנו נלמד, רוכבי האופנועים…כשאתם רואים משהו חריג מולכם, רכב על השוליים למשל…כל דבר שהוא שונה מתמונה ברורה של עיקול עם תנועה רגילה עליו, כל דבר חריג צריך לגרום לנו להאיט, להפסיק את הניסוי( במקרה של טל שביט) לעבור לרכיבה זהירה. נכון, הנהג אשם, אבל הרוכב שילם בחייו. מה קרה בשבת? הרוכב נמרח על הכביש, מה קרה לטל? תזכרו, רכיבה ספורטיבית נועדה להתבצע במסלול ולא על הכביש…
פשוט האבדן גדול מידי פה, לנו כרוכבים, כתלמידים וכמעריצים.
דו גלגלי זה מסוכן, אם זאת הלוואי והמדיניות פה של האחר היתה מעט יותר זהירה. לאף אחד במדינה הזאת לא אכפת מאף אחד ופה הבעיה
לי אישית מאוד קשה לקרא את שרשור הכתבות הללו
קשה למצא איש כל כך אותנטי באהבתו לעולם הדו גלגלי
ומכאן עדר מעריציו של טל
שאני אחד מהם
אני רק מקווה ומאחל שיקיריו של טל לא יעברו מסכת התעללות מצד בית המשפט כל פעם שדיון מתקיים
ושזהו הדיון האחרון.
כי את טל תמיד נזכור.
עד עכשיו כל פעם שאני עובר את צומת התאונה יש לי צמרמורת בגוף. וכעס על הנהג האשם.
אם הנהג ישב בכלא, והרי הוא בכלל לא אשם, זה כמובן יהיה בגלל שוטרים שקרנים ופרקליטים רעים, אבל גם בזכותכם. תנו לעצמכם שפו ענק על שגרמתם לאדם במצוקה ריגשית לשבת בכלא. אדם שמתקשה להגן על עצמו, כמעט מתנדב מרצון לשבת בכלא ומסיבותיו האישיות. שום צער וכאב לא יכול להסביר את עלילת הדם שרקמתם על האכזריות הגלומה בה. התנהגותכם הקיצונים המעישה אותכם על ציבור אופנוענים גדול, ואת התוצאות אתם מרגישים, אני לא צריך לספר לכם. תמשיכו ככה, צוחק מי שצוחק אחרון.
קשה שלא לחוש שקרבתך למורשע משפיעה על יכלותך להבין את המציאות.
הנהג עצמו טען כי חצה לרוחב שני נתיבים. ל-ר-ו-ח-ב. בכביש מהיר.
אדם שניהל מאבק ארוך ועיקש על פני שלוש שנים, לרבות ערעור למחוזי, אינו מתנדב, כי אם אדם שנלחם עד הסוף.
טול קורה מבין עיניך
עומרי, ברור שברעם חצה נתיבים, מה שחשוב זה שהוא עמד בחובת הזהירות כאשר ביקש לשפר את בטיחות החניית הרכב, רכב שדרש בדיקה לפני המשך נסיעה עקב חשש לקילקול. החלטתו של הנהג הייתה יותר מסבירה בנסיבות, כל נהג רכב מבין זאת. הנהג לא התפרץ לכביש באופן מפתיעה או בחוסר זהירות, הוא בדק שהדרך פנויה כפי שכל נהג זהיר אחר היה עושה. פשוט מצאו פראייר במצוקה ריגשית, ש"ינהל" מאבק משפטי כושל, כאשר כל הראיות לטובתו. זה כמובן גם מחדל עצום של עורכי דינו. לעומת זאת טל שביט היה בעיצומה של בדיקה, נסע על הקטע ב 200 קמ"ש, תוך ניצול כל מלוא רזרבות העקומה, כולל שולים ועליה מתוכננת על אי התנועה, לכן לא הצליח לעצור או לחמוק. זה רוכב האופנוע שעלה שלא כדין על אי התנועה ופגע במכונית שעמדה בעצירה מוחלטת על אי-התנועה. בהכרעת הדין נקבע על סמך עדויות שקר שהתאונה התרכשה במלואה על הנתיב השמאלי, כאשר הנהג תוך כדי נסיעה. בהכרעת הדין, בניגוד לראיות המצולמות מזירת התאונה, הכל התהפך בגלל עדויות שקר והדחת עדים. אני מאמין לתמונות האובייקטיביות ולא לשוטר השקרן. במקור לא היה כל מקום להגיש אישום נגד הנהג. וזה סקנדל שגם החברים שלך חתומים עליו, יחד עם שוטרים שקרנים ופרקליטות עיוורת. אכזריות לשלמה!!! עומרי עבורך יש לי פתור, כי עברת את שטיפת המוח של התקשורת, אתה קורבן של ההסטה בתקשורת(תשקורת), אתה קורבן בדיוק כמו הנהג, רק שאתה תשאר חופשי להקליד טוקבקים והוא ישלך לכלא.
שכל תכליתה הוא לזרות חול בעינינו.
מי שחוצה שני נתיבים בלי לראות רכב פרטי שנוסע 70-80 קמ"ש, לא רק שלא עמד בחובת הזהירות – חזקה עליו שאינו מבין חובה זו מהי.
אף ראיה אינה לטובתו; כולם נגדו. כך פסקו ארבעה שופטים. לא אחד. ארבעה.
התמונות מראות רדיוס פיזור קטן מאד של החלקים; כמי שחוקר תאונות כבר 17 שנה אני אומר לך שאם אופנוע היה פוגע בצד הדלת במהירות 200 קמ"ש, הוא היה חודר אותה, ואת הרסיסים היית מוצא גם במרחק של 70-80 מטרים ממקום התאונה. לא 7-8 מטרים.
בזירת התאונה אין כלל עקומה, היא נגמרת הרבה-הרבה קודם.
אם כבר נשכרת כדי להטיל רפש על כולנו, לפחות תדייק בעובדות.
בניגוד אליך, אני לא בורח מאחריות; אני חלק מהדו"ח שנכתב על "חקירת העומק" של עמותת "אור ירוק". אין לי צורך בפטור ממך.
ואגב ראיות – יש לך ראייה כלשהי שכולם משקרים; שהתקשורת אשמה; שהשופטים מושחתים ושהעדים נופשים כעת בקוסטה-ריקה עם הכספים שקיבלו כדי לשקר?
או שכל מה שיש לך הוא גבב מילים שלא נתמך בבדל ראיה?
מילים שנכתבות על ידי אלמוני, שחושש להזדהות…
הנהג אינו קרבן. הוא גרם למוות; אני חופשי לכתוב טוקבקים (בחינם), אתה חופשי לכתוב טוקבקים (בתשלום), והוא נכנס לכלא. כי הוא גרם למוות של אדם.
דבר מכל תילי התילים שתערום כאן לא ישנו זאת. הוא גרם למוות של אדם.
על כך עליו לשאת בעונש
טל שביט רכב לתוך העקומה ב 200 קמ"ש לערך (אחרת היה מצליח להתחמק, כי הכביש היה פנוי לחלוטין). הרכב של פינטו לפי עדותם היה במהירות 90 – 100 קמ"ש, פינטו לא היו מפלילים את עצמם, לדעתי הם נסעו יותר מהר מ 100 קמ"ש. למרות המהירות הלא חוקית של פינטו הוא היה מספיק רחוק מהרכב של ברעם כדי לצפות בברעם משלים את חנייתו על אי התנועה ללא כל יצירת סיכון לרכב של פינטו.אחר כך פינטו שיקר, להערכתי שוטר הדיח אותו לקשר שהתאונה היתה כל כולה על הנתיב השמאלי. רוכב האופנוע הגיח מהעקומה במהירות של טיל שיוט, המהירות המותרת בעקומה 80 קמ"ש לערך. פינטו חרג מהמהירות בעשרות אחוזים ולמרות הכל לא ניגרם לו כל סיכון. רוכב האופנוע, כיוון שניצל את כל רזרבות העקומה בלם בלימת חרום. בזמן האימפקט המהירות הייתה נמוכה מ100 קמ"ש אולי כמה עשרות קמ"ש בודדים. אם טל היה עף מעל המכונית, אולי היה נוחת בשלום. רגלו של טל ניתפסה בדלת המכונית או באופנוע, וראשו עף בנפילת בליסטרה לתוך השימשה הקידמית של הרכב, וזאת המכה שהרגה אותו. בדקתי את הגאומטריה של העקומה מתוך תצלומי האוויר של גוגל, כאשר מנצלים את מלוא השטח הסלול רדיוס היציאה נופל בדיוק בצמוד לגדר הבטיחות ועל מרכז אי התנועה. ככה, על הקצה, רוכב מי שנמצא בתחרות עקפות מסוג TT. כך או כך, מה שבטוח שרוכב האופנוע הוא זה שעלה על אי התנועה שלא כדין. וחוץ ממך כנראה כולם יודעים מי אני, אני האזרח הקטן, העזרה שלי לנהג באה ממקום נקי, מה רע בקצת צניעות.
עמרי, לא ארבע שופטים. רק שופט אחד פסק. הכרעת הדין של נהרי נשענת על עדות שקר, העדות לפיה התאונה התרחשה במלואה על הנתיב השמאלי. הכרעה כזאת בטלה מעיקרה VOID. שלושת שופטי הערעור, לא שפטו, הערותיהם בקדם הערעור אינם בגדר הכרעת דין, הם הערות שאין להם כל חשיבות משפטית. בפועל הנהג משך את הערעור, ועל כן אמור מאתה שלא היה ערעור. לא היה ולא התקיים הליך ערעור!!! האישיות הבעייתית של הנהג היא זאת שהביאה את הנהג למשוך את הערעור. אבל אל תטעה לחשוב שהנהג הוא לא נורמטיבי, כל אזרח יכול לעבור משברים בחיים, כולנו. …אתה מבין כמה קטנים יצאתם, לוקחים בן אדם במשבר אישי, ומפילים עליו את התיק של טל שביט. רישעות לשמע!!!
לא יכתבו עם כל כך הרבה שגיאות כתיב. מעט כבוד מקצועי.
היה הליך ערעור. יש לי פרוטוקול ביד.
וראיות – לא הצגת.
אלמוני -נותרת.
אז אין לי עניין להמשיך לשוחח אתך עד שלא תזדהה ותציג איזושהי ראיה לדברים שלך.
אמרת את מה שיש לך לומר; אני אמרתי את שלי.
ישפטו הקוראים
רק טוב
עמרי, הרי מישהו נתן לי לפרסם את הטוקבק הזה דווקא בדוגרי. אני לא תמים, מקווה שגם אתה לא תמים, בלי אישור של משפחת שביט זה לא היה עובר. בעבר מנעו פרסומים כאלו. גם הם קורבנות, גם ורד במשבר אישי גדול מאוד. להבנתי הפרסות שלי מתאפשר כי עכשיו הם מרגשים ריגשי אשם ובצדק. אולי הכוח שלהם שקילקל, עכשיו גם יתקן? לא שאני נאיבי, אבל כבר חזיתי בחיי ביותר מנס אחד. באשר לראיות, יש את הצילומים מזירת התאונה. הצלם עוזי ברק נתפס להבנתי כאובייקטיבי גם אצל משפחת שביט, אלא אם תטען אחרת. לפי התמונות שעוזי פרסם באתר חדרי חרדים, פיזור השברים מורה באופן חד חד ערכי שהאימפקט התרכש כאשר הרכב במלואו על אי התנועה, כאשר הרכב במצב עצירה מוחלטת. מה שאומר שרוכב האופנוע עלה על אי התנועה כאשר שני הנתיבים שלפניו היו פנויים לחלוטין למעבר בטוח (כי רוכב האופנוע רכב על הקצה – ראה הסבר בטוקבק 24).
יותר מכך, גם גידי פרדר, שזומן להעיד מטעם המדינה, העיד כי לפי פרטים שמסרה לו המשטרה האימפקט התרכש על אי התנועה. עמרי, גם גדי פרדר נאמן על משפחת שביט, אלא אם תטען אחרת. גם בדו"ח של אור ירוק הוזכר שהאופנוע עבר על השוליים השמאליים, המזרחיים כאשר התאונה התרכשה על אי התנועה. אור ירוק וויתרו על המהומה שפרצה בעקבות הדו"ח שלהם והפקירו את ברעם לנפשו. נפתח המשפט ושלב החקירות הנגדיות מגיע, ואז עדותו של גידי פרדר נרמסת, הזוג פינטו ועוד איזה אזרח פתאום בטוחים במאה אחוז שהתאונה התרכשה במלואה על הנתיב השמאלי. עמרי, המשטרה שינתה חזית, מתאונה על אי-התנועה, כפי שנמסר לגידי פרדר ולאור ירוק, לתאונה על הנתיב השמאלי. בדרך המשטרה הדיחה עדים לעדות שקר (כי בנסיבות אין אפשרות אחרת). עמרי אתה אינטליגנט מספיק כדי להבין מה קרה כאן. נכון? מצורף קישור לתמונות של עוזי ברק, וקישור נוסף לסרט של גידי פרדר (ממש בהתחלת הסרט שעון הזמן 00:20), הדו"ח של אור ירוק ניגנז, אבל מוזכר בסרט של גידי פרדר(שעון זמן 1:08):
http://www.bhol.co.il/Article_old.aspx?id=25180
http://www.youtube.com/watch?v=eD47qvIVVvQ